כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    איך זה קרה שהיה לי בכל זאת כלב בסוף

    72 תגובות   יום שבת, 7/11/09, 23:17

     

     

    היו זמנים במערב....

     

    נתקלתי בתמונה זו בשיטוטי אחרי תמונה אחרת שאבדה לי, והחלטתי שכאן שנינו אני וכלבי הראשון, הצדיק, הבוקסר, כאן עדיין גור צעיר, שנינו היינו במיטבנו, צעירים חייכניים ויפים יותר..

     

    זו הזדמנות לספר איך זה קרה שפתאום "היה לי כלב" בלי בכלל שרציתי או התכוונתי, בכלל הייתה לי אז חתולה.

    היא, דרך אגב, לא ידעה שהיא חתולה, וגם אבי ז"ל שהיה אז גם הוא צעיר ובריא יותר טען שהיא בכלל מתנהגת ככלב... 

     

    לפני הרבה שנים, באחד מימי ההולדת שלי, לא הרגשתי טוב, ובדרכי חזרה מקופת חולים, ראיתי ששתלו לנו במרפסת (אז גרתי עם הורי בבית קרקע), בקרטון נעלים, גור כלבים מקומט מכוער בצורה מופלאה, ומילל, ישר הבנתי שכאן נפלתי, וחזק. 

     

    בכלל לא רציתי או תכננתי על כלב.

    מה תגיד מימי ? חתולת- הכלב, שהייתה לי אז, שהייתה חתולת פ"ז חופשיה, מסתובבת כרצונה, מלווה אותי לאן שאני הולכת כברת דרך, ישנה על החלון מבחוץ היכן ואיפה שישנתי בבית (בבית קרקע הייתה לה גישה לכל חלון)...היא בודאי לא תהיה מרוצה מהעניין הזה.... 

     

    מצד שני, הבנתי שאף אחד עם "הכיעור" הזה לא יקח אותו. למען האמת זה היה צירוף מקרים מוזר מאד, שדווקא ביום ההולדת שלי ככה זרקו אותו, ודווקא אצלי במרפסת.

     

    הרגשתי כאילו מהשמיים נשלח אלי טסט כזה: נו, נראה אותך, עם כל הפקה פקה שלך, איך את יוצאת מזה עכשיו..... 

     

    אבי האהוב ז"ל מצד שלישי התנגד בכל תוקף ואמר שהוא "מוכן להתסכל על הכלב הזה רק דרך הכוונת"  ושבבית הזה "או אני או הוא"....(גבר גבר, אתם יודעים קוצים גדולים מבחוץ ובפנים רך כחמאה...) 

     

    האמת חרב עלי קצת עולמי, הרגשתי שאני לא יכולה לזרוק אותו על מישהו אחר, או סתם ל"מעון לכלבים מוכים ועזובים", ולא יכולתי להתנער מההרגשה שהוא אכן נשלח אלי, ולא סתם ביום ההולדת.

    לא ידעתי מה לעשות עם החתולה, ולא עם אבא שלי, והייתי אובדת עצות. 

    הגעתי למסקנה שאני תקועה, שאין לי ברירה: מימי החתולה תצטרך להסתדר אתו, ועם אבא בדחילו ורחימו ניגשתי לדבר.

     

    סיפרתי לו בכנות על ההרגשה הקשה שלי, שזה לא סתם, שזו יומולדת שלי, שאני מרגישה שזה כאילו מבחן, שאני חוששת, ביקשתי ממנו שיעזור לי, שלפחות ינסה, ולו כמתנת יומולדת עבורי, ואם עוד כמה חודשים או זמן שהוא עצמו יחליט הוא יראה שהוא לא יכול, שנינו יחד נמצא לו בית אחר את הכי טוב שאפשר.....

     

    אבי האהוב ז"ל, הקוצני, הרך כחמאה, התמוסס מול עיני, והסכים.

     

    מיותר לציין שכשעברה תקופה זו לא הוא ולא אני הזכרנו זאת יותר, הוא היה זה שפעמים רבות בלילות אחרי שנים קם ומכסה בלילה את הכלב שלא יהיה לו קר, והוא טיפל בו לא פחות ממני....

     

    לעומת זאת, כשהוא רצה להעניש את בתו הסוררת, כל מה שהיה צריך זה לדבר לא יפה אל הכלב, שהיה די נעלב למען האמת כי קלט את הטון של הדברים, והבת...אני....תורי היה להתמוסס כחמאה.... 

     

    הכלב הזה, כלבי הראשון, שינה לי את החיים, את דרך החשיבה, בחייו, וגם במותו לאחר  14 שנים ! 

    ובוקסר שחי עד הגיל הזה, האמינו לי זה נס לא קטן בפני עצמו.... 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (72)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/6/10 01:10:
      הסיפור הזה ממש יפה, וקצת דומה לסיפור שלי עם כלבתי הראשונה (רועה גרמני) בשם דונה. אגב את השם דונה בחרתי לה לאחר שראיתי את הסרט "דונה פלור נשואה לשניים", שמאוד הרשים אותי.
        4/12/09 18:24:

      באמת היית ברת מזל גדולה על מתנה שכזו

      והוא היה חתיך אמיתי .

      לפעמים , גורים הם מכוערים

      ופתאום גדלים להיות נסיכים

      יש לי "שוקה"

      כזה היה שלג -הגור הכי מכוער שהיה ולבסוף חתיך שלג אמיתי

      שנעלם ולא נודעו עקבותיו..

      לפני מספר שנים אם "גוש צמר"

      (כפי שקראתי לפקינזים של אחותי )

       

      היה מתקרב אלי

      או שערה היתה עלי הייתי "יורה " במישהוא ..

      אז עברתי "שיעור " אמיתי

      משחמט והכלבים בחיי

      בכלל

      כל יום אני למדה מהם

      שבת שלום

       

        11/11/09 15:44:


      הוא יפה ואת יפה.

      את אשה מקסימה ואני מאושרת שאנחנו חברות.

        10/11/09 23:55:

      חופשי ריגשת! והוא מתוקי ובכלל בכלל לא מכוער!!!
        10/11/09 23:03:

      צטט: צפל 2009-11-10 21:51:11

      אין על כלבים, פשוט אין

      אהלן צפל

      גם אני חשבתי ככה, עד ש....עד ש....היתה לי גם תרנגולת....

      מצחיק? בכלל לא, גם אותה לא בחרתי היא באה אלי, כמו הכלב.

      זה הכל עניין של הכרות עם בעל החיים.

      מי שמכיר ורגיל לנוכחות חתולים אוהב אותם (איך אפשר לא?!), מי שלכלבים, אוהב, ומי שבאמת מגדל ולא בצורה תעשייתית נצלנית, כבעל חיים מחמד תרנגולת יכול להתאהב גם בה. ושתדע לך הן בכלל לא טיפשות כמו שנהוג לחשוב. היו לי הפתעות שחבל על הזמן...

        10/11/09 23:00:

      צטט: .אלי 2009-11-10 20:59:15

      הסיפורים על האופן שבו אנחנו מאמצים חיות, או בעצם שהן מאמצות אותנו, הם תמיד לא צפויים ולא הגיוניים. ככה גם היה אצלי עם החתול הראשון שאימצתי, וככה היה גם עם אמא שלי שלא הבינה בכלל איך אני מוציא כסף על אותו חתול וקונה לו אוכל יקר (במקום סתם לתת לו שאריות). היום היא מגדלת חתולה, מאכילה את כל החתולים בחצר, וגם תמיד לוקחת איתה קצת אוכל של חתולים למקרה שהיא נתקלת בחתול רעב קריצה

       

      אוי, אלי כפרע עליך גם אמא שלך ככה?

      תביא אותה כאן ?

      היא בטח בכלל לא כמו אמא של אלינור רגבי .....

      מקווה שלא, כי אמא של הרבנית שלנו לא נראה לי שבראש שלה חתולים, בעלי חיים וכאלה....

      אין לה כח בטח מסכנה כל הזמן רודפת אחרי אלינור.

      אמא שלך בקפה? תזמין אותה אלי  :-) 

        10/11/09 22:57:

      צטט: רויטל ברזילי 2009-11-10 20:09:05

      בונבונייטה יקרה צדקת, כיף לבקר אצלך, והרגיש לי ממש כמו בבית. גם אבא שלי קיפוד - קוצים מבחוץ.... :) וגם אני עם הכלבים... כמו בבית... היה כיף לקרוא לילה טוב:)

      אהלן,

      שמחה שאת מרגישה בבית, עוד רגע אני באה "לבית" שלך להתסובב קצת. את מוזמנת תמיד  :-)

        10/11/09 22:56:

      צטט: תו רון 2009-11-10 20:06:07

      בוקסרים הם נהדרים! היו לנו כמה בקיבוץ. כאשר גדלתי היה לנו דני ענק שרכבנו עליו כמו על חמור ועוד שני כלבים מעורבים שהרסו את הבית. הכי כיף זה כלב שההורים מטפלים בו, עכשיו אני בשלב של ההורים וכל הנקיונות והאילוף נופל עליי. יכולתי למלא בלוג שלם רק בסיוטי כלב, מה שלא מובן לי זה העוצמה של הרגש שאנחנו חשים כלפי החיה הזו, היו לי גם חתולים וציפורים , אך דבר לא ישווה לעוצמת הרגש, שכשכוש זנב הכלב ושמחתו לקראת בואך, מפיקה.

      סיפור מרגש, המון תודה לך,  שלך תו רון

      תודה לך,

      בוקסרים אי אפשר לעמוד בפניהם, דנים משגעים אותי, וכלבים גדולים במיוחד יש לי חולשה אליהם.

      תמיד נורא מצחיק אותי לראות כלב ענק שכולם מתים מפחד ממנו, ואני ישר שועטת עליו לשחק...

      לגבי הקשיים עם תקופת האילוף, מאמינה שאת משקיעה ומקווה שבמקום מוכר וטוב, ורק אומרת לך זו תקופה לא קלה, זה יעבור, ושווה להשקיע. הרבה יותר מניב פירות וסיפוק מהבורסה למשל.

      כאן זה ממש שווה.   בהצלחה

        10/11/09 22:53:

      צטט: הבת של אדם 2009-11-10 20:00:13


      מרגש נורא...ומסופר...פשוט ממוסס... בתור אחת שמאד אוהבת כלבים אך לא מוכנה עוד ילד בבית... ונוטרת לחתולים מאד שאחת ממש חמודה כמעט עקרה עין לתינוקת שלי... הסיפור שלך קורע לב... את כנראה נשמה גדולה מילדות...(:

      תודה. הכל יחסי בחיים, את יודעת.

      יש מי שרואה בי ובך (על מה שגם את מספרת) לא בדיוק את התיאור וההגדרה שאת אומרת... :-)

       

        10/11/09 22:49:

      צטט: בילי בלום 2009-11-09 23:55:00


      בינואר הכלב שלי חוגג 15 שנים שיבדל לחיים ארוכים. כשתארת את חתולת הכלב הזכרת לי איך לפני כמה שנים פגשתי לראשונה בחדר המדרגות בשכנה חדשה, שנתנה מבט במתוק שלי וזרקה בנונשלאנטיות :  "יש לי בדיוק כזה בחתול "

      יאלללה, תביאי אותה לפה גם  :-)

        10/11/09 21:51:

      אין על כלבים, פשוט אין
        10/11/09 20:59:
      הסיפורים על האופן שבו אנחנו מאמצים חיות, או בעצם שהן מאמצות אותנו, הם תמיד לא צפויים ולא הגיוניים. ככה גם היה אצלי עם החתול הראשון שאימצתי, וככה היה גם עם אמא שלי שלא הבינה בכלל איך אני מוציא כסף על אותו חתול וקונה לו אוכל יקר (במקום סתם לתת לו שאריות). היום היא מגדלת חתולה, מאכילה את כל החתולים בחצר, וגם תמיד לוקחת איתה קצת אוכל של חתולים למקרה שהיא נתקלת בחתול רעב קריצה
        10/11/09 20:09:


      בונבונייטה יקרה

      צדקת, כיף לבקר אצלך, והרגיש לי ממש כמו בבית. גם אבא שלי קיפוד - קוצים מבחוץ.... :)

      וגם אני עם הכלבים... כמו בבית...

      היה כיף לקרוא

      לילה טוב:)

        10/11/09 20:06:

      בוקסרים הם נהדרים! היו לנו כמה בקיבוץ.

       

      כאשר גדלתי היה לנו דני ענק שרכבנו עליו כמו על חמור ועוד שני כלבים מעורבים שהרסו את הבית. הכי כיף זה כלב שההורים מטפלים בו, עכשיו אני בשלב של ההורים וכל הנקיונות והאילוף נופל עליי. יכולתי למלא בלוג שלם רק בסיוטי כלב, מה שלא מובן לי זה העוצמה של הרגש שאנחנו חשים כלפי החיה הזו, היו לי גם חתולים וציפורים , אך דבר לא ישווה לעוצמת הרגש, שכשכוש זנב הכלב ושמחתו לקראת בואך, מפיקה.

       

      סיפור מרגש,

      המון תודה לך, 

      שלך תו רון

        10/11/09 20:00:


      מרגש נורא...ומסופר...פשוט ממוסס...

      בתור אחת שמאד אוהבת כלבים אך לא מוכנה עוד ילד בבית...

      ונוטרת לחתולים מאד שאחת ממש חמודה כמעט עקרה עין לתינוקת שלי...

      הסיפור שלך קורע לב...

      את כנראה נשמה גדולה מילדות...(:

        10/11/09 12:33:

      חכמהחיוך
        10/11/09 00:40:

      שמחה שכך קרה

      ולבסוף יכות לקבלו

      ליחום הולדתך ולגדלו

      באהבה..

        9/11/09 23:55:


      בינואר הכלב שלי חוגג 15 שנים שיבדל לחיים ארוכים.

      כשתארת את חתולת הכלב

      הזכרת לי איך לפני כמה שנים פגשתי לראשונה בחדר המדרגות בשכנה חדשה,

      שנתנה מבט במתוק שלי וזרקה בנונשלאנטיות :

       "יש לי בדיוק כזה בחתול "

        9/11/09 20:37:

      צטט: ההע 2009-11-09 19:56:30

      מתי הוא היה מכוער? זה כלב יפה תואר  והאנרגיות הטובות  ם מחוץ לתמונה ולמסך.  ספור נפלא  זכית  ואבא שלך זכה

      והכלב המתוק הזה זכה  המשך שבוע טוב  ציפי

      תודה ההע על המילים החמות......הכלב הזה אחרי שנים החזיר טובה לאבא שלי ז"ל.....אבל זה כבר סיפור אחר...  :-)

        9/11/09 20:35:

      צטט: ורד סת שני 2009-11-09 18:43:15

      גם אני הייתי חתולאית ורצה הגורל וקיבלתי אלרגיה קשה בגיל 35 לחתולים. זה היה נורא. נאלצתי להפרד מהחתולים והנשמה נקרעה לי. שנים שאלתי למה? למה זה צריך היה לקרות דווקא לי? אחר כך כשנולד בני , החלטתי שאני לא מוותרת על חיה בבית בשביל הילד והבאתי את ספיידי - הכלב הראשון שלי בחיים. וזהו, היום, אחרי חמש שנים של אושר צרוף עם ספיידי ,אני מבינה למה הייתי צריכה לקבל אלרגיה. בשביל לפגוש אותו, ואת הזן הזה בכלל.

      צר היה לי לשמוע מאד ורד שחטפת אלרגיה לחתולים, השאלה איך זה אפשר לקבל אלרגיה לחתול בלבד, כי בדרך כלל זה גם לשיער של בעלי חיים בכללי כזה.

      אני מקווה שזה עבר ושתהיו מאושרים עם ספיידי. זה אכן אושר בבית, בכל בית, משנה את האוירה בבית.

        9/11/09 20:32:

      צטט: גגית 2009-11-09 14:37:44

      הזכרת לי את בלקי. הגור השחור, הקטן והמופחד שהגיע אלי לאחר שילדים שיחקו איתו כדורגל. וכן, הוא היה הכדור.

      איזו אהבה גדולה היתה לנו. כשהיה בן 14 יצא מהבית ונעלם. שנתיים חיפשתי אחריו וסירבתי לעבור דירה.

      עד היום הוא חסר לי.

      תודה לתגובתך גגית.

      צר לי על בלקי, מבינה את החסר, הגעגוע.

      אני את זואי ולולי לא משחררת להסתובב חופשי, ומקדישה זמן רב מאד לטיולים אתם.

        9/11/09 20:29:

      צטט: mzukan 2009-11-09 13:41:31

      בונבוניטה,צ נראה לי שזה צירוףצ מקרים מהסרטים,  גם היתרון שבכיעור, שנתן לך פוש לרחם יותר על הכלב ,

      גם שמישהו השאיר לך בלי להתכוון מתנת יומהולדת במרפסת,   וגם הצירוף רך קוצני של אביך,  הכל הסתדר לך

      שיהיה לך שבוע טוב  יקירה  בידידות רבה אשר

       

      תודות אשר, אני כבר מזמן חדלתי להאמין ב"צירופי מקרים", האמת, זה היה נס שאבי ז"ל הסכים, אבל כמו שאמרתי הוא בפנים בלב היה רך כחמאה....

      עם זאתאין זה נכון בדיו שהכל הסתדר.

      לא הכל הסתדר לצערי, החתולה לי אז מימי (כן אני זוכרת את שמה למרות כל השנים שעברו) סירבה בעקשנות להסתגל לבן בית החדש, וכחתולת פ"ז דעתנית ועצמאית עשתה מה בראש שלה, ולצערי תפסה את הפקלעך שלה ועזבה את הבית.

      היה לי צר מאד על כך, אך הרגשתי שלא בדיוק יש לי ברירה, בדיוק כמו שהסברתי לאבא.

        9/11/09 19:56:


      מתי הוא היה מכוער?

      זה כלב יפה תואר

      והאנרגיות הטובות

      שיש על פניו מקרינות

      גם מחוץ לתמונה ולמסך.

      ספור נפלא

      זכית

      ואבא שלך זכה

      והכלב המתוק הזה זכה

      המשך שבוע טוב

      ציפי

        9/11/09 19:17:

      צטט: הלנה היפה 2009-11-09 12:15:33

      כמי שמגדלת כלבים רוב חיי כל כך קל לי להזדהות עם הפוסט שלך. אכן מתנת יומהולדת ראויה. ולגבי החתולה, לי יש כלב שחושב שהוא חתול ושמו שוקי והוא מככב בפוסט האחרון שלי. תודה ו*   לאה

       

      איזה כיף שבאת לבקר לאה, ראיתי את הפוסט שלך על הכוכב שוקי, הולכת לקרוא עוד פעם כי נדמה לי שלא מיציתי גם את התמונות של הטיול.... :-)

        9/11/09 18:43:
      גם אני הייתי חתולאית ורצה הגורל וקיבלתי אלרגיה קשה בגיל 35 לחתולים. זה היה נורא. נאלצתי להפרד מהחתולים והנשמה נקרעה לי. שנים שאלתי למה? למה זה צריך היה לקרות דווקא לי? אחר כך כשנולד בני , החלטתי שאני לא מוותרת על חיה בבית בשביל הילד והבאתי את ספיידי - הכלב הראשון שלי בחיים. וזהו, היום, אחרי חמש שנים של אושר צרוף עם ספיידי ,אני מבינה למה הייתי צריכה לקבל אלרגיה. בשביל לפגוש אותו, ואת הזן הזה בכלל.
        9/11/09 16:50:

      אהבתי...

       

      פיני

        9/11/09 15:29:

      צטט: bonbonyetta 2009-11-09 10:00:44

      צטט: sersim 2009-11-08 22:30:33

      מזכיר לי את קינג שלנו, שאימצנו לאחר שנדחה על ידי אדם שנהג לגדל בוקסרים גזעיים בשביל תחרויות, בגלל שהאשכים שלו לא ירדו....

      אנשים שמגדלים כלבים גזעיים משיקולים מסחריים בלבד עושים לי חררה, וזאת בלשון המעטה, יאללה - זרקת לנו איזה עצם - ספרי את כל הסיפור, תביאי תמונה, משהו.....לא להתקמצן....

      בוקסרים, מתה עליהם....אחותי צוחקת עלי מאז, כל פעם שאני רואה בוקסר אני מסוגלת אפילו לרדת ממכונית או לעבור כביש ללטף להשתולל אתו קצת...:-)

       

       

      הוא היה גור מקסים וחברותי, קצת משתוללן, אבל התנהג יפה אפילו עם פיוטר החתול  (שאחותי נתנה לו גם את שמו המלא, קומפיוטר).

      למרבה הצער, הוא מת בגיל צעיר -- רץ במפתיע לכביש שמול הבית שלנו ונדרס.... זועף

       

      הגישה הזו למסחר יצורים חיים מקוממת גם אותי, והיא רק אחד הביטויים המגעילים ביותר (אבל יש אינסוף ביטויים אחרים) של הנטייה למסחר כל דבר. 

        9/11/09 14:39:

      מחמם את הלב לקרוא אותך, בחיי!

      *

      אלומה

        9/11/09 14:37:


      הזכרת לי את בלקי. הגור השחור, הקטן והמופחד שהגיע אלי לאחר שילדים שיחקו איתו כדורגל. וכן, הוא היה הכדור.

      איזו אהבה גדולה היתה לנו. כשהיה בן 14 יצא מהבית ונעלם. שנתיים חיפשתי אחריו וסירבתי לעבור דירה.

      עד היום הוא חסר לי.

       

        9/11/09 13:41:

      בונבוניטה,צ נראה לי שזה צירוףצ מקרים מהסרטים,

      גם היתרון שבכיעור, שנתן לך פוש לרחם יותר על הכלב ,

      גם שמישהו השאיר לך בלי להתכוון מתנת יומהולדת במרפסת,

       וגם הצירוף רך קוצני של אביך,

      הכל הסתדר לך

      שיהיה לך שבוע טוב  יקירה

      בידידות רבה אשר

        9/11/09 12:15:

      כמי שמגדלת כלבים רוב חיי כל כך קל לי להזדהות עם הפוסט שלך. אכן מתנת יומהולדת ראויה. ולגבי החתולה, לי יש כלב שחושב שהוא חתול ושמו שוקי והוא מככב בפוסט האחרון שלי.

      תודה ו*

      לאה

        9/11/09 11:15:

      צטט: כנרת1 2009-11-09 10:38:06

      זכית למצוות , זכרונות מרגשים, כן ירבו כמוך. אילנה

      אילנה !!!!  סוף סוף רואים אותך מגיבה, משאירה עקבות, יפה לך. תודה לביקורייך ולתגובתך :-)

        9/11/09 11:13:

      צטט: זורלי 2009-11-09 09:16:27

      סיפור מהמם ומחמם את הלב תודה יקרה

      תודה שהתרגשת ......   :-)

        9/11/09 11:12:

      צטט: מישקה הנמר 2009-11-09 08:52:49

           פשוט מקסים  !  

      תודה כפרע !   :-)))))

        9/11/09 11:09:

      צטט: מלאך מקומי 2009-11-09 00:40:05

      מה אגיד!! ''רבותי ההסטוריה חוזרת!! אותו דבר אצלי. בימקום דרך הכוונת.,,, שליחה לבית אבות

      ביתי היום......כמוך כשהיית צעירה את בונבוניטה אני....כמו שכבר אמרת לי בעבר,קוצים.... וחמאה,,,

      (או שאביך ז''ל המקור או שאני המקור או שלמזלך כל הגברים  קוצים  וחמאה....)

      אבל ביננו! כלום לא מישתווה ל ב ו ק ס ר י ת!!!!!!

       

      שוב פעם אנחנו אותו דבר?   מה יהיה ?

      לגבי גברים, קוצים, וחמאה - נוכחתי לצערי לדעת שלא כל הגברים יש בהם גם חמאה, יש כאלה שהם רק קוצים. פעם היה לי אחד כזה שהמון זמן סירבתי להאמין שאין בו חמאה, אבל לא היה....רק קוצים...:-)

      האמת, שיש כמובן כל הסוגים:

      רק קוצים, רק חמאה, וקוצים וחמאה, חלק הקוצים בחוץ והחמאה בפנים מוחבאת, וחלק החמאה בחוץ ומטעה ובפנים רק קוצים...קוץ ודרדר...

      אבל בוקסרים יש רק סוג אחד, וזה הסוג המקסים !   :-))))

        9/11/09 11:04:

      צטט: מגן דהרי 2009-11-09 00:24:29

      סיפור מרגש אכן עמדת בטסט בכבוד וגם אביך ז"ל האהוב הקוצני מבחוץ ורך כחמאה מבפנים (מקסים) שניהם שם למעלה מחייכים למראה הרשומה גאים בך

      תודה איש רחב לב,

      אני לא בטוחה שאבי ז"ל גאה, לא מבחינה זו בכל מקרה...

      הוא לא בדיוק הבין את הרגישות והחמלה לגבי בעלי החיים, בלית ברירה התרגל וקיבל זאת.

      הבין שזו הבת שלו ואין לו מה לעשות עם זה....

      למען האמת כשהייתי ילדה החינוך שקיבלתי בכלל לא עודד לזה, ועד היום אמי שתהיה בריאה אומרת לי שהיא לא מבינה מאיפה הבאתי את זה, בטח לא מהם....:-)

        9/11/09 10:38:

      זכית למצוות , זכרונות מרגשים, כן ירבו כמוך.

       

       

       

      אילנה

        9/11/09 10:16:

      צטט: אצילית1 2009-11-08 23:25:16

      אז מה את אוהבת יותר... כלבים או חתולים?

      ואת באמת חושבת שאני יכולה להחליט ולבחור ביניהם? :-)

      זה משהו אחר, ממשפחה אחרת, כל אחד מקבל נותן ומתנהג שונה, אין קשר...

      לא רק שאינני יכולה להחליט מי מהם אוהבת יותר, אני גם אוהבת בעלי חיים כה רבים שזו ממש בעיה, חיות בר (גם את הצבועים שכולם שונאים, קראתי עליהם מחקר ומאז אני מתה עליהם), ציפורי טרף, אפילו עכברים אני די מחבבת ,במיוחד כשהם תינוקים....

        9/11/09 10:11:

      צטט: trees 2009-11-08 23:17:28

      מזכיר לי סיפור דומה...:-) *

      נו.....

      אז ספרי   :-)

        9/11/09 10:10:

      צטט: שרה קונפורטי 2009-11-08 23:05:53

      הי , שווה בהחלט כיכוב, אהבתי מאד את הפוסט שלך. תודה לך, חברה יקרה, שבוע נפלא, מתנה וירטואלית - אריח קרמיקה ו זכוכית עבודת יד שייצרתי, שבוע נהדר, שרה קונפורטי, www.sarakonforty.com

      וואי לי,

      איך ידעת שמכל היצירות שלך הכי אהבתי את זו? תודה גם לך שרה  :-)

        9/11/09 10:02:

      צטט: softcactus 2009-11-08 22:51:09

      הוא יפיפה והסיפור מזכיר את ילדותי

      בטח יפיוף....תודה

      ואם הוא מזכיר לך משהו, ספר לנו גם   .... 

        9/11/09 10:00:

      צטט: sersim 2009-11-08 22:30:33

      מזכיר לי את קינג שלנו, שאימצנו לאחר שנדחה על ידי אדם שנהג לגדל בוקסרים גזעיים בשביל תחרויות, בגלל שהאשכים שלו לא ירדו....

      אנשים שמגדלים כלבים גזעיים משיקולים מסחריים בלבד עושים לי חררה, וזאת בלשון המעטה, יאללה - זרקת לנו איזה עצם - ספרי את כל הסיפור, תביאי תמונה, משהו.....לא להתקמצן....

      בוקסרים, מתה עליהם....אחותי צוחקת עלי מאז, כל פעם שאני רואה בוקסר אני מסוגלת אפילו לרדת ממכונית או לעבור כביש ללטף להשתולל אתו קצת...:-)

       

        9/11/09 09:52:

      צטט: *רונן* 2009-11-08 22:02:01

      לכלבים האלה יש הבעה מקסימה  אין מצב שאפשר לעמוד בפני גור שכזה  אהבתי את סיפורך-מאד!

      תודה רונן, ואכן כפי שהבנת, לא יכולתי לעמוד בפני הפנים והגורון הזה.....בקופסת נעלים שמו אותו....

      אם הייתי יודעת מי זה היה הייתי ניגשת לדבר אתו, זה שינה את החיים....:-)

        9/11/09 09:49:

      צטט: טונקס 2009-11-08 20:29:44

      סיפור חמוד כל כך ותמונה מקסימה 14 זה גיל מופלג לבוקסר. הכרתי פעם בוקסר במשפחה בארצות הברית שהייתי אצלה. הוא חשב שהוא גור והיה מתיישב עלי בכל כובדו. היה מלא שמחת חיים ואהבה. והנה, טימי שלי שהוא חתול גם קצת כלבי - הגיע לפה לחצר וכשניסיתי להרים אותו כדי לשים אותו בחצר של השכנים כי לא רציתי עוד חתולים ושם יש הרבה אוכל - התרפק עלי ולא יכולתי. שחור עם עין אחת וחכם מאוד - עכשיו הוא יושב על החלון בחוץ ומבקש להיכנס.

       

      אהלן טונקס

      אכן גיל 14 לבוקסר מופלג וקצת מוגזם.

      הזכרת לי את השלב שהבוקסר שלי גדל והפסיק להיות גור, אך עדיין ניסה לעלות על הכורסא כדי לשבת על הברכיים שלי ושל אבא שלי. הוא היה כל כך גדול שהפסיק להיות מקום, אז הוא ישב על הברכיים שלנו בישיבה והיה כל כך ענק שהסתיר לנו הכל...לאט לאט גם לא היה ככה מקום לשבת....בכל זאת בוקסר בסדר גודל כזה זה משהו כמו 50 קילו... :-)

      אבל תמיד, בכל גיל, הם מלאים שמחת חיים ואהבה כמו גורים ותמימים כמו ילדים, הם בכלל לא יודעים שהם כאלה גדולים חזקי ואימתניים, נורא מצחיקים הבוקסרים...

        9/11/09 09:44:

      צטט: נ.י.ל.י 2009-11-08 20:16:52

      שניכם חמווווודיםחיוך  הפעם תורנו להתמוסס   שמחה שמצאת את התמונה  ויש לנו סיפור שכזה נפלא!

      תודה רבה נילי....האמת שלא זו התמונה שחיפשתי שאבדה לי. אני עדיין אבלה על ההיא, אך מצאתי אחרת במקומה, את זו, וזה הביא לי את הפלש בק, הזכרון של איך ומה קרה....:-) 

        9/11/09 09:35:

      צטט: darling nicky 2009-11-08 20:07:15

      הזכרת לי סיפורי ילדותי  וכך ניראית ילדותו של בני!  את הסיפור הזה אי אפשר להפסיק!  הוא אגב נראה חתיך לאללה בתמונה. 

      בטח חתיך......:-)   דומה לאמא....

        9/11/09 09:16:


      סיפור מהמם ומחמם את הלב

       

      תודה יקרה

        9/11/09 08:59:

      צטט: ד-ארט 2009-11-08 23:45:49

      צטט: bonbonyetta 2009-11-08 23:36:24

      צטט: ד-ארט 2009-11-08 17:49:40

      דוקא הוא נראה די נאה בתמונה.

      בודאי מצחיקונת, הרי זה תורשתי....בודאי שיהיה נאה, למה חיכית ?  :-)

      לא יודעת, אמרת מכוער.

       

      את לא אשמה....בילבלתי אותך....האמת שאני אכן, במיוחד, יותר מכולם אוהבת את בעלי החיים "המכוערים" אלא שבאף אחד ואחת מהן באמת ממש מכוערים בעיני....הם מקובלים כמכוערים אולי.

      בכל מקרה, בעיני, כשאני אומרת למישהו מכוער בטון מסוים זה אפילו מחמחאה, בהפוך על הפוך כזה....

      בעבר הרחוק, יום אחד בא אלי בן אחותי בבכי של ילד ועלבון מרסק לבבות ושואל אותי:

      דודה, למה את כל הזמן מחבקת ומנשקת אותי אבל קוראת לי מכוער..?

      האמת ? כמעט בכיתי...הסתכלתי על אחותי במבט שאלתי מה לעשות אתו?

      תגידי לו את האמת אמרה לי, פשוט ככה.

      אז הסברתי לו. כשאני אוהבת מאד מאד המון אני אומרת בהפוך על הפוך מכוער....וגם פניתי להגיון שלו ושאלתי אותו:

      הרי אם מישהו באמת ממש מכוער אני לא אגיד לו את זה, זה לא יפה נכון?

      אז אם אני אומרת זה בדיוק ההיפך. וחיבקתי אותו.

      מאז זה כמובן בסדר. :-)

      מה שכן, כלבים ובעלי חיים ממילא לא מבינים את המילים אלא את הטון ואת מה שאתה מרגיש באמת, אז זה בסדר....

        9/11/09 08:52:

           פשוט מקסים  !  
        9/11/09 00:40:

      מה אגיד!!

      ''רבותי ההסטוריה חוזרת!!

      אותו דבר אצלי.

      בימקום דרך הכוונת.,,, שליחה לבית אבות

      ביתי היום......כמוך כשהיית צעירה את בונבוניטה

      אני....כמו שכבר אמרת לי בעבר,קוצים.... וחמאה,,,

      (או שאביך ז''ל המקור או שאני המקור או שלמזלך

      כל הגברים  קוצים  וחמאה....)

      אבל ביננו! כלום לא מישתווה ל ב ו ק ס ר י ת!!!!!!

       

        9/11/09 00:24:


      סיפור מרגש

      אכן עמדת בטסט בכבוד

      וגם אביך ז"ל

      האהוב הקוצני מבחוץ ורך כחמאה מבפנים (מקסים)

      שניהם שם למעלה

      מחייכים למראה הרשומה

      גאים בך

        8/11/09 23:45:

      צטט: bonbonyetta 2009-11-08 23:36:24

      צטט: ד-ארט 2009-11-08 17:49:40

      דוקא הוא נראה די נאה בתמונה.

      בודאי מצחיקונת, הרי זה תורשתי....בודאי שיהיה נאה, למה חיכית ?  :-)

      לא יודעת, אמרת מכוער.

       

        8/11/09 23:36:

      צטט: ד-ארט 2009-11-08 17:49:40

      דוקא הוא נראה די נאה בתמונה.

      בודאי מצחיקונת, הרי זה תורשתי....בודאי שיהיה נאה, למה חיכית ?  :-)

        8/11/09 23:35:

      צטט: or-ly22 2009-11-08 15:16:02

      התרפקות על זכרונות ונקודות ציון בדרך, שמשנים גישה לחיים. *

      נכון....שינה לי את החיים, בחייו, וגם במותו.

      אני.....? כלב...? חלילה ושס....מה עם החתולה? הנה, להראות, שאף אחד לא יודע מה יהיה אתו מחר....

        8/11/09 23:33:

      צטט: RonArzi 2009-11-08 11:47:20

      איזה יופי לך שכך קרה. הרשימה שלך הזכירה לי את הכלב הראשון שלי. סיפור עגום שאצבעותי לא סובלות להעלות על הכתב. ערב קשה עבר עלי כשנזכרתי בארוע שעיקרו התמודדות של ילד רגיש עם המון רצון טוב עם מסגרת נוקשה שאינה מקבלת יוצאי דופן. ילד אחד מול מול הגיון מימסדי עקום שעלה בחיי כלב (והסיפור קשה אפילו ממה שנראה כאן).

      רע, רע, רע, ואפשר היה. אני יודע שאפשר. אני יודע שהמאזן שלי חיובי. כל החיות שלי/שלנו היו אסופיות שהחזירו לנו תודה אלף מונים. אבל הכתם הזה תמיד ישאר...

      רון יקר

      לכל אחד יש כתם, הרבה כתמים, העיקר שיש גם הבזקי אור רבים שמאפילים על הכתמים הללו.

      העיקר שבגלל הכתם הזה, אתה לא תתן לזה לקרות יותר, לא לך ולא למי שייקרה בדרכך...

      אם היית יודע איזה סיפור וכתם אני סוחבת היית רואה שאינך יחידי.

      קשה לעמוד מול אטימות, במיוחד לילד צעיר.

       

        8/11/09 23:26:


      סיפור יפה

       

      מרגש

        8/11/09 23:25:

      אז מה את אוהבת יותר... כלבים או חתולים?
        8/11/09 23:17:
      מזכיר לי סיפור דומה...:-) *
        8/11/09 23:05:


      הי ,

      שווה בהחלט כיכוב,

      אהבתי מאד את הפוסט שלך.

      תודה לך,

      חברה יקרה,

      שבוע נפלא,

      מתנה וירטואלית -

      אריח קרמיקה ו זכוכית עבודת יד שייצרתי,

      שבוע נהדר,

      שרה קונפורטי,

      www.sarakonforty.com


        8/11/09 22:51:

      הוא יפיפה והסיפור מזכיר את ילדותי

       

        8/11/09 22:30:

      מזכיר לי את קינג שלנו, שאימצנו לאחר שנדחה על ידי אדם שנהג לגדל בוקסרים גזעיים בשביל תחרויות,

      בגלל שהאשכים שלו לא ירדו....

        8/11/09 22:02:

      לכלבים האלה יש הבעה מקסימה

      אין מצב שאפשר לעמוד בפני גור שכזה

      אהבתי את סיפורך-מאד!

        8/11/09 20:29:

      סיפור חמוד כל כך ותמונה מקסימה
      14 זה גיל מופלג לבוקסר. הכרתי פעם בוקסר במשפחה בארצות הברית שהייתי אצלה. הוא חשב שהוא גור והיה מתיישב עלי בכל כובדו. היה מלא שמחת חיים ואהבה. והנה, טימי שלי שהוא חתול גם קצת כלבי - הגיע לפה לחצר וכשניסיתי להרים אותו כדי לשים אותו בחצר של השכנים כי לא רציתי עוד חתולים ושם יש הרבה אוכל - התרפק עלי ולא יכולתי. שחור עם עין אחת וחכם מאוד - עכשיו הוא יושב על החלון בחוץ ומבקש להיכנס.

       

        8/11/09 20:19:

      מקסים
        8/11/09 20:16:

      שניכם חמווווודיםחיוך

      הפעם תורנו להתמוסס 

      שמחה שמצאת את התמונה

      ויש לנו סיפור שכזה נפלא!

        8/11/09 20:07:


      הזכרת לי סיפורי ילדותי

      וכך ניראית ילדותו של בני!

      את הסיפור הזה אי אפשר להפסיק!

      הוא אגב נראה חתיך לאללה בתמונה.

        8/11/09 18:46:

      סיפור נחמד.
        8/11/09 18:24:
      יופי של סיפור! אין כמו אהבת אדם-כלב!  *
        8/11/09 17:49:

      דוקא הוא נראה די נאה בתמונה.
        8/11/09 15:16:


      התרפקות על זכרונות

      ונקודות ציון בדרך,

      שמשנים גישה לחיים.

       

      *

        8/11/09 11:47:


      איזה יופי לך שכך קרה.

      הרשימה שלך הזכירה לי את הכלב הראשון שלי.

      סיפור עגום שאצבעותי לא סובלות להעלות על הכתב.

      ערב קשה עבר עלי כשנזכרתי בארוע שעיקרו התמודדות של ילד רגיש עם המון רצון טוב עם מסגרת נוקשה שאינה מקבלת יוצאי דופן.

      ילד אחד מול מול הגיון מימסדי עקום שעלה בחיי כלב (והסיפור קשה אפילו ממה שנראה כאן).

      רע, רע, רע, ואפשר היה. אני יודע שאפשר.

       

      אני יודע שהמאזן שלי חיובי. כל החיות שלי/שלנו היו אסופיות שהחזירו לנו תודה אלף מונים.

      אבל הכתם הזה תמיד ישאר...

        7/11/09 23:25:
      *

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין