כותרות TheMarker >
    ';

    אימון אישי - חוק המאמנים בישראל - ברכות והסתייגויות / אלי כהן

    27 תגובות   יום שבת, 1/9/07, 18:06

    ברכותיי על היוזמה להסדיר את עבודת המאמנים האישיים בחוק. לדעתי אם החוק ינוסח נכון ויעבור בכנסת הוא ייטיב עם האימון כפרופסיה ועם מעמד העוסקים בו ויפקח את עיני הציבור. אך לפני מספר ימים קראתי את נוסח החוק המוצע והתעוררו בי שאלות ותהיות רבות אותן ניסיתי לרכז ולמקד ככל האפשר. לדעתי יש בהן כדי לשרת את המטרה של הסדרת עבודת המאמנים האישיים בישראל. הוספתי לצידן את תשובותיי כדי להבהיר את עמדתי. 

     

    השאלות   

    ראשית, האם יש חוק דומה למגשרים ? או למוהלים ? האם נזקם הפוטנציאלי לציבור קטן יותר ? כמדומני שלא. מה יהא על כל ה"יועצים" וה"מטפלים" למיניהם המומחים מטעם עצמם ואין כל חוק החל עליהם ( כמו אסטרולוגים, קוראי בקפה ובקלפים, רבנים, ואחרים ) המייעצים בתחומי הרוח והנפש ? האם הרגולאטור מתכוון לפקח גם עליהם ? כנראה שלא וטוב שכך. יש גבול ליכולתו של הרגולאטור בתחום הפיקוח שלא לדבר על גבולות יכולתו בתחומי האכיפה. היעדר רגולציה אין משמעו שהציבור פטור מלהיזהר אלא להיפך – שעליו להגביר את ערנותו ו"ייזהר הקונה". ודאי אין משמעו שהעוסקים במקצועות אלה פטורים מאחריות מקצועית ללקוחותיהם.   

     

     האם ייתכן שמי שמתקרא כיום  "יועץ" "מורה" "מטפל" או "מדריך" עשוי להיות בעצם גם מאמן אף שאינו מתקרא כלל מאמן ? ודאי שכן. האם כדאי שבעלי מקצוע אלה יידעו להשתמש בשיטות העבודה של מאמן ? ודאי שכן, שהרי ככל שיהיו יותר אנשים העושים שימוש נבון ומיומן בשיטות האימון אנו נהיה חברה בריאה וטובה יותר. האם הרגולאטור יוכל לפקח הלכה למעשה על תוכן פעילותם ? ספק רב. האם הציבור יידע לפקח על תוכן פעילותם ? כמעט ודאי שלא.  

     

     

    סוגי המאמנים

    מה הם סוגי המאמנים המוכרים לנו כיום העושים שימוש בתואר מאמן ?

    מאמן כושר, ספורט, וכיוצ"ב – שדה פעולתו העיקרי הוא גוף האדם ומטרתו העיקרית היא העצמה גופנית ע"י שיפור מיומנות תפקודית של הגוף בתחום מסוים.  

    מאמן עסקים, ניהול, זוגיות, הורות, קריירה, תקציב המשפחה וכיוצ"ב – שדה פעולתו העיקרי הוא רוח האדם ומטרתו העיקרית היא העצמה מקצועית ע"י שינוי הרגלים ודפוסי פעולה ושיפור מיומנויות המחשבה והדעת בתחום מסוים. 

    מאמן לחיים – שדות פעולתו הם רוח האדם ונפש האדם כאחת ומטרתו היא העצמה כוללת ושיפור איכות החיים הכללית ע"י מגוון רחב של כלים ושיטות. 

    יחד עם זאת יש בכל אחד מהנ"ל משהו מכל היתר. למשל:  גם מאמן כושר מפעיל את רוח האדם ופועל לא רק להעצמה גופנית אלא גם להעצמה מקצועית אך אין זה משנה לדעתי את הסיווג לעיל.  

     

    נחיצות הרגולציה

    מתי באמת אימון כפרופסיה דורש הסדרה ורגולציה ? לדעתי התערבות הרגולאטור דרושה כאשר מדובר ב"אימון לחיים". אימון זה מטפל בנפשו ורוחו של אדם הן ע"י סיוע לסילוק מחסומי העבר והן ע"י סיוע למימוש חלומות העתיד בכל תחומי החיים. הדעת נותנת שלא ניתן להצעיד אדם למימוש חלומותיו ושיפור איכות חייו ללא טיפול בגורמים מעברו הטמונים עמוק בנפשו, הפוגעים ברוחו ומעכבים אותו, כפי שעושה הפסיכותרפיה. הדעת גם נותנת שלא מספיק טיפול בעברו של אדם אלא דרוש דבר מה נוסף כדי להצעידו למימוש חלומותיו וזו הרי כל תכלית האימון בכלל.זה לדעתי החידוש העיקרי של ה"אימון לחיים" שאיתגר בין היתר פסיכולוגים לא מעטים לרכוש לעצמם כלי אימון ולסייע ללקוחותיהם המסוגלים לכך לעשות צעדים של ממש לשינוי חייהם.  

     

    האימון כפרופסיה 

    הייתכן שאימון לחיים יהיה פרופסיה נפרדת מפסיכותראפיה ? לדעתי כן. לא בכדי תפס האימון מקום נכבד בעולם ובישראל. יחד עם זאת, לדעתי יהיה צורך להבדיל בין פסיכולוג העוסק בפסיכותראפיה החייב לעמוד בדרישות חוק הפסיכולוגים לבין מאמן בעל השכלה והכשרה מתאימה וניסיון מתאים החייב לעמוד בדרישות חוק המאמנים. איזה חוק יחול על פסיכותרפיסט העוסק באימון או על מאמן העוסק בפסיכותראפיה ? כנראה ששני חוקים גם יחד – הן חוק הפסיכולוגים והן חוק המאמנים.  

     

     במה שונה הפרופסיה של המאמן לחיים מזו של יועץ המס, רואה החשבון ועורך הדין שלהם יש לשכה וחוק משלהם ? כל האחרונים עוסקים בעיקרם בענייני ממון ויש למדינה אינטרס עצמאי משלה לעגן את פעילותם בחוק כי המדינה עצמה עלולה להינזק אם תשלומי המס לא יהיו כשורה, ומערכת המשפט תהיה מסורבלת אם מי שאינו בקיא בסדרי הדין יופיע בפניה. לעומתם המאמן כלל אינו מופיע בפני רשויות המדינה, והוא עוסק במגוון תחומים ולא רק בענייני ממון ובידו לסייע ללקוחו לקחת את גורלו בידיו ולהגיע למחוז חפצו. ההשוואה הנדרשת ( אם בכלל ) היא לחוק הפסיכולוגים ולא לחוק יועצי המס ( ראוי לציין שבסעיף 11 א' לחוק יועצי המס נקבע "מאמן למתמחים" - האם חוק המאמנים המוצע יחול גם עליו ? כנראה שהמחוקק טרם נתן דעתו לכך ). 

     

    נחיצות חוק מאמנים בישראל 

    למה בכל זאת דרוש לנו בישראל חוק מאמנים ? לדעתי אלה הסיבות:

     א.      להזהיר את הציבור מפני הנזקים של אימון לחיים מידי מי שאינו מוכשר לכך.

      ב.      להציב רף מקצועי גבוה להכשרתם של העוסקים באימון לסוגיו כפרופסיה.

      ג.       להבליט את חשיבות האימון כתפיסת עולם ודרך חיים המועילה לחברה.  

     

    הגדרת האימון

    האם החוק המוצע מבחין בין מאמן כדורגל ( שהוא בעיקר מדריך גופני ומקצועי ) לבין מאמן עסקי, ניהולי או זוגי או משפחתי וכו' ( שהוא מעין מדריך מקצועי ומסייע רוחני ) לבין מאמן לחיים ( שהוא מעין פסיכולוג ומסייע רוחני ) ? לדעתי לא, אך יש צורך דחוף באבחנה כזו. האם החוק המוצע מגדיר ממש אימון מהו ? לדעתי לא. ומי יגדיר מהו בכלל אימון כפרופסיה ? לדעתי ראוי שהמחוקק יתייעץ עם בעלי האסכולות השונות אך ינקוט עמדה ויכריע בעצמו בסוגיה זו. ההגדרה המקובלת עלי היא שהאימון הוא תהליך פיתוח אישי, באמצעות הנעה לפעולה, בגישה שיתופית, מכוח יכולתו של הלקוח, בעידודו ותיווכו של המאמן ( בהקשר זה מעניין לעיין בפסק הדין בת.א. 010315/01 פישלר פנחס נגד אתי דנינו המנסה להגדיר את הפסיכותראפיה -  כמעט ללא הצלחה ).

     

    המועצה

    מי יבחר את המועצה הקבועה בחוק המוצע ? האם אין בחוק המוצע ייסוד של עוד גילדה במסווה של הגנה על שלום הציבור ? לדעתי יש בהחלט חשש כזה וראוי להימנע מכך. האם אלו שיזכו להיתר המועצה לפי החוק המוצע יהיו אכן פחות מסוכנים לציבור ? הייתכן שדווקא בהיתר זה של המועצה יהא כדי להפחית את ערנות הציבור ולהגביר את הסכנה - בדיוק הפוך מכוונת יוזמיו ? לדעתי יש בהחלט סכנה כזו וראוי להימנע ממנה.   

     

    חוקתיות החוק

    האם החוק המוצע לא סותר את חוק יסוד חופש העיסוק ? האם הוא אכן לתכלית ראויה והאם הוא מידתי ? לדעתי הוא אכן לתכלית ראויה, והוא יהיה מידתי רק לאחר עבודת מיקוד וליטוש נוספת.  

      

    הצעה 

    הדרך האלטרנטיבית לחקיקת חוק המאמנים עוברת לדעתי דרך רגולציה מתונה יותר וגורפת פחות המבחינה היטב בין סוגי המאמנים כאמור לעיל, וכן בין מאמן לא מומחה לבין מאמן מומחה, תוך הדגשת חשיבות המומחיות הפרופסיונאלית ואזהרה לציבור מפני מי שאינו מומחה.  

     

     לפי הצעתי מאמן "מומחה" יידרש לעמוד במבחנים קבועים בחוק כדי להשתמש בתואר "מומחה" בצמוד למומחיות הפרופסיונאלית הרלבנטית. יחד עם זאת כל אדם הרוצה להתקרא מאמן ללא התואר מומחה יהיה חופשי לעשות כן בדיוק כפי שכמעט כל מטפל או יועץ או מגשר ואפילו מוהל עושה כן כיום ללא כל הגבלה בחוק. נקל להוכיח שהצעה זו תיתן מענה טוב יותר למצב השורר כיום בישראל.  

     

    מבחני המומחיות

    להלן המבחנים המוצעים לקבלת תואר מומחה:

     א.      השכלה רלבנטית – תואר ראשון לפחות במוסד אקדמי או השכלה של מינימום שעות במוסד מוכר בתכנית מוכרת ( למשל "מאמן עסקי מומחה" יזדקק להשכלה בכלכלה או מנהל עסקים או ראיית חשבון "מאמן לחיים מומחה" יזדקק להשכלה בפסיכולוגיה, "מאמן לניהול מומחה" יזדקק להשכלה ניהולית רלבנטית, ו"מאמן משפחתי מומחה" יזדקק להשכלה בפסיכולוגיה או עבודה סוציאלית וכו'  )

     ב.      מומחיות פרופסיונאלית וניסיון מוכח – 7 שנות ניסיון בעבודה בתחום הפרופסיונאלי ( למשל: "מאמן ניהולי מומחה" יהיה בעל ניסיון מוכח בניהול ו/או בייעוץ ניהולי ו"מאמן משפחתי מומחה" יהיה בעל ניסיון מוכח בייעוץ למשפחות ובעל משפחה משלו, "מאמן לחיים מומחה" יהיה בעל ניסיון מוכח במקצוע טיפולי כפסיכולוג, עובד סוציאלי וכו' )

      ג.       חתימה על קוד אתי – כללי האתיקה של לשכת המאמנים בישראל או הקוד האתי של ICF .

      ד.      תעודת הסמכה לאימון מבית ספר מוכר בישראל או בחו"ל -  יינתן פטור זמני ואורכה של כמה שנים למאמנים הקיימים העומדים ב 3 הקריטריונים הנ"ל להשלים את הסמכתם. תכני הלימוד ונוסח מבחני ההסמכה ייקבעו ע"י הרגולאטור בהתייעצות עם לשכת המאמנים בישראל ( הגדרת התנאים להענקת מעמד מוכר לבתי הספר חורגת ממסגרת מאמר זה ).

      ה.      רישום - העומדים בקריטריונים הנ"ל יירשמו בפנקס המאמנים המומחים שיתנהל בלשכת המאמנים בישראל בציון תחום מומחיותם הפרופסיונאלי.

     

    שינוי כזה במצב השורר בישראל הוא לדעתי אתגר מספיק גדול אף שמדובר ברגולציה מתונה יותר; שינוי כזה הוא מידתי יותר וישים יותר ותועלתו מרובה מנזקו. אין לדעתי ספק שהוא יעודד מאמנים רבים להפוך למומחים באמצעות התמקצעות והתמחות ויפקח את עיני הציבור להיזהר מפני מי שאינם מומחים. הוא גם יימנע כך מהקמת עוד גילדה הפוגעת מעצם טבעה בחופש העיסוק. באותה מידה ברור שאין כל צורך להסדיר את עבודת מאמני הכושר והספורט ודומיהם בחוק מסוג זה.

     

     

    לפני סיום

     בהקשר זה מומלץ לקרוא את ספרו של מילטון פרידמן "קפיטליזם וחירות" ואת המאמר המאלף של קרמניצר ואחרים בנושא "חופש העיסוק - מתי על המדינה לקבוע בחוק תנאי כניסה לעיסוק מקצועי?" ראוי לציין כי ללשכת המאמנים בישראל צריך ויכול להיות תפקיד חשוב בעידוד ההתמקצעות וההתמחות לצד פיתוח כללי אתיקה מקצועית לאימון כפרופסיה, תוך סיוע צמוד לרגולאטור לבצע את מלאכתו. ככזו יש לדעתי למחוקק אינטרס מובהק לעגן את מעמדה המקצועי של לשכת המאמנים בישראל בחוק המאמנים כאמור לעיל, ואף לסייע בידה להפיץ את עקרונות האימון בישראל. 

     

     

    כולי תקווה שמאמר זה יצליח לתרום במשהו לתהליך החקיקה של חוק המאמנים, ולהסדרה מקצועית טובה של מקצוע האימון - לתועלת החברה וציבור המאמנים בישראל.

     

    מחייך  

     

     

    הכותב הינו יועץ לניהול, מאמן עסקי ומגשר העוסק בליווי עסקים משפחתיים, מנהל חברת הדרכה יוצרת פיתוח ארגוני בע"מ

    .

    המידע במאמר הוא כללי בלבד ואינו מהווה בשום אופן יעוץ מקצועי או תחליף לייעוץ מקצועי. נא לא לעשות כל שימוש במאמר ללא קבלת רשות מראש ובכתב. 

     

                                                     כל הזכויות שמורות  ©

     

    לקריאה נוספת:

     

    על אימון מנהלים  http://www.hadracha.co.il/imun.php

    על מטרות באימון http://cafe.themarker.com/view.php?t=292289


     


    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/11/08 22:56:

      אילת יקרה, תודה על התייחסותך.

      המילה "תקינה" והמילים "רגולציה פרופסיונאלית" לא לגמרי מתיישבות אצלי. כפי שתוכלי להתרשם אני למעשה תומך בחקיקה תוך הסתייגות ממנה, ולכן מאמץ דגם מוחלש שלה.

      מאחל גם לך סופשבוע נעים :)

        27/11/08 09:57:

      אלי, תודה על הפוסט הנהדר הזה*

      במדינתנו הקטנה כל אחד שני 'מטפל' במשהו. קורס קצר ו...הופס  - תעודה מפוארת על הקיר, במסגרת מפוארת עוד יותר ו..יאללה לעשות כסף...

      לפני כחודש, במכללת 'אחווה' בה אני עובדת שנים רבות, נערך יום עיון מדהים בנושא אתיקה מקצועית וערכים חברתיים/מקצועיים/חינוכיים, ותמיד יש מה לשפר. כיום אנחנו עוברים לתקינה.

      חשוב שיעשו זאת גם למאמנים השונים ולמטפלים האלטרנטיביים למיניהם, כי בדיני גוף ונפש עסקינן.

      שיהיה לך סוף שבוע נפלא

      אילת

        8/10/08 12:46:

      מיכל יקרה

       

      תודה על התייחסותך.

       

      לדידי אין ויכוח שיש למחוקק זכות לרגולציה פרופסיונלית והרי אף יש לה כמה ביטויים בולטים בספר החוקים הישראלי. גם אין ויכוח שיש לאזרח זכות חוקתית לעסוק במקצוע כלבבו, אלא שהשאלה אינה רק משפטית פילוסופית וערכית אלא בעיקר שאלה מאוד פרקטית העוסקת ביכולתו של החוק להשיג תוצאות מבורכות עבור הציבור תוך איזון ראוי בין זכויות לא אבסולוטיות. למיטב הבנתי כמה פסקי דין של בית המשפט העליון הולכים בתלם הזה.

       

      כמוך, הנטייה שלי היא לעבר חירויות פרט מוגברות ורגולציה מינימלית ולא בכדי פתחתי את דבריי בדוגמאות של מקצועות שאינם תחת רגולציה כלל ואף המלצתי לבסוף על מאמרם של קרמניצר ואחרים המטיף למעשה למדיניות של הפחתת רגולציה פרופסיונלית ומביא כתמיכה כמה דוגמאות חשובות מן העולם.

       

      יחד עם זאת, זאת עובדה שהמחוקק הישראלי נוטה לגבש חוק למאמנים בישראל ואי אפשר להתעלם מכך שיש לכך תמיכה ציבורית לא מבוטלת. במצב זה השאלה העיקרית לטעמי היא מה האיזון הראוי.

       

      ההצעה שלי נוקטת קו של רגולציה מתונה ומבוססת הן על התקדימים הקיימים ( למשל: חוק הפסיכולוגים ), הן על הבהרת הסיבות לנחיצות החוק, והכל מתוך שאיפה לאיזון ראוי בין שתי הזכויות דלעיל.

       

      האיזון שאני מציע הוא בעצם מעין פשרה שתאפשר אמנם לכל אדם לעסוק באימון אך תגביר את מודעות הציבור ע"י שתבדיל בין סוגי המאמנים ובין מומחה למי שאינו מומחה. לטעמי זאת רגולציה שתאפשר הן לציבור המאמנים והן לציבור המתאמנים בחירה שקולה וזהירה, ללא פגיעה גורפת בחופש העיסוק וללא יצירת גילדה מיותרת לחלוטין.

       

      תודה על הזמנתך לדיאלוג. אין לי ספק שאת ואני נמצא את המסגרות המתאימות כדי להמשיך לשוחח על כך.

        4/10/08 08:17:

      לאלי היקר תודה על המידע הרב והסדור שהבאת - הוא אינו ידוע לרבים. מטרה ראויה וחשובה היא לדון בינינו, המאמנים, בשאלת הרגולציה של המקצוע שלנו.

      למעשה אינני מסכימה עם חלק ניכר - אולי עם רוב - מסקנותיך. 

      השאלה העקרונית בנושא מטיילת על קו המשווה שבין זכותו של המחוקק לרגולציה פרופסיונלית כדי להגן על שלום הציבור מול החופש החוקתי של כל אזרח לעסוק בכל עיסוק בו חשקה נפשו. שאלה זו הינה פילוסופית וערכית וממנה נובעות כל יתר המסקנות של כל מי שמהרהר בה. אני נופלת בצידו של הקו שדוגל בחירויות פרט מוגברות וברגולציה מינימלית, ולמרות ששוחחתי עם רבים על הנושא, עוד לא השתכנעתי שעל המחוקק להתערב ולהסדיר את האימון. לצערי אני חושבת שהרוב חושבים אחרת. נוכל אולי לשוחח על כך.

      אני מזמינה אותך לבוא למכללת גומא ביום 23.10.08 בשעה 17:00 להרצאה של רם נחמיה בנושא היבטים משפטיים באימון. לא יודעת רבות על המתוכנן, אך בוודאי תעלה שאלת הרגולציה.

            

        6/7/08 17:05:


      עדי, תודה.

      נדמה לי שאי אפשר לרמות את כל הציבור כל הזמן.

      לדעתי, הציבור מתפכח לאיטו ולומד להיזהר משרלטנות.

      יחד עם זאת כל אדם שלומד את תורת האימון הופך לדעתי לאדם טוב יותר.

        1/7/08 23:32:


      פוסט מרשים ביותר.

      לפני כמה ימים קיבלתי דוא"ל זבל עם כותרת ענקית: "קואצ'ר מוסמך בתוך חודשיים" .השאלה היא מוסמך מטעם מי ומוסמך למה?

        20/2/08 20:54:

      גיורא

      תודה על התייחסותך המפורטת. שמחתי על התעוררות ההשראה. בהצלחה !

        19/2/08 21:30:

       

      חלק מ- גדולותו של הקואצ'ינג הינו בהיותו אקלקטי - רב תחומי, מגוון. יש בו שפות רבות ואסכולות שונות אף בתחום ספציפי כגון עיסקי או אישי.

       

      השפה שונה ההתבוננות שונה, ומדהים אותי כל פעם מחדש -

      מ-גישה לוגית עד רוחנית מ-גישה נוקשה עד רכה. חדות ורכות.

      אישית אני חושף את הבאים אלי לכולן למפנה אותם ליותר מ6 בתי ספר שאני מעריך יוסיפו להם. מזמין מרצים ממקומות אחרים (כן, כן מתחרים) כדי שיחשפו לגישות אחרות, כל מה שיעבוד עבורם. אושר לאנשים זו שליחותי.

       

      אשמח אם ברוח הקואצ'ינג היה מבחן למאמן, למ(ת)אמן מאמנים-

      מבחן התוצאה

      מבחן תוצאה מול זמן נתון.

      מבחן איכות התוצאה.

      מבחן לגבי עוצמת הטרנספורמציה או משך השארותה.

      מבחן לעומק הקשר עם מאומן, לתחושת המרחב / הבטחון / הכיף /שימחת החיים של מאומן לאחר אימון, חוויתו את המוגש הכל אפשרי.

       

      כיצד תחום אשר  רבים תופסים  שהמדד הינו הצלחה מעשית, עוצמה הינה מהירות המימוש, מודד עצמו בכלים תהליכיים?

       

      הפרשנות (הלא מעצימה)שלי:

      תחום האימון מגלגל מחזור שנתי גדול.

      כמות בתי הספר המכשירים מאמנים גדל וגדל.

      ויש רוצים גורמים להשתלט לקבל מונופול על ההכשרה ולצבור כוח וממון.

       

      אני משתוקק ש- ימדוד מישהו את היכולת, המהירות, ליצור ניסים / הבדל בחיי אחרים, אני הראשון שיתייצב כדי ללמוד כיצד להפוך טוב יותר עוצמתי יותר, משרת באופן טוב יותר את הפונים אלי.

       

      תודה על הפוסט מעורר השראה, התנסחת נפלא, עוררתי בי- להעלות על הכתב מה שיושב בי זה זמן מה. איני מכיר אותך - אך במבחן התוצאה אתה מאמן בתפיסתך - לפחות מבחינתי.

      תודה

      גיורא

        13/12/07 15:15:
      אילן, תמיכה לדבריך נמצאת בפסק הדין בענין הפסיכותראפיה הנזכר בפוסט. הקושי להגדיר את הפרופסיה הוא אכן עצום.
        12/12/07 15:09:
      אלי, לא אכנס כרגע להגדרות מה זאת פרופסיה.  קיים מאבק לעשות הסמכה פרופסיונלית לסוציולוגיה ארגונית-יישומית וליעוץ ארגוני.  שניהם לא יצליחו.  לגבי מאמן, נראה לי שזה מאבק אבוד מראש.  החוק לא יכול להכיל את כל התסריטים האפשרים במושג עמום זה, ואם כן, אז הוא יהיה מלא חורים.
        1/10/07 11:45:

       

      צטט: אלי כהן 2007-09-26 18:46:40

       

      צטט: galitelaviv 2007-09-23 14:08:38

      נקודת האיכות אינה רלוונטית, משום שהחוק נועד למסד קריטריונים שמנפים את בעלי הכוונות הלא רציניות, ומטבע הדברים להשאיר את ה"איכותיים" יותר. כמובן שאינטואיציות חדות, אינטיליגנציה רגשית, הומניות, רגישות ויכולת הכוונה הם בבחינת מתת אל וכולם חיוניים למקצוע האימון אבל אין שום חוק בעולם שיכול להציב את הרף הזה כקריטריונים לקבלה, להסכמה, לתעודת מומחה. מה שכן אפשר לעשות זה להקפיד על השכלה, על התמקצעות, על התמחות, אבל הבעיה היא שכמו תמיד, גם פה הדג מסריח מהראש, ובמובן הזה אני מסכימה עם מה שכתב מיקי למעלה. אם מלכתחילה הכוונות בחקיקת חוק כזה אינן טהורות, איך אפשר לדרוש מכל אלה שצריכים לעמוד בחוק הזה להיות בעלי כוונות טהורות? לי יש תואר ראשון בפילוסופיה - האם די בזה כדי להפוך אותי למאמנת? ואם ידרוש ממני החוק תואר שני, אולי אלך ואעשה תואר שני בפילוסופיה? התשובה על זה כמובן לא חד משמעית והעניין מורכב בהרבה מכן ולא. להפוך את המקצוע לאקדמי, כמו שהוצע פה למעלה, ייבש אותו כמו כל כך הרבה מקצועות אחרים שנסמכים על מחקרים ומדע. האקדמיה לא מתמחה בסוג כזה של לימוד, ועובדה שגם האוניברסיטאות בארץ שמלמדות אימון לא מככבות בראש רשימת בתי הספר הטובים. נדמה לי שמנסים לעשות פה מה שניסו לעשות בזמנו עם הגישור, רק שלתקוותי לא יקרה עם האימון מה שקרה עם הגישור - מהו-אה נהיה כלום והגישור ככלי שיכול היה להיות מדהים, התפייד ונעלם לו איפשהו ברחבי התקוות, החלומות והתקוות לעולם טוב יותר. אין לי תשובות ואני בוודאי לא אקבע מה טוב יותר ונכון יותר, אבל מי שכן צריך לקבוע זה לא בעלי בתי הספר, אלא הרכב נפרד, נייטראלי, מגוון, שמבין את חשיבות המקצוע הזה ואת התרומה העתידית שלו לעולם בו אנו חיים. הם יכולים לראיין, לחקור, לבדוק, לבקש חוות דעת, לבקר בבתי ספר בחו"ל, לערוך סקרים, לקרוא חומרים ואז... ולא לפני כן, להגיע למסקנות. לדעתי זו עבודה שאמורה לקחת שנה שנתיים לפחות כדי להיחשב לרצינית ויסודית.

      גלית

      נהניתי לקרוא את דברייך !

      הבעייתיות עצומה. הרכב נייטראלי אינו בנמצא בין היתר כי הנייטראליות משמעה גם בורות וחוסר ידע. ראי יתר דברי בתגובות לכותבים אחרים.

      חג שמח !

      מחייך

      בורות וחוסר ידע? אין שום דבר שצוות אינטיליגנטי, עם יכולות למידה וראיית התמונה הכללית לא יכול ללמוד בשנתיים של מחקר ובדיקה. לא צריך להיות מאמן כדי להבין את אופי המקצוע ותרומתו, ואולי אפילו עדיף שלא להיות מאמן. אם האלטנרטיבה היא שבעלי בתי ספר, שהם גם בעלי אינטרס ברור בעניין, הם אלה שינסחו את החוק, אז סליחה... אבל בורות וחוסר ידע נראים לי כמו גן עדן.

        26/9/07 18:49:

       

      צטט: סיגל הורנפלד 2007-09-25 22:24:15

      מעמיק, ממוקד ובהיר.

      תודה רבה - הישכלתי ולמדתי.

      אני תוהה מה בין החוק לבין המציאות?

      היכן ה"פוליטיקה" נכנסת לעניין העברתו של החוק לכנסת?

      כיצד אנחנו המאמנים המומחים יכולים להתלכד ולתרום לכך שיועבר חוק

      שייטיב עם המקצוע "הבתולי והצעיר" במדינתנו?

       

      אשמח לשמוע דעתכם,

      סיגל הורנפלד

      אימון צוותים לתוצאות.

       

      סיגל

      תודה על דברייך.

      לשאלתך "הפוליטיקה" ודאי קיימת והחוק הרי מנסה ליצור מציאות חדשה.

      אנו יכולים להתלכד באמצעות הצטרפות ללשכת המאמנים בישראל ולסייע לעוסקים במלאכת קידום החוק.

      חג שמח !

      מחייך

        26/9/07 18:46:

       

      צטט: galitelaviv 2007-09-23 14:08:38

      נקודת האיכות אינה רלוונטית, משום שהחוק נועד למסד קריטריונים שמנפים את בעלי הכוונות הלא רציניות, ומטבע הדברים להשאיר את ה"איכותיים" יותר. כמובן שאינטואיציות חדות, אינטיליגנציה רגשית, הומניות, רגישות ויכולת הכוונה הם בבחינת מתת אל וכולם חיוניים למקצוע האימון אבל אין שום חוק בעולם שיכול להציב את הרף הזה כקריטריונים לקבלה, להסכמה, לתעודת מומחה. מה שכן אפשר לעשות זה להקפיד על השכלה, על התמקצעות, על התמחות, אבל הבעיה היא שכמו תמיד, גם פה הדג מסריח מהראש, ובמובן הזה אני מסכימה עם מה שכתב מיקי למעלה. אם מלכתחילה הכוונות בחקיקת חוק כזה אינן טהורות, איך אפשר לדרוש מכל אלה שצריכים לעמוד בחוק הזה להיות בעלי כוונות טהורות? לי יש תואר ראשון בפילוסופיה - האם די בזה כדי להפוך אותי למאמנת? ואם ידרוש ממני החוק תואר שני, אולי אלך ואעשה תואר שני בפילוסופיה? התשובה על זה כמובן לא חד משמעית והעניין מורכב בהרבה מכן ולא. להפוך את המקצוע לאקדמי, כמו שהוצע פה למעלה, ייבש אותו כמו כל כך הרבה מקצועות אחרים שנסמכים על מחקרים ומדע. האקדמיה לא מתמחה בסוג כזה של לימוד, ועובדה שגם האוניברסיטאות בארץ שמלמדות אימון לא מככבות בראש רשימת בתי הספר הטובים. נדמה לי שמנסים לעשות פה מה שניסו לעשות בזמנו עם הגישור, רק שלתקוותי לא יקרה עם האימון מה שקרה עם הגישור - מהו-אה נהיה כלום והגישור ככלי שיכול היה להיות מדהים, התפייד ונעלם לו איפשהו ברחבי התקוות, החלומות והתקוות לעולם טוב יותר. אין לי תשובות ואני בוודאי לא אקבע מה טוב יותר ונכון יותר, אבל מי שכן צריך לקבוע זה לא בעלי בתי הספר, אלא הרכב נפרד, נייטראלי, מגוון, שמבין את חשיבות המקצוע הזה ואת התרומה העתידית שלו לעולם בו אנו חיים. הם יכולים לראיין, לחקור, לבדוק, לבקש חוות דעת, לבקר בבתי ספר בחו"ל, לערוך סקרים, לקרוא חומרים ואז... ולא לפני כן, להגיע למסקנות. לדעתי זו עבודה שאמורה לקחת שנה שנתיים לפחות כדי להיחשב לרצינית ויסודית.

      גלית

      נהניתי לקרוא את דברייך !

      הבעייתיות עצומה. הרכב נייטראלי אינו בנמצא בין היתר כי הנייטראליות משמעה גם בורות וחוסר ידע. ראי יתר דברי בתגובות לכותבים אחרים.

      חג שמח !

      מחייך

        26/9/07 18:42:

       

      צטט: dtcoaching 2007-09-20 10:51:14

      דרך אגב, לפני כמה שנים היה ניסיון להעביר חוק דומה למקצוע הגרפולוגיה ולא צלח

      מבחינת המחוקק בשל סוגיות הגבלת חופש העיסוק אבל בעיקר בשל חילוקי דעות מהותיים בין הגילדות המקצועיות

      ונקודה נוספת למחשבה - מה בין מאמן מוסמך למאמן מעולה

      הרי גם בקרב בעלי מקצוע אחרים ומוסמכים (פסיכולוגים, ע. סוציאליים, עו"דים וכד') ישנם בעלי מקצוע מעולים וכאלה שלא ממש

      נראה כי נושא איכות בעלי המקצוע לא תיפתר ע"י חוק כזה או אחר

      דיתי

       

      דיתי יקרה

      מצטרף לדברייך.

      אכן הבעייתיות עצומה ופסק הדין שציינתי במאמר שלי הוא פסק דין מאלף כי השופט אינו מוצא את ידיו ורגליו בניסיון להגדיר את הפסיכותראפיה ! שווה קריאה במקור !

      חשוב לזכור בכ"ז כי עצם ההגבלה יוצרת רף המחייב אנשים להחליט אם הם רוצים להצטרף לפרופסיה ולעמוד תחת ביקורתו של הרגולאטור. זה דוחף בעקיפין להעלאת הרמה.

      בעל מקצוע מעולה הוא מי שהציבור מוכן להכיר בו ככזה ולא מי שהמחוקק קבע את רמתו. רכישת מוניטין כאלו אינה דבר של מה בכך.  

      חג שמח !

      מחייך

        26/9/07 18:30:

       

      צטט: מיקי ברקל 2007-09-19 09:12:48

      כל הכבוד על הכתיבה והתגובות הרציניות, אהבתי לקרוא אם כי לא תמיד התחברתי לתוכן עצמו.

       

      לדעתי, עלינו ללמוד משאר העולם, לא לחינם אין חקיקה בנושא.. דעתי בעניין אחת היא... כמו בהרבה דברים (וגם בתחום הזה) בואו נלמד משאר העולם, לא סתם אין שם חוק בעניין...

       

      בברכה ובהצלחה

      בתקווה שגם אם יהיה חוק הוא לא יהפוך לשוט לאינטרסנטים...

      מיקי

      מיקי

      תודה על התייחסותך

      ההסתייגויות שלך הן לדעתי ממש במקומן. לחלקן התייחסתי במאמר שלי.

      במאמר המלומד של פרופ' קרמניצר ואחרים ובספרו של מילטון פרידמן תמצא את כל ההסתייגויות שהעלית ועוד כמה אחרות.

      בענין האבחנה בין סוגי המומחיות של יועצים מאמנים ואחרים לדעתי איש מקצוע מעולה ידע לעשות את ההבחנות המקצועיות הדרושות אלא שהבעיה היא שכמעט לאף אחד אחר בציבור לא תהיה מומחיות מספקת כדי לבקר את המומחה הזה עצמו.

      המאמר הזה נכתב על ידי לאחר מחקר מקיף שערכתי כדי להגדיר לעצמי מקצועית את הייחוד והגבולות שבין ייעוץ, גישור, אימון, חונכות והדרכה בהם אני עצמי עושה שימוש נרחב.

      חג שמח !

      מחייך

       

        26/9/07 18:16:

       

      צטט: זיוה שגיא 2007-09-18 22:36:28

      אלי יקר

      כתבת מסה נהדרת.

      כמה נקודות להתיחסות:

      א. שכחת מאמנים מומחים ללקויי למידה והפרעות קשב, שגם זו נישה נפרדת בתחום האימון.

      ב. מה היא פרופסיה?

      על פי הסכמה בינלאומית מתי מקצוע מוגדר כפרופסיה?

      1. תחום הנלמד באקדמיה - ההכשרה המקצועית היא אוניברסיטאית

      2. לתחום יש גוף ידע אקדמי נרחב.

      3. התחום מגובה על ידי מחקר מקיף.

      4. העוסקים והחוקרים בתחום מחולקים בחלוקה של הירארכיה מקצועית והתמחויות. כמו למשל בתחום הרפואה יש אחים, אחים מוסמכים, רופאים, פרופסורים, מנהלי מחלקות, יש התמחויות (פלסטיקה, אורטופדיה, פסיכיאטריה וכדו'), סטאז'רים וכיו"ב.

       

      קח למש את ההוראה כמקצוע, חוקרים רבים עוסקים בשאלה כיצד להפוך את ההוראה לפרופסיה. אמנ התחום נלמד במוסד אקדמי וההכשרה המקצועית חייבת להיות מוכרת על ידי מוסד אקדמי כל שהוא, בשנים האחרונות קיים גוף ידע אקדמי רחב וצחקר ענף, אבל אין הירראכיה מקצועית. יש מורים ויש מנהלים וזהו. אין התמחויות למעט מורים מקצועיים, אין מורים מומחים להערכה, אין מורים מומחים לפדגוגיה - לפחות הממסד החינוכי לא מכיר בהתמחויות האלה. לכן עד היום ההוראה אינה נחשבת כפרופסיה.

       

      אני רואה לנגד עיני חזון בתחום הקואוצ'ינג: פרופסיה על כל המשתמע מכך: חובת תואר אקדמי בתחום(קואוצ'ינג)!!!! ולא בכל תחום אחר, ובתואר השני התמחות בכלכלה, בהיבט רגשי, בלקויות למידה.... .  כמו בפסיכולוגיה יוכל לעבוד בתחום רק מי שישיה בעל תואר שני והלאה. גוף ידע ומחקר והיראכיה מקצועית והתמחויות - כפי שכבר קיימות. זה יחסוך את כל הבעיות בהגדרה מיהו מאמן ומי מממש חלומות  (היכרתי בעל מקצוע כזה).

       

      בארה"ב כבר קיים תואר ראשון אקדמי בקואוצ'ינג.

       

      על זה אנו צריכים לחלום ולראות בחזוננו.

      תואר ראשון ושני ושלישי ופרופסורה והתמחויות משנה.....................

       

      האם החזון הזה לא יענה על המון דילמות?

       

      גמר חתימה טובה

      זיוה יקרה

      תודה על דברייך.

      לא שכחתי לפרט אלא בחרתי שלא לפרט את כל סוגי המומחיות. הרשימה ארוכה.

      הייתי מוסיף לתנאים שצינת גם את הכרת הציבור באימון כפרופסיה העומדת בפני עצמה. לדעתי האימון כפרופסיה יגיע לרמות ההכרה הדרושות אם העוסקים באימון בישראל יקדמו זאת.

      החקיקה תורמת לדעתי בעקיפין להכרה הדרושה ולכן אני מברך עליה אף שהסתייגתי ממנה.

      החזון שלך יפתור דילמות רבות ואני תומך בו בשתי ידיים.

      חג שמח !

      מחייך

        25/9/07 22:24:

      מעמיק, ממוקד ובהיר.

      תודה רבה - הישכלתי ולמדתי.

      אני תוהה מה בין החוק לבין המציאות?

      היכן ה"פוליטיקה" נכנסת לעניין העברתו של החוק לכנסת?

      כיצד אנחנו המאמנים המומחים יכולים להתלכד ולתרום לכך שיועבר חוק

      שייטיב עם המקצוע "הבתולי והצעיר" במדינתנו?

       

      אשמח לשמוע דעתכם,

      סיגל הורנפלד

      אימון צוותים לתוצאות.

       

        25/9/07 12:06:

      איזה יופי של התיחסויות ! תודה רבה לכל הכותבים !

      אקרא אותן ואעמיק בהן וללא ספק אתייחס לתוכנן.

      כולי תקווה שאתפנה לכך במהלך החג

      חג שמח

      אלי

        23/9/07 14:08:
      נקודת האיכות אינה רלוונטית, משום שהחוק נועד למסד קריטריונים שמנפים את בעלי הכוונות הלא רציניות, ומטבע הדברים להשאיר את ה"איכותיים" יותר. כמובן שאינטואיציות חדות, אינטיליגנציה רגשית, הומניות, רגישות ויכולת הכוונה הם בבחינת מתת אל וכולם חיוניים למקצוע האימון אבל אין שום חוק בעולם שיכול להציב את הרף הזה כקריטריונים לקבלה, להסכמה, לתעודת מומחה. מה שכן אפשר לעשות זה להקפיד על השכלה, על התמקצעות, על התמחות, אבל הבעיה היא שכמו תמיד, גם פה הדג מסריח מהראש, ובמובן הזה אני מסכימה עם מה שכתב מיקי למעלה. אם מלכתחילה הכוונות בחקיקת חוק כזה אינן טהורות, איך אפשר לדרוש מכל אלה שצריכים לעמוד בחוק הזה להיות בעלי כוונות טהורות? לי יש תואר ראשון בפילוסופיה - האם די בזה כדי להפוך אותי למאמנת? ואם ידרוש ממני החוק תואר שני, אולי אלך ואעשה תואר שני בפילוסופיה? התשובה על זה כמובן לא חד משמעית והעניין מורכב בהרבה מכן ולא. להפוך את המקצוע לאקדמי, כמו שהוצע פה למעלה, ייבש אותו כמו כל כך הרבה מקצועות אחרים שנסמכים על מחקרים ומדע. האקדמיה לא מתמחה בסוג כזה של לימוד, ועובדה שגם האוניברסיטאות בארץ שמלמדות אימון לא מככבות בראש רשימת בתי הספר הטובים. נדמה לי שמנסים לעשות פה מה שניסו לעשות בזמנו עם הגישור, רק שלתקוותי לא יקרה עם האימון מה שקרה עם הגישור - מהו-אה נהיה כלום והגישור ככלי שיכול היה להיות מדהים, התפייד ונעלם לו איפשהו ברחבי התקוות, החלומות והתקוות לעולם טוב יותר. אין לי תשובות ואני בוודאי לא אקבע מה טוב יותר ונכון יותר, אבל מי שכן צריך לקבוע זה לא בעלי בתי הספר, אלא הרכב נפרד, נייטראלי, מגוון, שמבין את חשיבות המקצוע הזה ואת התרומה העתידית שלו לעולם בו אנו חיים. הם יכולים לראיין, לחקור, לבדוק, לבקש חוות דעת, לבקר בבתי ספר בחו"ל, לערוך סקרים, לקרוא חומרים ואז... ולא לפני כן, להגיע למסקנות. לדעתי זו עבודה שאמורה לקחת שנה שנתיים לפחות כדי להיחשב לרצינית ויסודית.
        22/9/07 17:38:

       

      צטט: dtcoaching 2007-09-20 10:51:14

      ונקודה נוספת למחשבה - מה בין מאמן מוסמך למאמן מעולה

      הרי גם בקרב בעלי מקצוע אחרים ומוסמכים (פסיכולוגים, ע. סוציאליים, עו"דים וכד') ישנם בעלי מקצוע מעולים וכאלה שלא ממש

      נראה כי נושא איכות בעלי המקצוע לא תיפתר ע"י חוק כזה או אחר

      דיתי

       

      דיתי

      אני מאד מסכימה אתך.

      ההבדל בין מאמנים לבעלי המקצוע האחרים שהזכרת הוא שלאחרים נקודת פתיחה דומה - תואר אקדמי בתחום.

      לא תמצאי פסיכולוגים, עו"סים, עורכי דין שעובדים במקצוע כי יש להם ניסיון חיים עשיר, או כי הם בעצמם היו פעם מטופלים, נאשמים וכדומה.....

        20/9/07 10:51:

      דרך אגב, לפני כמה שנים היה ניסיון להעביר חוק דומה למקצוע הגרפולוגיה ולא צלח

      מבחינת המחוקק בשל סוגיות הגבלת חופש העיסוק אבל בעיקר בשל חילוקי דעות מהותיים בין הגילדות המקצועיות

      ונקודה נוספת למחשבה - מה בין מאמן מוסמך למאמן מעולה

      הרי גם בקרב בעלי מקצוע אחרים ומוסמכים (פסיכולוגים, ע. סוציאליים, עו"דים וכד') ישנם בעלי מקצוע מעולים וכאלה שלא ממש

      נראה כי נושא איכות בעלי המקצוע לא תיפתר ע"י חוק כזה או אחר

      דיתי

       

        19/9/07 09:12:

      כל הכבוד על הכתיבה והתגובות הרציניות, אהבתי לקרוא אם כי לא תמיד התחברתי לתוכן עצמו.

       

      לדעתי, עלינו ללמוד משאר העולם, לא לחינם אין חקיקה בנושא..

      בארץ שלנו (לצערי הרב) מתוך ההתנהגות הרגילה של עמנו, רוב האנשים אשר מושכים לכיוון החקיקה הינם אנשים אינטרסנטים אשר מעונינים להרוויח מהנושא.

       

      האם קיים כיום מידע על אנשים שנפגעו ממאמן עסקי/חיים/פרטי/ימני/שמאלני?

      כמו שכתבת, באמת אי אפשר להפריד ולקבוע מי הוא באמת מאמן לחיים ומי הוא מאמן עסקי/זוגי/ניהול וכד'..

       

      יבוא פלוני ויאמר על עצמו: אני מאמן ניהול זמן... או מאמן לאושר, או מאמן העצמה..

      אז מה אלה? הם פועלים או לא פועלים לפי החוק?

       

      זה מזכיר מאוד את חוק ההיפנוזה. (אנו אחת המדינות היחידות בעולם שיש לה את חוק ההיפנוזה)

      כאשר החוק מגדיר מה זה היפנוזה, ובהגדרתו הוא כל כך כללי שאפשר לתבוע כל אחד אפילו קוסמים... גם אם הם משתמשים בקסם נטו..

      והיה כבר מקרה כזה, ואותו קוסם נתבע ע"י המדינה (אחרי שמישהו הלשין עליו) ולקח לו 3 שנים והרבה הרבה כסף להוכיח שאין לו אחות. בסופו של ענין הוא הוכיח שזה היה טריק של קוסמים ולא קשור להיפנוזה - וניצח במשפט.

      - רק שאף אחד לא החזיר לו את כל הכסף שהוא שילם וכל הזמן שהוא הפסיד על המשפט המגוחך הזה!!!

       

      חוק המאמנים לדעתי יעשה יותר נזק מתועלת!!!

      זה יהיה בדיוק כמו חוקי היובש של מדינת ארה"ב,

      זהו שינוי ממעלה ראשונה שבמקום להביא את התוצאה שהוא מחפש, הוא יצור יותר פילוג, הגדרות, אנשים שבמקום לקרוא לעצמם מאמנים יקראו לעצמם מנחים, מטפלים, יועצים, מכוונים או כל שם אחר וישתמשו באותם הכלים...

       

      לדעתי עדיף לעשות דבר אחר-  חינוך כללי, פרסום, כתבות, מאמרים...

      דרך גילדות מקצועיות - אשר אינן מנוהלות ע"י בתי הספר השונים אלא ע"י התלמידים..

       

      אני מכיר מאמנים שהם מאמנים בחסד עליון, אבל אין להם תואר.. אז מה? תפסיק את עבודתם? תפגע בפרנסתם?

      כמו שאמר יניב, זהו טרנד כרגע ולכן האינטרסנטים רוקדים עליו וצועקים "זאב,זאב - בוא תעשה חוק (שרק אנחנו יכולים להקרא מאמנים והאחרים לא)

       

      תן לזה זמן ותראה איך הכל ישכח, התחום כיום מוצף, זהו מהותו של הטרנד...

       

      לגבי כלי העבודה - היום כל יועץ אירגוני מתחיל משתמש בכל כלי העבודה של המאמן, וכל מאמן משתמש בכלי עבודה של יועצים, מנחי קבוצות אוספים מספר תכנים ברצף וקוראים לזה תהליך אימוני, מאמנים מכניסים תכני לימוד לעבודתם וקוראים לזה תהליך אימוני ועוד אנומליות והתפתחויות נפלאות למיניהן השונים...

       

      דעתי בעניין אחת היא...

      כמו בהרבה דברים (וגם בתחום הזה) בואו נלמד משאר העולם, לא סתם אין שם חוק בעניין...

       

      בברכה ובהצלחה

      בתקווה שגם אם יהיה חוק הוא לא יהפוך לשוט לאינטרסנטים...

      מיקי

        18/9/07 22:36:

      אלי יקר

      כתבת מסה נהדרת.

      כמה נקודות להתיחסות:

      א. שכחת מאמנים מומחים ללקויי למידה והפרעות קשב, שגם זו נישה נפרדת בתחום האימון.

      ב. מה היא פרופסיה?

      על פי הסכמה בינלאומית מתי מקצוע מוגדר כפרופסיה?

      1. תחום הנלמד באקדמיה - ההכשרה המקצועית היא אוניברסיטאית

      2. לתחום יש גוף ידע אקדמי נרחב.

      3. התחום מגובה על ידי מחקר מקיף.

      4. העוסקים והחוקרים בתחום מחולקים בחלוקה של הירארכיה מקצועית והתמחויות. כמו למשל בתחום הרפואה יש אחים, אחים מוסמכים, רופאים, פרופסורים, מנהלי מחלקות, יש התמחויות (פלסטיקה, אורטופדיה, פסיכיאטריה וכדו'), סטאז'רים וכיו"ב.

       

      קח למש את ההוראה כמקצוע, חוקרים רבים עוסקים בשאלה כיצד להפוך את ההוראה לפרופסיה. אמנ התחום נלמד במוסד אקדמי וההכשרה המקצועית חייבת להיות מוכרת על ידי מוסד אקדמי כל שהוא, בשנים האחרונות קיים גוף ידע אקדמי רחב וצחקר ענף, אבל אין הירראכיה מקצועית. יש מורים ויש מנהלים וזהו. אין התמחויות למעט מורים מקצועיים, אין מורים מומחים להערכה, אין מורים מומחים לפדגוגיה - לפחות הממסד החינוכי לא מכיר בהתמחויות האלה. לכן עד היום ההוראה אינה נחשבת כפרופסיה.

       

      אני רואה לנגד עיני חזון בתחום הקואוצ'ינג: פרופסיה על כל המשתמע מכך: חובת תואר אקדמי בתחום(קואוצ'ינג)!!!! ולא בכל תחום אחר, ובתואר השני התמחות בכלכלה, בהיבט רגשי, בלקויות למידה.... .  כמו בפסיכולוגיה יוכל לעבוד בתחום רק מי שישיה בעל תואר שני והלאה. גוף ידע ומחקר והיראכיה מקצועית והתמחויות - כפי שכבר קיימות. זה יחסוך את כל הבעיות בהגדרה מיהו מאמן ומי מממש חלומות  (היכרתי בעל מקצוע כזה).

       

      בארה"ב כבר קיים תואר ראשון אקדמי בקואוצ'ינג.

       

      על זה אנו צריכים לחלום ולראות בחזוננו.

      תואר ראשון ושני ושלישי ופרופסורה והתמחויות משנה.....................

       

      האם החזון הזה לא יענה על המון דילמות?

       

      גמר חתימה טובה

        18/9/07 15:41:

      יניב שאפו !

      נהניתי לקרוא את דבריך.

      אהבתי מאוד את האבחנות שעשית.

      ניכר שאתה מקדיש לנושא מחשבה רבה.

       

        18/9/07 02:14:

       

      ראשית כל, תודה, אלי, על מאמר רציני ומעמיק, נדיר ברמתו לצערי בדיונים המתרחשים לאחרונה בנושא.

       

      מסקרן גם הפן המשפטי בו התעמקת במאמר וההתייחסות לנושא הגילדות וחופש העיסוק.

       

      מעבר לכך, אצלי קיימת דילמה.

       

      מצד אחד, אני מאמין במלוא ליבי, וגם אמרתי זאת לא אחת בקפה ומחוצה לו כי מבחינתי האימון הוא קודם כל "שפה". מערכת של קודים התנהגותיים וצורות חשיבה ופעולה המבוססים על תפישת עולם מסוימת.

       

      קבלה של השפה הזו, הבנת מרכיביה ואימוץ שיטות העבודה הנגזרות ממנה וכמובן הבאתן לידי פעולה מעשית בחיים (בכל אספקט אותו נבחר), לבד או בעזרת מאמן, מבחינתי זו רוב "העבודה".

       

      מעבר לכך קיימת פרקטיקת האימון, שהיא פרופסיה, פרקטיקה מקצועית בהתהוות, (ואגב, התהוות של פרופסיה היא תהליך שלוקח שנים, אם לא דורות של עשייה, מחקר, כתיבה , הגות ולימוד....) שאופייה ועקרונותיה מבוססים על אותה שפה הנזכרת לעיל והיא (מבחינתי) פרקטיקה או ארגז כלים מקצועי של מטפל מתחום מדעי ההתנהגות, בין אם האוריינטציה שלו היא ניהולית, פסיכולוגית, עוס"ית, קרימינולוגית, אנטרופולוגית...

       

      אני מבחינתי עושה הפרדה בין השניים.

       

      אני מאמין נלהב בהכשרה של מאמנים פנימיים בארגונים ובחברות ואף מקדיש ממרצי לאחרונה לפיתוח תכנית הכשרה שכזו, לעובדים ומנהלים בארגונים שיהפכו לסוכני שינוי חיוביים בארגוניהם ע"י הטמעה והפצה של פרקטיקות ושפה אימונית בארגון כחלק מעבודתם.

       

      אני מאמין כי אימון אינה תורה מסיני אלא משהו שניתן ללמד ולהכשיר אנשים לשימוש אפקטיבי בכליו גם בלי לשאת את התואר "מאמן אישי" או כל תואר אחר. פשוט כי זהו תהליך אפקטיבי וחיובי ואני מאמין שצריך וניתן להפיץ אותו.

       

      מצד שני, כמו שציינתי, אני מאמין כי על אנשים המעוניינים לעסוק באימון כמקצוע עיקרי בחייהם לעמוד באיזו סטנדרטיזציה מקצועית ולהיות בעלי רקע עיוני כלשהו וכן רקורד אישי מסוים ע"מ להציע שירותי אימון כמקצוע.

       

      כפי שהצעתי מקודם, לדעתי האימון רצוי שיהיה פרקטיקה בה יעסקו אנשי מקצוע מתחום מדעי ההתנהגות או מדעי החברה (גם אם מדובר באימון "עסקי". הבסיס לאימון הוא התנהגות אנושית)

       

      האם החוק המוצע יפתור את הסוגייה ? לדעתי לא.

       

      אני חושב שכל ה"רעש" מסביב לעניין נובע מהצפה שקיימת בתחום בעקבות הטרנדיות הזמנית הקיימת סביב הנושא (וכל טרנדיות היא זמנית... לטוב או לרע...).

       

      כאשר ישקע הטרנד ויחזור למימדיו האמיתיים (אתם יודעים... יש עוד המון דיסיפלינות מקצועיות לטיפול, יעוץ והדרכה.... הגלגל לא הומצא אתמול...) ייעשה גם ויסות טבעי של העוסקים במקצוע... ויצמח טרנד חדש בתחום שכולם ירוצו אליו ויעורר את אותו הדיון בדיוק...

       

      לסיכום, כמה מסקנות עיקריות שלי:

       

      1.  בואו לא ננסה לעשות הכל באינסטנט. תנו לזמן לעשות את שלו. מקצוע לא נולד ביום.

      2.  אני קורא ל כ ו ל ם לאמץ את שפת האימון וכליו כשפתם, ולהפיץ את הכלי העוצמתי והנפלא הזה בכל מעגליהם החברתיים ! גם ע"ח קצת מהפרנסה שלי....

      3.  כמו שהצעת אלי, הדרך הטובה ביותר היא דרך האמצע, ולא הקיצוניות והאובר- רגולציה.

      4.  בואו נהיה מקצועיים, ניצור תוצאות טובות יותר עם מתאמנינו ונתרום בדרכנו הצנועה ליצירת עולם טוב יותר.

      לי זה מספיק (מקצועית...).

      העשייה והתוצאה מבדילה בין המומחה לשרלטן...

       

      אשמח לשמוע הערות והארות....

       

      מבטיח בקרוב להעלות גם לכאן, לקפה, קישור למאמר המלא שלי על אימון פנים ארגוני...

       

      שנה טובה ומלאת עשייה והצלחות לכולנו !!!

       

       

        1/9/07 18:18:

      האמת שלא קראתי את כל המאמר, וזה כנראה לא ממש חשוב, כי גם אם יהיה חוק לא יהיה מי שיעקוף אותו או שיפתחו עשרות בתי ספר לקואוצ'ינג שיתנו לכל דיכפין תעודה.

      צר לי עליך אחי יהונתן.....