שתי שיחות טלפון היו לי אתמול, אחת עם אחותי ואחת עם חברתי הלא מפוברקת, ומתוכן עלה לי רעיון: להכין רשימה של הדברים שאני לא רוצה לעשות ואני עלולה לעשות רק כי "לא נעים" לי לא לעשות אותם (מוזר הביטוי הזה "לא נעים לי" הרי ברור שדברים שעושים רק כי "לא נעים" בכלל לא נעים לעשות אותם) או כי מצפים ממני שאעשה אותם. אני לא מדברת על דברים שפחות נעים לעשות אותם אבל בסופו של דבר התוצאה היא משהו שאני רוצה (כמו לנקות אבק), אלא על דברים שאני עלולה לעשות, שאין לי מהם שום סיפוק, אפילו לא עקיף, ואני עושה אותם רק כי אני לכאורה אמורה לעשות אותם מתוקף הציפייה של החברה שאדם כמוני יעשה. 1. להתחנף לבוס שלי כדי שיעלה אותי בדרגה רק כי זה לא מכובד להשאר באותה דרגה כל כך הרבה שנים. 2. להשתתף בכנסים והרצאות שממש לא מעניינים אותי רק כי צריך שיהיו כנסים ברזומה. 3. ליסוע לחו"ל רק כי יש לי קרן השתלמות דולרית. 4. לשלוח מאמרים לפרסום רק כי כבר השקעתי בעורכת הלשונית. 5. לוותר על חזרה למיטה ב-10 בבוקר רק כי זה לא מקובל. 6. לקחת על עצמי תכנון של משהו רק כי פעם אמרתי שאני רוצה פרויקטים. 7. ללכת לסרטים, קונצרטים, ערבי קריאת שירה, תערוכות רק כי זה מה שבן אדם תרבותי אמור לעשות. 8. לכתוב, לצייר, לנגר, לשיר, לשחות, רק כי למדתי לעשות את זה (ברור שאם יבוא לי לעשות משהו מאלה ברגע מסוים, אז בכיף). 9. לקרוא ספר מסוים רק כי הוא "חשוב". 10. לא לאהוב משהו רק משום שזה קיטש. |