היא כל כך כעסה, והוא שלח לה פרחים. היא כל כך התלוננה, והוא התעצב ונעלם (וגם נאלם). ואז - היא הגיעה אלי , במוצ"ש, וסיפרה. שהוא משגע אותה. מטריף לה את הדעת. שהוא לא רציני. שאין לו טיפת בגרות בכל הגוף הצעיר והמוצק והחתיכי שלו. שהוא ילד. ממש ילד. כזה ששוכח להתקשר ביום ההולדת ועוד מבקש סליחה. בשיא חוצפתו. ואני ישבתי מולה, בגינה עם הריח המדהים של היסמין ופשוט התפקעתי מצחוק (כן, לא נעים, אבל מה לעשות..) וכשהיא שתקה לרגע, אדומה מרוב זעם, שאלתי אותה - נו, אז מה?!? ילד? את בחרת... ילדותי? את רצית. הרי רק לפני חודש סיפרת שאת כל כך שמחה שמישהו גם אם צעיר ממך כמעט בעשור, מחזיר אותך למקום ההוא, אחרי שנים של מנכ"ליות ורצינות ומועצות מנהלים... ושכח יומולדת? אולי טוב שכך. ביננו - מי צריך את התזכורים האלה, בעניין הזה, אחרי גיל 16-17. נו די, הבנו את הרעיון. עוד שנה עברה... אז מהר, מותק - אמרתי לה. קחי את עצמך וסעי אליו. למה שיתעצב?!? כי מי שיודע לשלוח כזה זר פרחים משגע -( כן, כן, קמתי ונסעתי לראות. וגםצילמתי כי דברים כאלה מאוד חשובים בעיני - זרי פרחים....) לא צריך להבהל מאיזה "ילדה גדולה", שקצת איבדה את הכיוון.
|