שתי מדינות

TheMarker Cafeאנה הוקונברסיהשתי מדינות

קונברסיה

שתי מדינות

‎4

יחסים

4 תגובות יום ראשון, 8/11/09, 13:36

קראתי הבוקר ב"הארץ" כתבה חכמה, שברצוני לשתף בה את כל קוראי הקפהץ

הכתבה נכתבה ע"י צבי בראל, ונקראת:

שתי מדינות

"טייטל אחד איננו כל המתנחלים", זעקו המתנחלים מתוך שוחות ההגנה שלהם. "אסור להכתים קהל שלם בגלל רוצח אחד", גורסת מקהלתם, שמצופפת שורות בכל פעם שמישהו "משלהם", בודד או קבוצה, רוצח או נוער גבעות, חורג מכללי המשחק.

הם צודקים. "המחנה הטהור" של המתנחלים אינו יכול להזדהם בשל ברוך גולדשטיין, המחתרת היהודית הראשונה, מחתרת בת עין, התגרניות היהודיות ממתחם "אברהם אבינו" בחברון, או לוחמי החופש שעל הגבעות. כמו בכל אומה, גם באומת המתנחלים יש סוטים, מחבלים ורוצחים, ואפילו הומוסקסואלים ישמור האל. אומה ככל האומות. הפולמוס בשאלת אחריותם לפושעיהם הוא מיותר במקרה הטוב ומערפל את החטא האמיתי במקרה הגרוע.

כי פשעם של המתנחלים איננו בגידול רוצחים ואפילו לא בטיפוח תרבות של שנאה לפלסטינים, או בוז ל"בועה" התל אביבית. חטאם הוא בעצם התנחלותם. הם אינם בוני בתים ומטפחי גינות, נדל"ניסטים שמלחמת ששת הימים זימנה להם מיקח טוב. הם החליטו להקים עם נפרד, לכונן ממנו אומה שיש לה טריטוריה משלה, חוקים נפרדים, שפה ומנהגים, ואידיאולוגיה עצמאית. זו אומה שמנהלת מדיניות חוץ מול מדינת ישראל, מחזיקה בכוח שיטור משלה, מיליציות שנכונות בכל רגע להכות במי שמאיים על גבולה. יש לה מודיעין יעיל, שסוכניו פועלים בתוך ממשלת ישראל ובצה"ל, ומערכת הסברה משל עצמה.

המתנחלים הפכו את מדינת ישראל לגרורתם. כה גדולה עוצמתם, עד שאפילו מעצמה כמו ארה"ב מתרסקת אל מול עיקשותם. מה להם ולשלום עם הפלסטינים או עם סוריה; ליוזמה ערבית או לאיום אירני; בית בעפרה, קרוואן על גבעת רחל או לאה חשובים פי כמה מגורלה של הבועה הישראלית, שאינה מבינה בטיפשותה לאן מוליך תהליך השלום.

לפני כמה שנים ניסתה אומת המתנחלים "להתנחל בלבבות" אזרחי הגולה הישראלית שלה. אז הם עוד שאפו להיות חלק ממדינת ישראל, לשכנע, להקסים, להסביר ש"יש"ע זה כאן". הם העריכו אז, שהם זקוקים לתמיכה של מדינת האם, להצהרת בלפור ישראלית אשר תהפוך את מדינתם ללגיטימית. חיפשו הזדהות בתירוץ של זהות. כי הם הבינו שהניסיון להתעטף בכסות של חומת מגן ישראלית נכשל. חטיבות צה"ל, שנאלצו לבטל אימונים כדי לשמור עליהם, והעלות העצומה של אבטחתם חוללו התנגדות כל כך גדולה בישראל עד שאריאל שרון, נסיכם, החליט להוציאם מעזה ולסיים את ההרפתקה היקרה הזאת. בנרטיב ההתנחלותי שהצליח להשתרש בישראל נשכחה עילת ההתנתקות הזאת מעזה.

עכשיו הגיע לעזרתם יעקב טייטל. הוא איננו "כל" המתנחלים, אבל הוא הבלוף שתפקידו להסיט את הדיון מן המתנחלים; מן האיום האסטרטגי אל הפולמוס הקרימינולוגי והסוציולוגי: האם סביבה יוצרת מתנקשים או שלד-נ-א האישי יש השפעה מכרעת, מתחבטים הלמדנים. אכן, שאלה ראויה, אבל לא רלוונטית. טייטלים אינם חייבים להיות מתנחלים, כדי להתנקש בחיי מי שאינם שותפים לדעותיהם.

מדינת ישראל לא קמה ונופלת בגלל מתנקש כזה או תריסר כמותו. למדינת ישראל יש סכסוך לאומי עם מדינת המתנחלים. אם קיים איום אסטרטגי על המשך שרידותה של המדינה הוא מצוי בהרי חברון ושומרון. אם יש גורם אחד אשר מוטט את המשך תהליך השלום, זוהי הבנייה בהתנחלויות; אם תחליט ארה"ב להתנתק מישראל, זה יהיה בגלל ההתנחלויות.

מעבר לקו הירוק יש שתי מדינות, פלסטינית ויהודית, שאינן רואות עין בעין עם מדינת ישראל. עם המדינה הפלסטינית יש סיכוי להגיע לשלום, מדינת המתנחלים רואה בישראל איום אסטרטגי ובהנהגתה כנופיית רפי ידיים, אשר עלולה למוטט את חוסנה של מדינת המתנחלים. בעיניהם מדינת ישראל היא הגולה האמיתית, זו שרוקדת לפני הפריץ.

התפקידים התחלפו. לא עוד מתנחלים שמבקשים להתנחל בלבבות הישראלים, אלא מציגים תביעה חד-משמעית שהישראלים יתנחלו בלבבות המתנחלים. לטובתם.

דרג את התוכן: