דז'ה וו מוזר ומוחשי

אתמול היה לי יום שונה,

מן דז'ה וו מוזר ומוחשי,

זה קרה כשנהגתי במכונית לאיטי

ופתאום במהירות את עוקפת אותי,

נוסעת בכיוון כללי, אל הדירה שלי,

אני חונה אחרייך ואת כבר מדלגת במדרגות,

בלי אוויר, אני מנסה בקצב שלך לעמוד,

נשען על המעקה מעט, כדי לנשום,  

ואז הדלת נפתחת וזה אני שם ממול,

אני עומד ומשפשף את עיניי, המום ותוהה,

עפרה עצרי ! בקול חנוק אני קורא,

אך את נכנסת פנימה ומנשקת שם בלהט אותי,

הדלת נסגרת מבפנים ובחוץ אני נשאר לבדי,

אז מי שם בפנים? את מי את מנשקת?

אמרי לי עפרה למרות שממני כבר נפרדת,

איך אפשר אותך כך להרגיש באופן ממשי?

כאילו את כאן איתי, כאילו זה אמיתי.

אני חובט, אני מכה, אני בועט בדלת,  

ושום דבר ממשי לא קורה  באמת,

אני מקשיב ואותך שומע אומרת, אוהבת,

את שם בפנים, והרי אני כאן מעבר לדלת!

אני לאט לאט בשקט פותח את הדלת ,

מבולבל אך מלא בתקווה ואושר פנימי,

מציץ פנימה לראות אותך שם איתי,

אני רץ ועובר בטרוף בין החדרים,

אך הבית ריק את לא שם בפנים,

רגע של אושר שהיה התמוסס ונגוז,

הלב נשבר, הכאב גדול ואין במה לאחוז,

כמו השמש בזמן שנותנת חיים במקום אחד,

צד אחר של היקום נשאר אפל וחשוך.

אז מי שם בפנים? את מי את מנשקת?

אמרי לי עפרה, זה אמור להיות אני,

איך,,,

אכן אתמול היה לי יום מוזר

מן דז'ה וו מאוד שונה ומוחשי

ועכשיו כשאני חושב על זה,

זה אפילו עוד יותר קשה,

אני יושב על ברכיי בחדר ובוכה,

הדעתי נטרפת עלי? ומה בדיוק אני רוצה?

עזרי! אני צועק ובשמך, עפרה, אני קורא,

האם זה באמת קורה?! הייתכן?

איך אני לא זוכר ואולי אין בי יותר כוח,

אבל, אותך עפרה בלתי ניתן לשכוח,

אני כועס שנעלמת לי אחרי כל כך הרבה שנים,

ודווקא הדז'ה וו הזה עולה וצף לו מבפנים.

האני שם בפנים? האם אותי את מנשקת?

גלי לי עפרה, עכשיו כשנותרתי לבד,

איך,,,