היום שלי התחיל נחמד הייתי באיזה הדרכה,אחר כך הייתי עם חברה בחדר כושר, עשינו חצי שעה אירובי , אחר כך שיעור עיצוב ולאחר מכן התפנקנו בסאונה , קינחנו במקלחת ונפרדנו לשלום, יצאתי לאוטו מרוצה מעצמי אחרי אימון מצויין ותחילת שבוע בסימן כושר והרגשה טובה, ואז התחלתי לחזור לטלפונים. היה טלפון מההורים פעמיים, אמרתי לעצמי יאללה נחזור קודם להורים.

ואז הגיעה הבשורה שהכי לא רציתי לשמוע "אל תבהלי אבל ביילי גמר.." ביילי זה הכלב שלנו. לפני 10 שנים שהייתי בת 22, שרון אחותי רצתה כלב, אחרי הרבה שנים שלא היה לנו בגלל שאמא אמרה שהכל נופל עליה. שרון אחותי שצעירה ממני בשלוש שנים, אמרה אנחנו עכשיו מספיק אחראיות בואי נביא כלב. היא רצתה לברדור גזעי ויצאנו למסע שכנועים...ההורים.אחרי שבועיים עבודה של שכנוע ושבוע חיפושים הגיעה המודעה של 5 גורי לברדור לבנבנים בשיכון דן. התקשרנו ואמרו לנו נשאר גור אחרון, הכי שובב וגדול ולכן נשאר אחרון.

לא אשכח איך הוא היה קטן גדול באמת  בן חודש וחצי ירד בקושי במדרגות...ואחותי התחילה לצרוח וסרבה לעזוב אותו.

נתתי צ'ק 1000 ש"ח וביילי הצטרף למשפחת נחום.

אני הייתי הראשונה שעזבה את הבית ולקחה אותו לגור איתי. הבטחנו להורים שאנחנו האחראיות....

ואז הבעלים והשכנים התלוננו וששרון אחותי עזבה את הבית ועברה עם בעלה דקל לקחה את ביילי והוא נשאר איתה עד היום וכמובן שאני הייתי שלמה עם כך כי ביילי נשאר במשפחה. הוא עבר לבית דגן בית עם חצר גדולה ובן זוגה שיטפלו בו היטב.

ביילי עבר איתם לקרית גת שם הפכו לנישואים ואז עבר לשדה משה שם נולדה ליה. ולפני ארבעה חודשים עברו שוב לקרית גת הפעם להורים של בעלה של אחותי והובטח לו בית לפני אחרון שכן משפחת כהן עוברת לבית משלהם!

ביילי עבר איתם לנגבה הבית לו חיכו 3 שנים. רק בבית הזה גר שבוע...זהו רק שבוע.

בשבוע הזה ישנתי אצל אחותי כי בעלה טס לחו"ל, והספקתי כנראה להגיד שלום בלי לדעת.

ביילי כמעט בן עשר בפברואר בשישי האחרון חלה מאוד והגיע למצב של אי ספיקת כליות. וביילי אתמול נפטר.

היום הזה הסתיים לי לא טוב, עצוב לי. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. אז רק נותר לי לכתוב.

ביילי אני אוהבת אותך. נפרדת ממך לשלום. תודה שנתת לי הזדמנות להפרד. אני כנראה עוד לא קולטת, למרות שלא מפסיקה לבכות עליך....קיימנו את ההבטחה להיות אחראים עליך עד הסוף. ליה כנראה לא תזכור אותך אבל אני לא אשכח אותך לעולם.