בעבר הלא כל כך רחוק הי לי רע.

רע מאוד.

אני לא מתביישת לומר שייחלתי יסורים לאנשים בסביבה שלי, ושסבלתי אני כנראה מקללות דומות.

קמתי כל בוקר מאוכזבת, שאלוהים באשר הוא לא עשה את הדבר הנכון והעיר אותי במציאות אחרת.

אבל היום, היום הדברים השתנו, הייתי צריכה רק כמה חודשים הרחק מאותם אנשים, קרוב למשפחה, לחבר, לירוק של הצפון, כדי להיזכר כמה אני באמת משהו. יחסית.

אז אין לי בעיה למחוק את כל השטויות שרשמתי פה, בלי אפילו לרצות להיזכר בהם.

אין לי בעיה לומר להיות יותר כנה, יותר אני.

כי אני משהו. לפחות.

אוויטה.