שיר המבטא את האטימות החברתית והרגשית שנולדו במדינה שלנו הלעולם תאכל חרב את מה שזרענו? הלעולם תהיה הלחיצה על ההדק כה קלה? למה אנחנו לא משכילים לחיות מתוך אמונה, אהבה ותקוה? למה הרוע האנושי קוצר במאכלותיו חפים מפשע?

יוֹם וְעוֹד יוֹם וְעוֹד יוֹם,

עִם כְּתֹבֶת

אוֹ בְּלִי,

הָעֶצֶב,

השכול,

וְהַדָּם

מְנַת חֶלְקֵנוּ לְעוֹלָם, 

הלנצח

אָדָם

לְאָדָם

זְאֵב

כי אדם לאדם חומה אטומה. השיגרה שלנו מאופיינת באלימות קשה. כבר לא מדברים עם הפה. רק עם הידיים. דיבור בידיים הופך להיות אלים ובעולם כזה אין חמלה ואין אהבה לחיים. שיר מחאה מירהל'ה. נוגע וחודר. תודה*

מדינה שבה חייל הוא לנפשו, ואנשים הם לנפשם.

תודה מירה.

מירה יקרה!

עד שבני האדם יתפכחו ויבינו שאפשר לחיות גם אחרת.

תודה לך

*

אסתר 

יפות המילים וכואבות...

הלוואי והתשובה הייתה שלילית..

יוֹם וְעוֹד יוֹם וְעוֹד יוֹם,

עִם כְּתֹבֶת

אוֹ בְּלִי,

הָעֶצֶב,

השכול,

וְהַדָּם

מְנַת חֶלְקֵנוּ לְעוֹלָם

כן...ולא...

כי גם בכל יום מישהו נקי לבב נולד

ובכל יום מישהו מושיט למישהו יד

ובכל יום אהבות חדשות נוצרות

ובכל רגע כאן מילים מהלב נכתבות

ובכל שיר שנכתב...יש נפשות תועות שמוצאות את עצמן.

וזה הרבה.

וזה אומר שקורה כאן גם

שאדם לאדם - אדם.

מאד יפה ועצוב כתבת..

אוי ואבוי לנו המציאות בה אנו חיים!

האנושות בחלקה כ"כ אכזרית.

זילות בחיי אדם זהו "שם דבר" המגדיר את החברה.

מדכי לבכי במדרון החלק.

מילים קשות ונוקבות.

לעיתים תכופות אני מוצא עצמי

שואל את אותן השאלות.

אני מאמין ב -"גר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ"

מאמין בתיקונו של עולם ביום מן הימים.

מאמין במציאות של שכר ועונש

ודין וחשבון שאדם עתיד ליתן על מעשיו.

אחרת המציאות הופכת לבלתי נסבלת

וחמור מכך... בלתי הגיונית.

מירה

עצוב וקשה...

הלנצח?

אבל

תמיד תמיד

יש אור בקצה המנהרה...

    *

יום נפלא

מהדס