אז בזמן שלא קורה לי כלום אני מאוד פעילה ומקדמת נושאים שהזנחתי, כך שאני די מרוצה. אני באמת משתדלת להיות המזכירה של עצמי ועשיתי היום שני דברים שבדרך כלל הייתי דוחה לרגע האחרון. היום פשוט עשיתי אותם. השאיפה שלי היא "לנקות את השולחן". איזו הקלה זו תהיה. הבעיה היא שהשולחן שלי ענק.
אמש קיבלתי מייל ממישהו חביב במיוחד שהרבה זמן לא היינו בקשר, התכתבנו כל היום מהעבודה.
אחרי הצהריים תקפה אותי דאגה לבן משפחה שבניגוד להרגלו לא מצאתיו בבית, הוא לא חזר גם כעבור שעתיים ותרחישים איומים רצו לי בראש. הייתי בחרדה לשלומו. חרדה אמיתית. עד שחזר שמח וטוב לבב, והעולם נראה לי כל כך נפלא.
בערב ביקרתי חברה נבונה ומצחיקה. היא שעשעה אותי בסיפורים שלה על איך היא מתמרנת בין המחזרים שלה כי כולם נחמדים ככלל ולכל אחד היתרון המיוחד שלו כפרט, ושחבל שאי אפשר לערבב את כולם ולהפיק אחד מושלם..
קיבלתי היום שתי מתנות ליום ההולדת, אמנם קצת באיחור אבל מי בודק.
למרות שאני בתקופה של קפאון ( או עצירה, אם רוצים להיות יותר עדינים) אז למרות זאת, הימים שלי, כל יום בפני עצמו די משביעי רצון. יכול להיות שזה מה שהיקום זמם לי, לשים לב לכל יום, לדברים הקטנים הטובים והמשמחים. יקום יקר ומתוחכם.
הבית שלי הפוך ומלוכלך אחרי סוף השבוע. אף פעם לא הבנתי מה ההגיון לנקות את הבית לקראת סוף השבוע, הרי אלה הימים שכולם בבית עסוקים בללכלך ולהפוך. ואכן יש לי חברה שיש לה מנקה גם ביום חמישי וגם ביום ראשון. טוב, היא יכולה להרשות לעצמה, היא מורה. בבדיחה גרועה זו אסיים להיום.
|