אנשים מרגישים שלא בנוח כאשר אנשים יוצרים איתם קשר"רק מתי שהם צריכים אותם"..

אין רגש..יש איטנטרס.

 אילו לא היו נזקקים ולא היה צורך בפתרון הבעיה,הקשר כמעט ולא היה קיים.לי דוקא נראה שלעיתים יש כיוון הפוך למהות היחסים.

כלומר משתמשים בתרוצים שונים כדי לאפשר את קיום הקשר.

רק קשר השהוא מאוד קרוב יכול לסבול העדר תכנים ואינטרסים.

קשה רק עם ה"מה נשמע"?"מה שלומך?או סתם.."מזמן לא דברנו.."...כן לפעמים יש שממון ופשוט אין מה להגיד.

 כן,לפעמים יש מה להגיד,אבל הוא עלול להיות לא רלוונטי מרגיז או חסר רגישות,ואז...

מעדיפים בצדק לא לדבר,ואז...נוצרת תחושה של ריק.

במיקרים רבים אנחנו זקוקים ל"בעיה"או "לעיניין"שיצדיקו את יצירת המגע.

משום כך במערכות יחסים רבות נוצרת מסורת של הזקקויות ונתינות שהם כיסוי שמאחוריו מסתתר הצורך החשוב בקשר.

ימים של מחלה ובית חולים מזמינים הכי הרבה התחככויות,מתחים,מריבות,..

מצבים שעדיף שלא נדע מהם,

אז טוב להשאר עם האילוצים של חיי היום יום שמחיבים ויוצרים קירבה במידה שאפשר לחיות איתה.