רכבת ההרים של החיים
פוסטים פופולאריים
-
טבילה וביקוע
8/6/07 | 1544 צפיות
-
בראשית (או... הכל אודות פריצי המשתגלת)
13/5/08 | 1650 צפיות
-
התחתנתי
17/7/11 | 2516 צפיות
-
מותקקק?
12/3/08 | 1541 צפיות
-
היום הראשון
12/8/07 | 1655 צפיות
-
4 שנים לחיי החדשים (או- פוסט הבתולים שלי)
20/3/08 | 1278 צפיות
פוסטים אחרונים
- ???Who the fuck needs a woman 31/7/13
- ובחלומי חזרתי לבית ספר התיכון 9/1/13
- האהבה לא מתה 3/4/12
- געגוע 21/11/11
- נקבה בטא 23/7/11
- התחתנתי 17/7/11
מתה וחיה כל יום מחדש
בבוקר ההוא בו השמיים נפתחו בקול רעש עצום וגשמים של זעם כיסו את תל אביב, ידעתי שאיבדתי אותך לנצח. אני לא זוכר מה העיר אותי. האם זאת היתה אימת הרעמים המשתוללים, משאית הזבל שמחרידה את הרחוב בשחר של יום שישי, או ההבנה שגרמתי לך לללכת ללא שוב.
באותו בוקר כבר כמעט שלא כאבתי ולא כעסתי. התכסתי היטב בפוך ששלפתי יומיים קודם מארון החורף, פתחתי מעט את החלון, הצצתי בנתזי המיים שדוקרים את הרחוב האפור וידעתי בבטחון שאינך רוצה בי עוד.
האויר היה קר לראשונה מזה חודשים ארוכים. החמסין ששכן כאן רק לפני יומיים פינה את מקומו, בהבזק מטורף של סתיו תל אביבי לגשמי זעם ורעמי חמס. כששלפתי את עצמי מהמיטה, הדלקתי סיגריה ופתחתי את המחשב, עברה בי צינה של איימה. פחדתי מעצמי ומשארית חיי בלעדייך. "כל עוד לא תאהב את עצמך, לא תוכל לאהוב אחרים", הוכחת אותי וגרמת לי לבוז לעצמי עוד יותר, רגע לפני שהבהרת שאת לא בטוחה אם יש לך עוד מקום עבורי בחייך וסיימת את השיחה.
לא חדלת לאהוב אותי. ידעתי את זה ואת לא הכחשת. אבל סוף כל סוף הפנמת, לאחר כל השיט שהאכלתי אותך, שאני לא טוב עבורך, שיטב לך בלעדי, שמגיע לך יותר ושלא- אין לך יותר רצון ויכולת להמשיך לרפד אותי באהבה האין סופית שלך.
התהלכתי חסר מעש בין החדרים. אחר כך שטפתי את ערמת הכלים השבועית, ציפיתי את שמיכות החורף במצעים עם ריח של ארון, קיפלתי שלוש מכונות של שלושה שבועות ואפילו ניקיתי אבק שהצטבר על הרהיטים ותוך כדי כך המשכתי למלמל לעצמי ולנהל איתך שיחות אין סופיות.
האהבה שלי אלייך והתשוקה שלי להתמסר לך בערה לי בעצמות. ממש כאבה. לרגע ממש התאמצתי לא להיכנס לאוטו, לנסוע אלייך, לקחת אותך בזרועותי, לחבק אותך חזק חזק ולנער אותך עד שתתפקחי. עד שתרגישי שוב כמה את אוהבת אותי, עד שתזכרי עד כמה את לא יכולה בלעדי וכמה את רוצה אותי. אך ידעתי שאת כבר במקום אחר ואולי אפילו כבר בזרועות של איש אחר.
ישבתי שוב לייד המחשב וכתבתי לך כמה פסקאות. כתבתי לעצמי. אצבעותי רצו על גבי המקדלת ושפכו קיטונות של אהבה ותסכול, מתעדות מחשבות ותחושות ריחות וזכרונות. אחר כך הדלקתי עוד סיגריה ובהיתי במשך דקות ארוכות על התוים והמילים והפסקאות וחשתי שוב את הפחד, את הנטישות ואפילו את אותם שאריות של כעס ומרירות.
קשה מכל היתה ההבנה שהתאווה שלי להתמסר אלייך נולדה בדיוק ברגע שהתפקחת ממני, בדיוק באותו שבריר של שניה שהבנתי שאת כבר אינך רוצה בי, שאינך מובנת מאליה, שאינך שבויה עוד בקסמי, שאינך עוד האישה שלי. הכאתי על חטא וידעתי שבשל כך כל הבעירה הזאת שמטשטשת אותי כבר שבועות ארוכים מוטלת בספק גדול, מקטרגת אותי ומעוררת חיוכי ציניות.
סגרתי את המחשב וחזרתי למיטה. התעטפתי שוב בפוך הכבד ושמתי את הראש על הכר הגדול. הגשמים בחוץ התחדשו במלא עוזם והיכו על החלון. לפני שנרדמתי עוד שאלתי את עצמי איפה את עכשיו ועל מה את חושבת. לרגע קטן הצלחתי לדמיין שגם את איתי במחשבותייך. שאולי גם את כואבת. שאולי גם את מתייסרת. שאולי גם את מתגעגעת שאולי גם את רוצה אותי ליידך בתוך הפוך בקצה השני של העיר. לבסוף נרדמתי מתפלל שעד שאתעורר יתעמעם זכרונך ועימו הכאב והצער, ואצליח להענות לבקשתך ולשחרר אותך מקיומי.
לכי לך אהובתי. לכי לך לדרכך. היי שלום אישה שלי.
|
פרופיל
תגובות אחרונות
-
Anatolia
בתגובה על געגוע
-
Tuli Gilai
בתגובה על ???Who the fuck needs a woman
-
מרוה אינדיגו
בתגובה על ובחלומי חזרתי לבית ספר התיכון
-
חדוה ברנר
בתגובה על האהבה לא מתה
-
קויוטי
בתגובה על התחתנתי
-
קויוטי
בתגובה על אהבת אמת
תגובות (36)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני מכירה את התחושות מעצמי. אותו מבנה...
למה שיחררת אותה??
לך אליה חבק אותה
שילוב של שניהם
לגמרי
זה מה שחזק
אין עליך לא בתיאורי זימה ולא בהעברת כאב הכי אמיתי של המילה הארורה הזאת שנקראת אהבה...ותגיד הטוטאל זה מטוטאלי או מטוטלוס ??
לילי
כבר עברו כמעט שבועיים מאז שכתבת.
אוף איתנו
אנחנו גזע בני האדם
אי אפשר שלא לקחת את היצירה הזו להזדהות
מקסים כתבת
אני לא קאובוי
ואני לא אשתוק בחיים
במצבים כאלה הדרך היחידה להגיב, זה לשתוק בתוך מסיכה של קאובי, להפנים ולהמשיך הלאה.
אנו מתוחכמים, אינטליגנטים, תרבותיים, נאורים וחושבים שאנו חכמים יותר מהדורות הקדומים ומהטבע הפרימיטיבי והראשוני שטבוע בנו ואנו חושבים שאנו כה נאורים ומתקדמים שאנו יכולים לברוח מהמהות הקמאית הטבועה בנו, הפרימיטיבית ( במשמעות המקורית של המילה – ראשוניות) של הגבר והאשה.
אנחנו חיים בדור טכנולוגי ולא שומעים את רחשי האדמה מתחת לאספלט שאנו דורכים עליה, והמגדלים הנוגעים בשמים לא מאפשרים לנו לראות את הכוכבים ולשמוע את סודם, וזו מחלתה של החברה בדור השטנאצי הטכנולוגי הזה, שהלב של האנשים סגור. שאנחנו ברחנו מהטבע וחיים בניגוד לטבע. ובניגוד למהות הטבעית של האדם.
והחשש שהאצבע המאשימה של להקות הפמניסטיות תאשים אותנו בפרמטיביות ובשוביניזם וכל המילים האלו, עם סימני הקריאה ההיסטריים, מונע מאיתנו לשמוע את רחשי הלב האמיתיים והפנימיים שלנו לחזור למהות האמיתית, הטבעית, של השוני המבורך שבין הפרמטיביות (הראשוניות )של הגבר והאשה.
כנס יהיה לך מעניין
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1326225
שיוווו
מותק.
תודה.
ידעתי למה לא נכנסתי עד עכשיו....
בכל פעם שראיתי את הכותרת של הפוסט
פשוט המשכתי הלאה
מיקי שלי,
מאז ומעולם כתבת את המעיים החוצה
אמנם במילים גסות ובוטות
אבל נראה שגם במילים שלמעיים אין קשר אליהן
רק ללב
ולדפנות הדקות של העור הפנימי
יש את העוצמה שמאפיינת אותך
אני אוהבת אותך כלכך
חבר יקר שלי
אם אכנס לך מתחת לפוך
ככה ראש ורגליים
ונפטפט עד הבוקר
זה יעזור בקצת?
נו , טוב , רק ניסיתי לחייך אותך
כמו שהצחקת אותי אלף פעמים
כשהייתי שם למטה....
אבל תדע שאתה אדם יקר ואהוב ונדיר
ואתה לא אשם בכלום
בכלום!!!!
שמעת????????????????
רק היית אתה
ואיך אפשר אחרת?
(יודעת שאף מילה לא יכולה ...
אבל בכל זאת , מוכנה לבזבז עליך
אלף כאלה אם אות אחת תעשה משהו טוב)
נשיקות נשמה שלי
ואי אפשר בלי ששיייוווווווווו...
(נכון שעכשיו צחקת?? ת'אמת!)
מקסים. כתבת מקסים. רגיש עד הגשם שהציף אותך שם למעלה.
וככה זה עם אהבות....מחליטים להתמסר אליהן עד כלות רק כשהן כבר בקצה השני של העיר....
מקסים. ככ מקסים.
מקווה שיעבור לך....
ואשוב עם כוכב...
את מתבלבלת- זאת הרצפה שמעולה.
:)
אחלה קשקושים שבעולם.
כרוניקה של מוות ידוע מראש.
ואולי...
ואולי לא באמת רצית שהיא תלך.
או, שאולי... רצית רק לבדוק כמה היא מוכנה להלחם בשבילך,
כמה היא שם, כמה היא יכולה לספוג,
כדי להוכיח שהיא אוהבת אותך.
כדי להיות בטוח שהיא לא תעזוב (או להבטיח את עצמך מפגיעה
להכין את עצמך למכה, שתבוא או לא...)
ואולי אני סתם מקשקשת.
אוהב את עצמך או לא, זה לא קשור.
נותן לאחרים לאהוב אותך - זה כבר סיפור אחר.
לתת לאחרים לאהוב אותך,
להתקרב אליך
אומר להיות פגיע, שביר,
שהלב שלך בידיים זרות, ולא תמיד בטוחות.
תאמין לי ידידי היקר - זה שווה את הסיכון.
(רק בשביל אותה אחת שתדע להחזיק ולשמור)
שווה, בחיי.
ואולי אני סתם מקשקשת.
אפשר לצרוב אותך?
הפוסט הזה הוא כלכך חורף שהוא בא לי לא נכון היום
הייתי צריכה לחכות ולקרוא אותו ביום שישי
כדי שאוכל להגיב עליו מהמקום שהכי נכון לו עכשיו
מבלי ליצור לעצמי אמביאנס פיקטיבי
אתה מעולה כשאתה מלנכולי
אתה אלוף כשאתה בריצפה
אתה מלך תמיד
תודה מותקקקק
זרק אותי לרעב של מוניקה סקס עם סיבה או בלי.
הרעב גדול מדי
חייב לראות אותה
עוד היום, עוד היום.
כבר עברו שלוש שנים
הן מרגישות כמו שלושים שנה
של בדידות איומה.
היא כל כך קרובה
סך הכל בצד השני של העיר.
חיה את החיים שלה
זה משגע אותי.
כי אני מאמין באהבה שלנו
כל יום שעובר חייב לקרב אותנו
אני לא מאמין שיכול להיות אחרת, כי את.
הרעב גדול מדי,
בחוץ אני נשאר ובפנים הולך ונעלם.
:)
ובעיטה בביצים?
התרגשתי לאללה.
לפעמים ה * הזה
הקטן הירקרק...
מביע עבורי את כל שליבי רוצה
לספר ולא מוצא את המילים...
אוהבת לקרוא אותך. תמיד.
כפי שכתבתי לך בפייסבוק...
מאזוכיזם טהור...((:
אז תרשה לי לא להזיל דמעה
ורק להינות מכתיבה ברמה, נכון? }{
וכתבתי שחררת אותי במקום שחררת אותה, סליחה.....:-).
"אותי" לא היה בכלל בתמונה, :-)))))
אתה יודע מיכאל
נדמה שהיא זכתה באהבתך הגדולה ביותר ביום בו שחררת אותי
כי כאן הבנת שטובתה חשובה לך יותר מטובתך
זו אהבה, זו ללא ספק אהבה.
ואוף עם הכאב שמיצרות עברנו הרגשות, אוף...
ושוב כתבת אותך נפלא.
השם הפוך
חזרתי לקרוא את הפוסט הזה,
וגם את פוסט ישן שנתת לו אותו שם.
פעם כתבת שאהבה נולדת ומתה כל יום מחדש
ומה היום?
האם אלה הגעגועים למשהו שנמנעת? שמנעת?
מה נולד היום?
מה ימות היום?
לחלוטין לא כל יום
:)
ברור לך שזה הגשם, לא?
:-)
כתבת כל כך יפה. אמיתי. ומוחשי.
לא שאני באה להשיא עצה, אבל..
כשאין יכולת לאהוב את המושג - אין ברירה אלא להמשיך הלאה.
אך כאשר העזיבה גרמה להתפכחות. ונפלה ההבנה כי
מושא האהבה ישאר כזה, גם כאשר יהיה מושג,
אז אנא - אל תוותר. זה לא קורה כל יום.
אם אותך עצבנתי, תארי לעצמך כמה עצבנתי את עצמי.
ועל השאלה המעניינת שלך אין לי תשובה.
ספק גדול אם אי פעם תהיה.
טוטאל,
כתבת יפה.
תארת מצויין את הכאב, וכל התחושות המתלוות אליו,
הגשם הוסיף לכשלעצמו,
עצבנת אותי קלות כאשר הבנת שאתה רוצה ברגע שהיא הבינה, שכבר לא.
מעניין,
אילו חזרה והרגישה כמוך, היית רוצה?
איך אנחנו טובים בלשחק ב"עולם הפוך"....
...קשה מכל היתה ההבנה שהתאווה שלי להתמסר אלייך נולדה בדיוק ברגע שהתפקחת ממני, בדיוק באותו שבריר של שניה שהבנתי שאת כבר אינך רוצה בי, שאינך מובנת מאליה, שאינך שבויה עוד בקסמי, שאינך עוד האישה שלי...
הבנה כואבת, בועטת חזק באגו שמי צריך אותו בכלל...
ואולי זה כל הקסם?
ולמה כשאני תמיד משיג מה שאני רוצה אז הוא לא מעניין אותי יותר.. למרות שהוא לא היה באמת אף פעם שלי?
פה
לשחרר זו גם סוג של דרך.
נפלאים הסדקים שבך.
הכתיבה שלך היא כמו גשמי ברכה. עושה חשק להרים את הראש, לפתוח את הפה ללכוד עוד כמה טיפות, כמו שילדים עושים.
מקסים.
הצצתי בנתזי המיים שדוקרים את הרחוב האפור וידעתי בבטחון שאינך רוצה בי עוד.
כתוב יפה,כן ונוגע ללב טואטל יקר...
אלה הם החיים לטוב ולרע...
אבל אל תשכח איש יקר...גם בעיטה בתחת היא צעד קדימה...
ואולי....עוד יש סיכוי....?(: