לפעמים מבריקים אלי, - מבין הרצפות, מפינות החדר פאייטים קטנים, נצנצים אדומים. שאריות שנשרו מבגדי ריקודי הבטן של החברה שעזבה.
כל כך שנאתי את המנצנצים הללו. מתפזרים בדירה, נדבקים לרהיטים, לבגדי, לגופי.
והנה, נוכחותה נמוגה וגם הבגדים המנצנצים של המחול המזרחי נאספו, נארזו ונלקחו.
רק פה ושם אני מבחין, בזוויות מסוימות - בנצנוץ.
מה זה אומר? שאני עוד חושב עליה לפעמים? שרסיסים של מערכת היחסים תמיד ישארו בחיי?
אולי אני פשוט צריך לשטוף פה יותר טוב.
|
המצב חמור
בתגובה על חמור לוגי
cafelita
בתגובה על מיהו פליט הריליאטי שנתפס מטיל שתן בציבור?
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גיחי גיחי
לא אכפת לי מגופי. אני מאנשי דונלד.
גם חשפניות בתלבושות אחות לא.
בלרינות לא משאירות אחריהן זכרונות.
נראה לי שכתיבת הפוסט כבר אומרת משהו...(חושב!)
למרות, שלשטוף יותר טוב, בטוח לא מזיק