התנועה החסידית התחילה באמצע המאה ה-18 בגליציה על גבול פולין-רומניה
ובאזור של אוקראינה מייסדה היה הרב ישראל בן אליעזר (1700-1760) שלימים נודע בתור
"הבעל שם טוב" התנועה פרצה כתגובה פופוליסטית שכנגד מה שחסידיה החשיבנו
בתור האליטה המרוחקת וכנגד הדמויות הרבניות המנהיגות אותה. בניגוד לצורת החיים
הדתית הנוקשה והמכאנית הבעל שם טוב הטיף לאדיקות הלב ועבודת השם דרך הרגשות. על
מנת לעבוד את השם חובתו של היהודי לא הייתה מוגבלת אך ורק ללימוד התלמוד אלא כללה
בחובה את כל האספקטים של החיים היום יומיים. בית מדרשו של הבעל שם טוב הדגיש את
חיוב החיים המהנים ויעץ כנגד סגפנות והכאבה עצמית. אך היה זה רק לאחר מותו שההפצה
השיטתית של החסידות החלה . התנועה התפתחה לכמה חצרות משושלות שונות שנקראו על שם
העיירות מהן הם יצאו כגון בעלזא , סאטמר , ויז'ניץ קרלין ,לובביץ' צ'רנוביל ,
באבוב ועוד רבות... הכוללות את
האדמו"ר ואת חסידיו. כאשר כוחו של האדמו"ר עובר בירושה לבניו ובדורות
היורשים מספר האדמורי"ם הוכפל והחצרות הוקמו בכפרים ועיירות לאורך מזרח ומרכז
אירופה.
|