אמא שלי אף פעם לא מרוצה וזאת, מאז שאני זוכרת את עצמי. כילדה היא לא הייתה מרוצה מזה שאני מעדיפה צעצועים של בנים. הציונים שלי, למרות שהיו טובים מאוד, לא היו מספיק טובים בעיניה וכל הזמן הטיפה לי שאני יכולה להשיג יותר. היתה לה תמיד איזו ביקורת על החברים והחברות שלי שלא היו מספיק מחונכים לדעתה, כי לא אמרו לה יפה שלום או נשארו בביתנו יותר מדי זמן לטעמה. כל מה שרציתי ללבוש לא מצא חן בעיניה. אני אהבתי שיער ארוך והיא רצתה שאסתפר קצר. גם צבעי הלק שמצאו חן בעיני עוררו בה לעג. גם היום, כשאני כבר נשואה ואמא, היא לא מרוצה מכלום. לא מהקריירה המשגשגת שלי, לא ממצב הבית שלי, שלדעתה לא מטופח כראוי ובקיצור ---- נמאס לי ממנה. מה עושים?
***
ובאמת, אפרת, מה עושים עם אמא כמו שלך? קודם כל מבינים שני דברים בסיסיים: הראשון: כ-ו-ל-נ-ו! לא רק האמא הפרטית שלך, אנחנו סוג של מערכות מידע. נובע מזה שכל מה שאנחנו עושים-אומרים-מרגישים, הינו פועל יוצא של המידע שקיים בנו. השני: אנחנו יכולים לתת רק משהו שיש לנו. נחזור לאמא שלך. אמא שלך אינה ניתנת לסיפוק כי אין במערכת שלה מידע לגבי סיפוק. אנחנו לא נדון בסיבות לכך כי לא היא זו שפנתה אלא את ובכל מקרה, אנחנו אף פעם לא משנים את האחר אלא רק את עצמנו. זה אגב, אחד הכללים החשובים של הניאו-פסיכולוגיה. אפרת, הגיע הזמן שתרפי מאמא שלך ותניחי לה. תפסיקי לצפות לכך שהיא תיתן לך משהו שאין, ומעולם לא היה לה לתת לך. התרשמתי שאת יודעת טוב מאוד מי את, מה יכולותיך וכמה את ''שווה''. את ממש לא צריכה שום פיד-בק מאף אחד, כולל אמא שלך. את יכולה להיות זו שמכירה בערכך, זו שמחמיאה לעצמך, משבחת, שבעת רצון, מסופקת ושמחה בחלקך. את יודעת איזה בן אדם טוב את: אמא נהדרת, בת זוג נפלאה, אשת קריירה מוצלחת, ובת טובה להוריך. לגבי אמא שלך, קרוב לודאי שיש לה גם תכונות חיוביות (אם יש לה בת מקסימה כמוך) אז למה שלא תפתחי מעין ''עיוורון סלקטיבי יזום'' שיאפשר לך להתמקד ולראות רק את התכונות הטובות שבה, ויעשה טוב לשתיכן. תעשי לך רשימה של כל הדברים הטובים שיש באמא שלך ותספרי רק אותם. יקירתי, יצאה תשובה קצת ארוכה. אם תרצי הבהרות - תבקשי ותקבלי. כל טוב לך ולאימך, מרותי.
|