זה שאני מופרית מכל אחד ואחת שניקרים כאן בדרכי.
פגשתי כאן אנשים שהצליחו לגעת עד עומק הלב
כאלו שהפכו לנפשות תאומות
כאלו שעברו....
כאלו...
וגם אחרים
אבל מכל אחד ואחת לקחתי את מה שעושה לי נעים.
טוב...לא תמיד את הנעים, אבל את מה שעורר בי חשיבה פשוט אימצתי ופיתחתי לפוסט הבא.
היום אל מקום שאני דווקא מאוד אוהבת, הוזמנתי באופן אישי (אליך יקרה, כן כן את♥) והדבר הדליק אותי.
דובר שם על אכזבה מאנשים, דובר שם על פיקחון מאשליות ואני שמעתי משהו קטן שהדהד שם אל בין השורות.
למדתי בחיי שאני לא מגיעה עם ציפיה דרוכה אל איש...מדוע? כי אין זה כלל קשור אליו - לאיש.
אם אעשה זאת, אגיע אליו עם מטען חורג שהבאתי איתי כנדוניה ואני לא חושבת שאיש מכל אלו שאני מגיעה אליהם, יבחרו את הסרביס האישי שלי שחיכה שנים בבויידם והעלה אבק.
אז אני מגיעה נקיה מציפיה, לא מתאכזבת ולא מרצה....
לפחות כאן בקפה איש לא חייב לי דבר ואני לא מחוייבת אפילו למאפה.
כך נוצרת חברות, לא תלותית, לא חתומה ברבנות הראשית, כזו שמתחילה מחברות לייט ובדרך כלל בשל העובדה שהיא עושה רק נעים בלי חותמת בג"ץ היא מתפתחת ככה לאט לאט, מי צריך כאן באופן מואץ?
איך שהוא מרבית החברים שהיכרתי כאן במדיה הלכאורה סמי-אנונימית הזו, הפכו לקרובים עד מאוד מבלי שידעו.
מסקנתי: איזו הנאה צרופה היא לפתח יחסים אמיצים, בלי תלות ומבלי "אם..." פשוט להגיע ולהבין שאתה ואת וגם אני מבחירה כאן מתמידים.
כשאפסיק לבחור וארגיש כבולה ודאי אעבור ז'אנר, או אדלג לי באנונימיות טוטאלית אל הפורטל שמחכה לי כבר מעבר לפינה.
"...מפליאה ומאיירת חיי בכל עת (so far "הבנות נחמה") |