אמא שלי נפרדה מחבר שלה ושינתה את המסלול של הטיול שלנו, כדי שחס וחלילה לא נעבור בטעות ליד הבית שלו ונראה אותו- אני אישית ממש עצבנית! כל יום הייתי מחכה למסלול הזה שעובר ליד השווארמה של יוסי, שם אני תמיד יכולה למצוא על הריצפה שאריות של שווארמה חמה או איזה חתיכת פיתה עם חומוס. איזה עצבים!

בסוף השבוע האחרון, אמא שלי נפרדה מאיזה אחד שהיה חבר שלה לאיזה שלושה חודשים, שאצל בני האדם שגרים בעיר הגדולה, זה נחשב לממש הרבה זמן. הבחור, שבשביל שלא יתפוס תחת, אני לא אנקוב בשמו האמיתי, קוראים לו רונן. הוא הכיר אותי באחד הברים השכונתיים שאני יוצאת אליהם עם אמא שלי. סף הכל מריח טוב, משקיע במקלחת למרות שאת הראש הוא לא היה חופף ואני אישית, לא הייתי מתקרבת לאזור הזה.

רב הגברים שרוצים את אמא שלי, קודם כל מתחנפים אליי: "איך קוראים לך חמודה"? "אוי יש לך עינים פשוט מדברות"...אבל אני, בגילי המתקדם, כבר לא מאמינה לכל החרטה שמוכרים לי וכל עוד לא הציעו לי איזה ביס מסנדוויץ פסטרמה- אני לא מתעניינת. אז הרונן הזה, איך שפגש אותי התחיל להסתלבט: "בואנה את ממש שמנה...רואים שאת מבוגרת נכון..". תכלס הבאתי לו ביס בשרוכים של הנעל אבל בינינו, הערכתי את המחסור בהתנפות. אמא שלי, שמתה על מריבות, ישר נדלקה ומכאן, כמה צ'ייסרים מגעילים והופ, הרונן הזה מגיע איתנו הביתה.

החצוף הזה, ישר נשכב בצד שלי במיטה וכשעליתי להעיף אותו, אמא ביקשה ממני לרדת. ישר ירדתי- רק כדי שלא תנשוף לעברי את האלכוהול המסריח שלה. הלכתי לשכב בפינה המרופדת של החתולים- מה יש? שרק אני אסבול מזה שתופסים לי את המקום? רונן ואמא שלי עשו דוגי סטייל כל הלילה. מדי פעם נבחתי, כי היה נשמע שאמא שלי זועקת לעזרה, אבל היא שלחה אליי יד מיוזעת ואמרה לי שהכל בסדר. לפנות בוקר הם נרדמו. עליתי שוב למיטה להתחבק עם אמא אבל במקום חיבוק מאמא קיבלתי חיבוק מרונן שדאג ללטף אותי ולעשות לי נעים. טוב מה אני יגיד לו עכשיו לא? נכנעתי ונרדמתי חבוקה בזרועותיו. 

כך עברו להם שלושה חודשים של אמא, רונן והדוגי סטייל. מדי פעם הם ניסו עוד כל מיני תנוחות מוזרות, שאצלנו ממש לא מקובלות, ככה שאני לא יכולה להסביר לכם באמת מה בדיוק הלך שם, אבל נראה היה שהם די מרוצים מעצמם. כדי שאני לא אפריע, לפני כל מהלך שכזה, אמא היתה מביאה לי עצם שאני אתעסק איתה ולא אפריע להם. אבל אני לא פראיירית, מה נראה לה שהיא תקנה אותי בעצמות? בשביל שיבינו שהעסק הזה לא יכול להיות על בסיס יומי ושאני דורשת את המקום שלי במיטה בחזרה, עשיתי עם החתולים דיל ואמרתי להם: "כל פעם שאתם שומעים קולות מכיוון המיטה, תתכוננו לתקוף את כפות הרגליים שאתם מוצאים בסביבה". דולצה, הזכר היחיד מבין ארבעת החתולות בבית ישר אמר לי בטון גברי: "אני לא מבין למה את צריכה לעשות סיפור מכל דבר? אנחנו נותנים לך לישון איתנו על הכריות. כל עוד זה על בסיס קשר לא מחייב, את מוזמנת להשאר". פליציה, אחותו הטריקולורית, אמרה לי שאני יכולה להשאר איתם כמה שאני אצטרך והבטיחה לי שהיא תגייס את כל החתולות למאבק: "כי אם אנחנו הנשים לא נדאג לעצמנו- מי ידאג לנו", היא יללה.

בלילה, איך שהתחיל הדוגי סטייל, פליציה התחילה לתת שריטות קטנות לכפות הרגליים של רונן. כל פעם שאיזה אצבע יצאה מתחת לשמיכה, פליציה התנפלה. פיתה, אחותה, התלהבה מהרעיון ונתלתה על אחת האצבעות בכף רגלו והתחילה לנגוס את הבהן שלו כשברטה, אחותן הקטנה, לא נשארת חייבת ותופסת את כף הרגל השנייה. הייתי מאוד גאה בבנות, אבל לצערי המבצע נכל כשלון כשאמא שלי קמה עצבנית, הוציאה את כולנו מהחדר וסגרה אחרינו את הדלת. 

מאז לא הפרענו להם. אני התרגלתי לנמנם אצל החתולים ואז לעבור להתחבק עם רונן במיטה.חוץ מזה שהוא לא חפף ראש, הייתי ממש מרוצה ממנו. אלה שאז, יום אחד הוא בא לאמא והם רבו על כל מיני דברים שממש לא עניינו אותי, אז לא הקשבתי. בדיוק צפיתי בשידור חוזר של הסדרה האהובה עליי: "עמוק באדמה" עד ששמעתי את הטריקת דלת של רונן והבנתי שמשהו קרה. בלילה אמא קראה לי לבוא לישון איתה במיטה אבל על פרנציפ לא באתי. מה אני תחליף זול? מה אני ריבאונד? אבל אז היא התחילה לבכות אז באתי וליקקתי לה את הדמעות המלוחות מהלחי והיא קצת צחקה ואז היא אמרה לי את מה שהיא אומרת לי תמיד,כבר מאז שאני קטנה: "כל הגברים מניאקים! זבל! זונות! לא צריכה אף אחד. מזל שיש לי אותך". רציתי להגיד לאמא מלא דברים אבל אז החתוליאדה, ששמעו את אמא שלי בוכה, ישר גם עלו המיטה והתחילו עם הגרגורים שלהם. כאלה נדחפים!

למחרת, אמא קבעה עם רונן על ספסל בשדירה. שמעתי אותה אומרת לו שהיא לא רוצה לוותר על מה שיש להם בכזו קלות ושבכל מערכת יחסים יש מריבות ושלא צריך להיבהל מזה ושזה שהיא מבקשת שיחזור אליה כשהיא מתקשרת אליו, זה לא כי היא איזה אבוססיבית, היא פשוט נורא מתגעגעת אליו.. ואז ראיתי את חברה שלי לובה, הטריירית הקטנה והתחשק לי להביא לה כאפות קטנות, אז עזבתי את הספסל. כשחזרתי, רונן כבר לא היה ואמא שלי שוב בכתה. בדרך חזרה הביתה הבאתי לאמא שלי בקבוק ריק, שתשחק איתי ואני יעשה לה צחוקים, אבל היא אמרה שאין לה סבלנות וכשהתעקשתי היא קצת צעקה עליי ונעלבתי. 

בלילה עליתי למיטה בלי שהיא ביקשה ממני והיא ישר חיבקה אותי ואמרה לי כמה היא אוהבת אותי ונרדמנו כפיות.

עצוב לי לראות את אמא שלי כואבת, אבל בינינו, בא לי להגיד לה שתצא מהדיכי ותעזוב אותה משטויות. מה יש? אותי לא זרקו כשהייתי גורה? משפחה שלמה זרקה אותי לרחוב אחרי חודש! התפלק לי כמה פעמים לעשות פיפי בחדר המשחקים של הילדים ויום אחד פשוט הכניסו אותי למכונית המשפחתית וזרקו אותי על איילון. אמא שלי צריכה להגיד תודה שהיא לפחות נזרקה על ספסל בשדירה. אני יודעת שבנים הם מנייאקים וכמו שאמא שלי אומרת: 'כל עוד הם לא צריכים להתחייב למערכת יחסים ולהמשיך לעשות מה שהם רוצים-הכל בסדר" אבל ת'כלס, מחוייבות כלפינו, הכלבים והחתולים, זה עניין שלא קשור בבנות או בבנים. כמעט כולם מפחדים להתחייב אלינו וזורקים אותנו על כל שטות קטנה. יש את חברה שלי גרישה, שהבעלים שלה זרקו אותה אחרי שהיא היתה איתם במערכת יחסים חצי שנה, בשיא הסופה, באמצע הגשם והכפור. חבר שלי טרי, שבע שנים היה במערכת יחסים ויום אחד פשוט זרקו אותו כי זה לא התאים, ג'ף שזרקו אותו אחרי 10 שנים, פסיפלורה, גורת החתולים שזרקו אותה כי היא עיוורת ומילקי, החתולה הלבנה, שזרקו אותה אחרי שנה כי גילו שהיא חירשת.

מוקי, לא הכלב, הזמר שאני נורא אוהבת שר: "כל סוף הוא התחלה חדשה". הלוואי וזה היה נכון גם לגבי חברים שלי.

עד לפעם הבאה,

תהיו אנשים טובים ותתחילו לחשוב גם על אחרים.03-6241776

כלבה עצבנית ועצובה.