מטבע עבודתי ,אני פוגש אנשים מכל גווני,סוגי וזוויות החיים הבאים לבקש עיצה וכיוון בחייהם,אשר משום מה נתקעו בצומת באמצע החיים,ומבקשים יד אוהבת להובילם במעבר הצומת ליום מחר טוב יותר.ואני ניזכר בסמוך לסיום הפגישה באמירות או סיפורים מהווי העולם היהודי,המעלים חיוך על פני והמון חמלה לאנשים הפסימיים שבתוכנו.השבוע "קפצו" בזיכרוני אימרה וסיפור יהודי קצר ,שארצה לחלוק עימכם. הסופר מארק טווין אמר פעם בדרך כלל אני מבחין בהזדמנות שניכרתה בדרכי,רק אחרי שהיא חדלה להיות כזו. מסופר על נער עיוור שעסק בקיבוץ נדבות בעיירה ,ליידו מונחת קערה כמעט ריקה ועליה כתוב אני עיוור וזקוק לכסף,בוקר אחד אדם שעבר במקום,הוציא מארנקו מספר מטבעות ,שם אותם בקערה ,לקח את השלט וכתב עליו משהו בכתב ידו.והנה כבמעשה קסם כל מי שעבר ליד העיוור,הניח מטבע בקערה שבדרך פלא נתמלאה במטבעות רבים.כעבור מספר ימים חלף אותו אדם ליד העיוור,אשר זיהה אותו לפי צלילי נעליו,שאל העיוור"האם זה את ששינה את הכיתוב על השלט?...ספר לי בבקשה מה כתבת ואשר שינה את יומי"...ענה לו האיש כתבתי:היום יום מקסים אבל איני יכול לראותו כי אני עיוור...ומכאן ניתן ללמוד כי:מחד עלינו להודות תמיד על מה שיש לנו,מאידך-תמיד עשויה להיות דרך נוספת טובה יותר עבורנו....לסיום וכחומר רקע לכל אחד לפרש ולקחת דברים אלו לעולמו אצטט אמירה של הלן קלר(חירשת אילמת ועיוורת)כאשר דלת אחת המובילה לאושר ניסגרת,נפתחת דלת אחרת,לעיתים אנו כה עסוקיםבבהייה בדלת הסגורה-עד כי איננו רואים את האחרת. |