אפרת ביקשה שתי הבהרות: האחת לגבי היותנו ''סוג של מערכות מידע'' והשניה לגבי רשימת התכונות הטובות באמא שלה.

1. המידע, כל מידע ובכל תחום, שעומד לרשותנו, הוא שקובע את ההתייחסות שלנו ואת הביצועים. יש מידע אובייקטיבי, למשל, ארבע ועוד חמש זה תשע, ואין על כך ויכוח, ויש מידע סובייקטיבי למשל, חיוך זה סימן לביישנות, חיוך זה סימן ללעג, חיוך זה הזמנה למחול, חיוך זה... ואפשר להתווכח ולריב על ''צדקת'' הפרשנות של החיוך כמה שרוצים, ואפילו לצאת למלחמה.

ל''שף'' יש המון מידע (אובייקטיבי) על הכנת מטעמים, לכן הוא יכול להיות ''שף''.

לרופא יש מידע (אובייקטיבי) על גוף האדם והטיפול בו, לכן הוא מוסמך לרפא.

למורה יש יותר מידע (אובייקטיבי) מאשר לתלמידיו. למי שעומד על גג בנין גבוה יש יותר מידע (אובייקטיבי) מאשר לעומד על המדרכה.

למי שנכווה יש מידע (סובייקטיבי) לעומת מי שיודע רק תיאורטית שאפשר להיכוות.

לילד שטחנו לו שהוא לא מספיק טוב, יש מידע (סובייקטיבי) שהוא אדם לא מספיק טוב וכל מה שהוא עושה, אפשר לעשות יותר טוב... ואילו ילד שאמרו לו (סובייקטיבית) שהוא נפלא, משוכנע, ובצדק, שהוא אדם נפלא.

אישה שאמרו לה (סובייקטיבית) שצריך לרצות ולעשות ''הכל'' כדי שבעלה לא יעזוב אותה, תלקק לו את הנעליים (לא שזה יעזור לה, אבל הסבר על כך - בהזדמנות אחרת).

גשרים ורכבות, בניינים ותרופות, אנחנו מקימים, בונים ומפתחים בזכות מידע אובייקטיבי, שהוא לא רגשי ואין לנו איתו בעייה, ולכן לא נרחיב עליו כרגע את הדיבור.

התגובות הרגשיות שלנו הן תוצר של המידע הסובייקטיבי שהוטבע בנו ואותו עלינו לנפות ולזכך על מנת שנהיה בריאים ומאושרים.

העובדה שאנחנו סוג של מערכות מידע אינה עניין סובייקטיבי של ''טוב או רע''.

הטוב והרע נובעים מטיב המידע הסובייקטיבי, ולא מעצם העובדה שאנחנו פועלים כמערכות מידע.

אם נזין את עצמנו ואת ילדנו בנתונים סובייקטיביים חיוביים, נרגיש ונפעל באופן חיובי.

2. אפרת, מאחר שמידע משמעו הזנת המערכת והפעלתה, הרי שאם תזיני את המערכת שלך בנתונים חיוביים בלבד, לגבי אמא שלך (תוך התעלמות מוחלטת מהביקורתיות ואי הסיפוק שלה) התפישה שלך אותה תשתנה, וההרגשה שלך והיחסים שלכן ישתפרו פלאים. נסי ותיווכחי.

ותזכרי, שתזונה זה משהו יום-יומי, שלוש פעמים ביום פלוס נשנושים... כלומר עליך לקרוא לעצמך את הרשימה שעשית, במינון הזה במשך 21 יום לפחות, ורצוי גם יותר.

כללית, אני מציעה לך ולכל הקוראים להתחיל לעשות רשימות של כל הדברים החיוביים שיש בכם, בחיים שלכם, בבני זוגכם, בילדיכם, בביתכם, בעבודתכם, במדינתכם, ותפרגנו לעצמכם בחופשיות. תהיו נדיבים לעצמכם ומפורטים כמה שיותר.

ואל תחששו, אין שום סכנה של ''אובר-דוז''.