הגבר שכב ללא ניע. רק החזה עלה וירד כאקורדיאון אנכי.הילד הביט משועמם בהרים שנשקפו מהחלון.לא היה בו רגש כי אומן לא להרגיש..בערב שבת עזבה המשפחה הדתית לביתה והוא נשלח בשבת בבקר, ברגל ,לשמור על החולה שלא יצא צלם אלוהים מגופו ,לבד,בין ארבע קירות לבנים ותמונה..הילד חיפש תשומת לב למרות שלא ידע לזהות את ההרגשה.הריש המתגלגלת של האחות עוררה את צחוקו.אני מברזיל,אמרה.הוא נמשך אל המדים המעומלנים והעיניים המאירות.היא רכסה לחולה את הכפתור בפיג'מה שברח ממקומו בגלל התנחשלות פראית של הריאות ."יעקב,יעקב שומע אותי?" המבע החי לא היה בעיניו ."מה עושה סבא שלך ",שאלה,נוקטת לשון הווה ברגישות יתרה. מה הוא יודע, חשב.כשקם בבקר לעבודה לבש הסבא ציצית וחגורה מבד סביב הגב,ונאנח .הוא חורר את אוזנו שלא יגייסו אותו לצבא הזר.זו התשובה שקיבל על " למה הוא לא שומע טוב".ועל כך נטר לו הילד כי בצבא שם מבטחו.כשחזר לצהריים מעבודתו כנגר פתח את הדלת בדחיפה ממושכת עד שנתקעה בקיר.הוא שתה תה וקרא עיתון בעברית.בניו עברו מדרכה כשדיבר אידיש עם אשתו.הוא קפץ דרך חלון אוטובוס בנסיעה כי דמיין שהאוטו עולה באש.הוא לא דיבר על הארץ שהשאיר בה את אביו ואימו . הם היו אוכלים בשקט.העיניים היו בצלחת והמרק התמצמץ בקול שהגעיל את הילד.שני בניו צחקו עליו כי מיהר לתפוש את עמדת החזן בימי חול ולסלסל בקול לא נעים את התפילה..הילד לא זז מהחדר.בחולה לא הביט מפחד וציפה לכניסת האחות כצפות בן למתנה.לפתע קפץ הסבא במיטתו.האחות פרצה פנימה ואותתה לו לצאת.בזוית העין ראה כי הגוף מפרפר כמו תרנגולת שחוטה שראה פעם בשוק.אתה יכול לחזור הביתה,אמרה האחות.למחרת הצטרף להצטופפות ליד הבית. הוא הביט באביו וראה דמעות על לחיו.הוא התפלא -למה הוא בוכה .הוא גדול.האבא הסב את ראשו וכשפנה אליו אמר "גמרת את השיעורים".הילד הביט בגופה המכוסה בטלית שהכיר מתפילות הבוקר.הוא נצמד קצת לאביו ונדחה מיד.לך לבית ספר ותפקח אוזנים,אמר לו האבא בחומרה.
|