אני חווה את עצמי כצל, צל בלבד. צל שנע מעלה מטה עם חלוף הצעדים. אין לי משקל, אין לי לחץ דם, וידיי ורגליי הן כלים מוזרים שמחוברים אליי ופועלים פעולות מוזרות, מתוך הצל, הצל שלא מרפה. אני צל. וזה נפלא להיות צל, להיות משני ולא עיקרי. אני משנית לבורא עולם ולעולם לא עיקרית. משנית ביותר, אני אפילו לא צל שלו, אלא אחד, אחד בודד מתוך אינסוף צללים שמגיעים וחולפים ומגיעים וחולפים עד אין ואולי יש קץ. דוד אמר:"אדם להבל דמה ימיו כצל עובר", זה לא מדויק, כי אני, אני הוא הצל. אני לא הבל בכלל אלא צל, פשוט צל, צלון קטן קטנטון. |