יום נחמד מאוד, לא יודעת בדיוק למה. כל היום הסתובבתי עם לק מתקלף. בבוקר ראיתי שהלק מתחיל להתקלף. הייתי בטוחה שיש לי לק בתיק ותכננתי לעשות תיקונים מיד כשאגיע למשרד. כשהגעתי למשרד ראיתי שאין לי שום לק בתיק אז התאפרתי כדי לאזן.

זה לא איזן בכלל וכל היום הבנות העירו לי איך אני מסתובבת ככה..

ולעניין אחר. אני לא אוהבת את שעות אחר הצהריים והערב המוקדמות.

בימי שישי זה הכי גרוע. אם אני לא עסוקה בשעות האלה, או לא מחוץ לבית - אני הולכת לישון, רק לא להרגיש אותן.

אולי המקור להרגשת האי נוחות הזו טמון בילדותי. אמי הייתה הולכת לנוח בין השעות 14.00 - 16.00. בשעות האלה היינו צריכים לשמור על השקט ולסיים להכין שעורים כדי שנוכל לצאת לשחק בשעה 16.00 דקה לא לפני.

כילדה תמיד הרגשתי בשעות האלה לבד עם מטלה מאוסה על הנשמה. מועקה שנשארה לי עד היום.

היום הייתי מאוד חברותית ותקשורתית, התקשרתי לכמה אנשים שמזמן לא דיברתי איתם והשמחה הייתה הדדית.

אין ספק שצריך להשקיע בתחזוק קשרים וזה לא קשה בכלל. הנה, היום הקדשתי לטובת העניין שעה וחצי והרווחתי ריענון יחסים עם ששה אנשים. שווה בהחלט. בכל זאת, לרוב אני מתעצלת.

על הכוונת: שני קורסים שחיכיתי להם הרבה זמן עומדים להפתח, שתי הצגות, שלושה סרטים, חמישים ספרים, ואני מאמינה שגם אהבה אחת.

מה שכתבתי אתמול על הבשלות לרומן היה מיותר. אבל אמיתי. אני אף פעם לא הולכת מראש על רומן, אבל מה לעשות, לא פעם אפשר להגדיר בדיעבד קשר שהתחיל עם כוונה טובה כרומן ותו לא. אז עד שהאהבה תגיע שיהיה בנתיים רומן.