המאמר הזה דן במצב אנושי מוכר - אנו רוצים לעשות אקטים במציאות, בין אם מדובר באקט קטן (לשלוח מייל) או גדול (לסיים את התואר, להחליף עבודה), אבל לא עושים אותם.
הרצון לעשות משהו, אבל בסופו של דבר - לא לעשות אותו, יכול להיות מצב מתמשך של הרבה שנים, או זמן קצר.
זהו מצב קיומי שכיח. לכל אחד ישנה חסימה במקום אחר - הדוגמאות הקלאסיות, אך גם הלעוסות כבר לעייפה הן: רוצים לעשות ספורט / לעשות דיאטה / להפסיק לעשן, אבל לא עושים את זה. יש לנו הרבה חסימות: רוצים לשלוח מייל באיזה עניין, להתקשר למישהו, לעשות משהו יצירתי, לקרוא ספר, לקחת פסק זמן וסתם להסתובב ברחוב, לקחת קורס קצר ועוד ועוד - עובר זמן ואנו רואים כי אנחנו לא עושים את זה.

התגובות הרגילות למצב הזה:
האשמה עצמית, שנאה עצמית, בוז עצמי, כעס, רוגז, תסכול, תחושה מופחתת של ערך עצמי, אנרגיה כללית נמוכה יותר, לעתים נסיונות להרגיע את עצמי "שלא נורא", אך בעיקר - במצב הזה אנו מספקים "הרבה חומר" למבקר הפנימי.
למבקר הפנימי יש סיבות טובות, מבחינתו, להיות בקדמת הבמה. אנו מניחים שדרך אותה ביקורת עצמית, נצליח להפעיל מספיק כוח על עצמנו, כוח שיגרום לנו לפעול.

אז מה עושים?:
להתמקדות (פוקוסינג) יש הרבה מה להציע במצב הזה.
הדבר הראשון, עליו הצביעה בצורה מאד ברורה אחת המורות להתמקדות, אן וייזר קורנל, היא לקבל את העובדה שאם אנו לא עושים פעולה, סימן שיש בנו חלק שלא רוצה לעשות את אותה פעולה. קודם כל - להסכים להכיר שיש חלק שלא משנה מה, נכון לעכשיו, הוא לא רוצה שנעשה את הפעולה. ואם נהיה כנים עם עצמנו, עלינו גם להודות כי לחלק הזה יש כוח רב- הוא אכן מונע בעדינו מלעשות את הפעולה.

הדינאמיקה שנוצרת היא דינמיקה מאד מעניינת:
אנו מאד מזוהים עם החלק שרוצה שנעשה את הפעולה. אנו כל כך מזוהים עימו, בטוחים שהוא צודק ולכן שומעים רק אותו, ולא פנויים לשים לב לחלק שלא רוצה לעשות את הפעולה. את החלק בנו שלא רוצה לעשות את הפעולה, אנחנו מנתקים מתשומת הלב שלנו, לא מודעים אליו ולא מוכנים להכיר בנוכחותו, למרות שבמציאות הוא בעל כוח רב.

אם אנחנו לא עושים את הפעולה, סימן שהכוח נמצא דוקא אצל החלק שלא רוצה שנעשה את הפעולה. ולכן, אם לא נקשיב לחלק הזה, לא יעזור לנו - הוא ימשיך להתנגד לפעולה וימשיך לשים את הרגל על הברקס, לא משנה כמה נכעס.

הכל בעדנו - גם החלקים שלכאורה מחבלים בנו:
ההתמקדות מניחה כי כל החלקים הם בעדנו, גם החלקים שמחבלים בנו, ושלמראית עין מזיקים לנו או עוצרים בעדנו. המטרה של כל חלק פנימי שלנו היא לפעול לטובתינו, ולכן כדאי להקשיב לחלק שמונע מאיתנו לפעול. עלינו להקשיב לו, על מנת להבין מה הוא רוצה - האם הוא רוצה לשמור ולהגן עלינו, או שמא רוצה להשיג עבורנו דבר מה אחר.

בזה אולי שונה ההתמקדות מאימון או מגישות אחרות. בהתמקדות אנו נפנה זמן כדי לדבר עם החלק שחוסם, כאשר אנו יוצאים מנקודת הנחה, שאם הוא חוסם אותנו -אולי יש לו סיבה טובה, ואולי אם נקשיב לו נגלה "אוצר" שיש בהכרות מאד עמוקה של אדם עם עצמו.

כאשר יש לנו חסימה לפעולה, אנו לרוב מאד מאד מזוהים עם החלק בנו שרוצה שנעשה את הפעולה, ומאד מנותקים מהחלק בנו שלא רוצה שנעשה את הפעולה. מצב כזה של הזדהות עם חלק אחד ודיסוסיאציה או ניתוק מחלק אחר, הוא מצד מאד שכיח. אנחנו כל כך רוצים משהו, וכל כך מזוהים עם הרצון שלנו (בטוחים ששם טמון האושר) ולא מרגישים, לא מודעים לזה שיש חלקים אחרים בתוכנו שאומרים אחרת. ואם יש בנו חלק קטנטן שכן לפעמים שומע את הקול האחר, אנו מיד מביאים לשם התנגדות, התעלמות והכחשה.

בתהליך של התמקדות במצב כזה, אנו נבקש מהמטופל (מהמתמקד) לשים לב וללמוד את החלק שלא רוצה לעשות את הפעולה. זה אומר פשוט להקשיב לו מתוך מצב של חוסר התנגדות או שיפוטיות.
אם לא שמים לב למשהו, אפשר להזמין לבקש לדמיין שאתה עושה את הפעולה - ואז לראות איזו תגובה נוצרת בגוף.

אן וייזר קורנל מבחינה בין 3 סוגים של חסימה לפעולה:
א. חסימה שמטרתה להגן עלינו: החלק שלא מאפשר לנו לפעול, עושה זאת בגלל שהוא חושש מהתוצאות שיכולות לקרות, באם הפעולה תיעשה. דוגמא: החלק שחוסם אותנו מעשייה של משהו יצירתי (לפרסם ספר, להפיק סרט), חושש מאד מהביקורת שהאדם יכול "לחטוף", אחרי שיפרסם את היצירה שלו. הרבה פעמים, אם מקשיבים לעומק לחלק הזה, עולים זכרונות מוקדמים בהם חטפנו על משהו שעשינו כילדים. כלומר, החלק שמונע מאיתנו את הפעולה, זוכר פגיעות ישנות ולא רוצה שנחווה זאת שוב. ולכן הוא מונע מאיתנו לעשות את הפעולה.
מה הפתרון: הקשבה לאותו חלק והכרה בחשש שלו. באם החשש מתוצאות לא טובות עולה למודעות, אין לחשש הזה יותר כוח למנוע פעולה.

ב. חסימה שמטרתה למרוד: החלק שמונע מאיתנו לפעול הוא חלק מרדן, חלק שמתנגד. זה חלק שמגיב בעקשנות רבה עם "לא!!" לכל חלק אחד אומר: "אתה חייב!!" החלק הזה שונא מרות, גם עם זה מרות של חלק אחר בתוכנו. הוא פשוט יגיד "לא רוצה", לכל קול פנימי אחר שאומר לו שהוא מוכרח לעשות משהו.
מה הפתרון: לא רק הקשבה לאותו חלק, אלא נתינה של כבוד והערכה לקיום שלו. החלק הזה שונא בד"כ את איך שפנינו אליו - הכרחנו אותו. אמרנו לו שהוא חייב לעשות את מה שאנחנו רוצים. ולכן עם חלק כזה אנחנו צריכים ללמוד לנהל מערכת יחסים אחרת, מערכת יחסים שאין בה כפייה והפעלת מרות בכוח, אלא שוויון וכבוד.
החלק שמתנגד יכול לפגוע באיכות החיים שלנו בצורה די משמעותית. הוא יכול להתנגד להרבה דברים שיכולים מאד להיטיב עימנו, ולכן כדאי מאד להתחיל לנהל איתו מערכת יחסים אחרת מהקימת. ההשפעה של החלק המרדן יכולה להיות בהרבה שטחים ותחומים בחיינו.

ג. דפוס נוסף של חלק שמונע מאיתנו לפעול הוא חלק שרוצה משהו אחר. החלק הזה יכול לפעמים להיות מאד צודק. אנחנו כל כך בטוחים בזה שחייבים לסיים את התואר - החלק בנו שלא מאפשר לנו לעשות את זה חושב שאנחנו צריכים ליסוע לחו"ל. הוא לא רוצה שנבזבז את הזמן על לימודים מיותרים.
מה הפתרון: במקרה הזה צריך להקשיב לשני החלקים - לחלק שרוצה אצ הפעולה ולחק שלא רוצה את הפעולה, בהקפדה יתירה לא לנקוט שום עמדה מראש לגבי מהו החלק שהכי מיטיב עימי. צריך להיות במצב נייטראלי כל עוד מקשיבים לשני החלקים. הנייטרליות נכונה לגבי כל הקשבה, אך במקרה הזה הנייטראליות זקוקה לאזכור נוסף.

לסיכום:
המצב של רוצים לעשות פעולה אבל לא עושים אותה, הוא מצב מאד מוכר. ההתמקדות (פוקוסינג) מציעה קודם כל להקשיב לחלק שלא רוצה, הקשבה מתוך אמפטיה וכבוד, ומתוך עניין אמיתי שרוצה לשמוע מה לאותו חלק יש לומר.
כל עוד לא נקשיב לחלק שמונע מאיתנו את הפעולה - הוא תמיד ישים את הרגל על הברקס ויעצור אותנו.
כדי להקשיב הקשבה מלאה, אנו חייבים להכיר לעומק את "המבקר הפנימי" - ועל כך בכתבה הבאה.

החומר לכתבה זו לקוח מתוך ספרה של
אן ווייזר קורנל / קבלה רדיקלית של הכל.

קורסים בהתמקדות, שם תילמד האמנות של ההקשבה לצד החוכמה המדהימה הזאת, נפתחים בקרוב בדצמבר 2009 בתל אביב ובירושלים. לפרטים: yardenkerem@gmail.com.
טלפון:
0544-250910.
ניתן לברר פרטים על קורס קצר בהתמקדות שמטרתו היא רק עבודה עלך חסימה לפעולה,
ואפשר לקחת סשנים פרטיים המיועדים למוסס את המצב של חסימה לפעולה. סשנים ניתנים בתל אביב, הרצליה וירושלים. לפרטים:
yardenkerem@gmail.com
או בטלפון: 0544-250910.