צא לדרך.

שם קורים הדברים.

אל תיתן  לכובד, לתפקיד, למקצוע, להכריע.

צא לטיול. סע. תכיר. תחווה.

אבל הוא אמר שלא.

שאני סתם מדברת.

שזה לא נעים לטייל לבד.

וזה עושה את הלבד יותר לבד.

לא נכון, אמרתי.

דווקא כשאת משוחררת מחברים/בן זוג/מלווים, הדברים הכי נפלאים קורים

לך. נסה את זה.

ואז - כבר הרגשתי שאני מעיקה.

כי כמה אפשר להגיד את זה שוב ושוב?!?

ואחר כך הוא נעלם לי.

וחשבתי שהגזמתי. שלחצתי. שהכאבתי

אבל עכשיו, הוא צלצל ואמר : קניתי. שילמתי. יש כרטיסים ואפילו מקום במלון.

ואני נוסע.

וזה בגללך

הללויה....