אוסטריאליה
מחשבות, חוויות, נסיעות ורעיונות ממקום אחר לגמרי - ממש.
פוסטים אחרונים
- ענן מלים 18/2/14
- מרחקים, חברים ותקשורת 10/11/13
- תנו להורים לשחק 17/10/13
- הכירו את ה- Nethoods 9/9/13
- אפקט מפגשי המחזור 27/8/13
- סופרי הצללים של האינטרנט 24/6/12
תגיות
ארכיון
שיחות נפש בטלפון הנייד, האמנם?
לכל השואלים, הדוקטורט מתקדם בקצב משביע רצון. עכשיו אני כותבת את התיזה ומקווה לסיים בעוד כמה חודשים.
רציתי לבקש את עזרתכם לגבי עניין שגיליתי ועורר בי כמה תהיות.
המחקר שביצעתי נסוב סביב חברויות בין נשים והדרכים בהן הן משתמשות כדי לשמר חברויות אלה. בדקתי ארבע שיטות תקשורת: פנים מול פנים, טלפון, אינטרנט וטלפון נייד. ועכשיו הגעתי לשלב ניתוח ממצאי התקשורת בין חברות בטלפון הנייד.
באופן די מפתיע (אבל אולי ייחודי לאזור בו אני גרה: עיירה קטנה ורגועה), נשים המעיטו להשתמש בטלפון הנייד באופן כללי, אבל מה שעוד יותר הפתיע - הרוב המוחלט של הפעילות בטלפון הנייד היתה לצורך סידורים ותיאומים בעיקר מול בן הזוג והילדים. זה די מסתדר עם העבודה שהנשים אותן ראיינתי הן מעל גיל 35,רובן אימהות, חלקן בנות זוג ועדיין האחראיות העיקריות לטיפול בילדים ולניהול הבית.
והכי הפתיע - שהמרואיינות כמעט לא עשו שימוש בטלפון הנייד לצרכי "שיחות נפש" עם חברות (מה שכינתה חוקרת אוסטרלית 20 שנה קודמת: intrinsic communication). הסיבה העיקרית שמנעה מהן לעשות כן - היא עלות הטלפון הנייד. מכיוון ששיחות נפש הן בדרך כלל ארוכות, ולכן עולות יותר, הן נמנעו מלקיים אותן בטלפון. רובן העדיפו פשוט להיפגש פיסית עם החברות. במקרה של ריחוק גיאוגרפי מהחברות - האינטרנט תחילה והטלפון אחר כך היו אמצעי התקשורת הפופולאריים יותר לשם כך. זאת אומרת, שיחות הנפש והתמיכה הרגשית היו עדיין מאוד חשובות, אך הן התממשו באמצעים שונים ובעיקר לא באמצעות הטלפון הנייד.
אני מבינה שאני חיה במקום עם קצב אחר לגמרי במציאות שונה למדי, אבל כשניסיתי לשחזר את השימוש בטלפון הנייד בישראל - גיליתי שגם אני נמנעתי משיחות נפש בטלפון הנייד. אמנם, הסיבה לא היתה כלכלית בעיקרה, אבל משהו במדיום הזה, אולי הדיבור תוך כדי תנועה לא כל כך התאים בעיני לקיום שיחות נפש.
האם זאת רק אני? אשמח לשמוע מחוויות השימוש שלכם בטלפון הנייד- גברים ונשים, במיוחד לגבי שימוש בטלפון הנייד לצורך שיחות נפש שכאלו - כן?לא? למה? כל המרחיב הרי זה משובח |
תגובות (56)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בעקבות הפוסט ובדיקת הנתונים מהמחקר שלי, אני אכן משוכנעת שיש משהו בטלפון הנייד שמסיט את אופן ההתקשרות מדרכים יותר מסורתיות אליהן התרגלנו לצורך "שיחות נפש" לעבר תקשורת הצהרתית ו- SMSית יותר שממלא פונקציה קרובה לשיחות הנפש. השאלה היא - עד כמה SMSים דוגמת "חושבת עליך" או "שולחת חיבוק גדול" אכן מהווים תחליף לשיחות נפש ארוכות (שלא לדבר על ממש שיחות פנים מול פנים בהן כל חמשת החושים לוקחים חלק פעיל בתקשורת).
שיחות נפש נועדו מלכתחילה, לשיחה בארבע עיניים.
ומאחר ולא תמיד עומד לרשותי פנאי למין סוג של לוקסוס שכזה, לא תמיד מתאפשר לי לעשות כן.. ולכן אני משתמשת לשם כך אך ורק בטלפון הקווי/ הנייח.
ולדעתי כאן האתיקה היא שמחייבת.
יש תמיד להשאר נאמן, מחוייב וקשוב למושא שמאחורי הקו.. בין אם מדובר בהשתפכויות של הנפש שלך ובין אם של חברך/תך.
מקווה שסייעתי בידך..
תודה :-)
היי אתי,
תודה על התגובה!
מעניין עניין ההרגל שהעלית - נתקלתי בו במהלך הריאיונות, ואני חושבת שאכן - קשה להיפטר מהרגלי תקשורת (לגבי נשים מבוגרות זה בעיקר כלל שיחות בטלפון נייח במקום באמצעי תקשורת אחרים). עם זאת, בעיקר נשים מעל גיל 60 דיווחו על שימוש בדואל במקום טלפון - מכיוון שהוא "בחינם" (הן ממילא משלמות חשבון חודשי קבוע על האינטרנט), וגם - כי הוא הולם יותר את סגנון החיים שלהם - יש הרבה זמן לנסח ולהתנסח, לא דחוף לקבל תשובה במיידי, ואין הרגשה שמפריעים למישהו באמצע (כמו שקורה לעתים עם שיחות טלפון)
נמנע משיחות נפש טלפוניות.
תודה ותודה :-)
שיחת נפש לא בנייד אלא אם כן הנושא בוער. למה? כי זה מחמם את האוזן וזו בדרך כלל שיחה ארוכה ואין על שיחה מול זוג עיניים.
בהצלחה. בילי
תודה על התגובה המרתקת דפנה!
תמיד נדמה לי שאני היחידה שמרגישה ככה. בהקשר הזה, מאוד מעודד לראות שאני לא.
מקווה שבקרוב אתחיל לכתוב את סיכום הנושא הזה בדוקטורט (כמובן שבקרוב זה עניין יחסי...נגיד כמה חודשים :-)
היי אורית,
אישית, אני מתעייפת מאוד בשיחות בנייד, מרגישה במאמץ לשמוע טוב את השיחה, לקלוט, ולהשמיע כי גם הצד השני לא תמיד שומע אותי טוב כמו שאנ י רוצה. בשיחות ארוכות הנייד מתחמם ואיתו האוזן שלי ולפעמים זה מרגיש כאילו גם המוח התחמם. וכך מה שאמור להיות שיחה מרגיעה או מנחמת או מקלה, הופך להיות מאמץ מתיש עבורי.
בנוסף, שיחות נפש מצריכות מגע, מבט עיניים וזה לא מתאפשר בשיחת טלפון. יותר מכך, אינני יודעת אם הזמן נוח ומתאים, או כמה השיחה תתארך ואם אאלץ להפסיק אותה לפני הזמן כי הגעתי ליעד שלי, או שמי שאיתו אני מדברת כבר צריך ללכת לאנשהו. וכך שיחות כאלו עשויות להיקטע בברוטליות גדולה יותר מאשר על כוס קפה.
לכן מעדיפה תמיד פנים אל פנים, אבל, זה לא מתאפשר בדרך כלל בגלל הריחוק הגיאוגרפי ואורח החיים העסוק ביותר של רוב הנשים סביבי. אם בסלולרי אז מעדיפה תוך כדי נסיעה עם אוזניה.
אין שיקול כלכלי עבורי בנושא הזה. לתפישתי זהו צורך בסיסי.
מרתק, דפנה
היי אלן,
כיסית כאן מגוון רחב מאוד של אספקטים. מכולם עלה ניחוח של שימוש מאוד החלטי וספציפי בטלפון הנייד.
במיוחד אהבתי את הפרחים (מישהו עדיין מקבל פרחים?) ואת ה"אל תשכח להביא" :-)
תודה,
אורית.
שיחות נפש בסלולארי? ב1994 הייתה לי קופסא ששקלה 5 קילו ונשאתי אותה עם רצועת כתף היישר מבית נוקיה ברחוב יגאל אלון בת"א,
כמורה דרך , מסלולי טיול בנגב כמעט ולא היו והשתמשתי בו בזמן חרום בעיקר בזמן תקלות או תאומים עיסקים,
היום יש לי צרצר קטן שאני משתדל להשתמש בו מה שפחות ,ואם כבר אז בשיחות לאקוניות ותמציתיות , לצרכי רומנטיקה אפשר לשלוח זר פרחים ,ושיחות נפש ממילא נערכות אחרה"צ או בערב ולא בזמן העבודה ,אלה אם זו שיחה בין מטופל לפסיכולוג,
בערב כולם יותר נינוחים וחבילות הוט, בזק, או אחרים עולות גרושים ביחס לסלולארים, חוסכות מחלות פוטנציאליות, והקליטה טובה הרבה יותר,
חוץ מזה ששיחות הנפש בין הגברים לנשים בדרך כלל מצטמצמות לפתיח: כשאתה חוזר הבייתה אל תשכח להביא,,,,
לגבי הנוער? כל עוד שההורים משלמים את החשבון שיחות הנפש חוגגות,
בהצלחה דוקטור
היי עדנה,
נראה לי שהיית צריכה לקחת נשימה ארוכה לפני התגובה...
נכון, חברויות היום הם לא כמו פעם - אבל בעיני, זה לא בהכרח דבר רע - אלא בעיקר כורח המציאות
ולא - לא חקרתי את נושא החברויות ביהדות (למעשה אני לא חוקרת חברויות במובן הזה אלא מתוך ראיה של שימוש באמצעי תקשורת - אבל זה כבר נושא לפוסט אחר:-)
לילה טוב...
אורית.
היי עדנה,
סחתיין על הרעיונות ועל ההתלהבות (פשוט אחרי שלוש שנים עמוק לתוך המחקר, ההתלהבות שלי די בסיומה :-)
הנושא שלי הוא מאוד מוגדר ומצומצם, אבל אולי את בעניין של דוקטורט? נראה לי שזה יכול לעניין אותך ...
תודה :-)
אורית.
זה גם יוכל להיות מעניין לסקור את הנושא מכיוון של:
חברויות באינטרנט- יש סיפורים לכאן ולכאן. לדעתי יותר אכזבות מרות!!
חברויות במקרא- פשוט עושר אין סופי- החברות בין דוד ליהונתן למשל, בין רות ונעמי. רוב עשרת הדיברות למעשה זה כללים בין אדם לחברו!
וחברויות בספרות ובקולנוע. האם יש שם הגזמה? (לדעתי לא. יש שם פשוט חברות שלא רואים במציאות)
ויהודה ברג באתר קבלה מסכם בסיפור מדהים מהי חברות אמת, שצריך אחת כזאת בחיים, ואם זה לא כך- אז זו לא חברות אמת.
תוכלי למצוא את זה ברשת. אין לי את הלינק
וכמובן חברויות בין נשים (קטנוניות, התחשבנות) לעומת אצל גברים (אין התחשבנויות. זה נפלא!)
בקיצור, בחרת לך נושא מדהיםםםם לדוקטורט!!
בהצלחה.
דווקא דעתך נראית לי מאוד קובעת :-)
תודה על התגובה!
:-)
אורית.
בהחלט אי אפשר לעשות שיחת נפש בחמש שש דקות
זה יכול יותר לתסכל.
אם חברה אינה יכולה להפגש פנים מול פנים
אולי היא לא חברה אמיתית..
ורגע,
רציתי לשאול אותך אם חקרת את נושא החברות ביהדות- זה אין סוף של תובנות נפלאות!!
וגם את החברות פעם מול היום
כי
פעם החברויות היו באש ובמים ולראיה גם קשרי נישואין שהחזיקו יותר מעמד
והיום זה
השתמש וזרוק! אין היום חברויות אמת לאורך זמן...
מבחינתי הטלפון הנייד נועד להעברת הודעות ושיחות קצרות.
הוא מחמם את האוזן מהר מדי והשיחות יקרות, אין תחושת אינטימיות וממש לא בא לי לשפוך את ליבי באזני חברתי שנוברת באותה שעה בערימת בגדים בבזאר השכונתי או להקטע לשמע קול הכרוז בסופר הקורא -"לקוחות יקרים, בשעה הקרובה הכל בחצי מחיר".
"שיחות נפש " יש לעשות ברוגע ומול האדם איתו רוצים לדבר או אם זה לא מסתדר, אז מהטלפון הביתי.
אבל זו רק דעתי הבלתי קובעת לחלוטין (-:
הייתי בודקת את זה שוב - הסטטיסטיקות מראות שאין פועל זר בלי נייד- אין ברירה אלא להסיק שהרבה אנשים רוצים שתחשבי שאין להם נייד...ולדעתי יש לזה השלכות מרחיקות לכת...
:-)
היי נטע,
אכן שני insights חשובים ביותר!
תודה :-)
אני אמנם עוד לא בת 35 (בתקווה להגיע גם לשם),
אבל אני מסכימה עם ההמנעות משיחות נפש בטלפון הנייד (שאגב, אני ממליצה לכל הפרחות באוטובוס לאמץ בחום!!!)
זה לא הפלטרפורמה עצמה.
זכורות לי היטב (משבוע שעבר, נניח) שיחות נפש ארוכות טווח שהתנהלו מהקו הביתי.
אולי זו האוזן שנוטה להתחמם
אולי זו המחשבה על חשבון הפלאפון התופח
ואולי זו פשוט התחושה שהטלפון הנייד שייך לעידן המהיר, הדינמי
בעוד ששיחות נפש צריכות להתנהל בעצלתיים, עם כל הזמן שבעולם ועם כל תשומת הלב שבעולם.
ואחרי הכל, אין כמו למולל את חוט החיבור המסולסל של הטלפון, תוך כדי שיחה עם בחור שמוצא חן בעינייך... :) (עזבו אותי מאלחוטי).
באמת שמבינה, אבל איך "מענה למיילים" קשור???
:-)
אורית.
המחשתי דרך השלילה דינמיקה תקשורתית אחרת הנוצרת כתוצאה מאותו ריחוק פיזי המתאפשר בשיחת פלאפון או טלפון נייח (זה היינו אך)... זה מתקשר איכשהו גם לשיחות נפש הנערכות בפלאפון אותן לא היינו מעיזים לשוחח פנים מול פנים, בשיחות נפש ישנן הבעות ותנועות גוף שאיתן המשוחח לא מרגיש נוח בקירבה פיזית ליד אדם כלשהו, על כן נוח לו יותר לשוחח שיחות נפש בפלאפון, זה יושב בתת מודע.
זה דבר והיפוכו, לא? וגם - עניין משותף לטלפון הנייח ולנייד.
ובהקשר לשאלה - האם אתה משתמש בנייד לשיחות נפש, ולמה?
באופן מפתיע, המרואיינות במחקר שלי כמעט ולא הזכירו שיקולי בריאות (גם בעיני זה עניין מאוד מרכזי).
ולגבי אלו שאין להם טלפון נייח - בהחלט תופעה, בעיקר של צעירים (פעם, כשהייתי צעירה, גם אני הייתי בינהם)
והכי חשוב, תודה שגאלת אותי מהכוכב ה- 666. למרות כל המחקרים והלוגיקה הוא קצת הלחיץ אותי :-)
תודה :-)
אורית.
אני אוהבת לדבר בטלפון. באופן כללי. רבים מחברותיי וחבריי גרים רחוק יותר, ולהפגש ממש זה רק פעם ב..
שיחות נפש- אם אפשר, אז בנייד,
בעיקר מטעמי עלות וסרטן, אבל בתקופות לחוצות, מדברת גם בנסיעות הארוכות שיש לי,
ובכלל - יש לי חברים שאין להם טלפון נייח, אז אין ברירה אחרת.
זו גם תופעה בפני עצמה, אנשים שבוחרים להיות ללא טלפון נייח, בעידן הסלולר.
יש משהו בדבריך. יש לא מעט מחקרים שמנסים להראות שנשים מדברות יותר, באופן יותר מפורט, מילולי, אקספרסיבי (ומה לא). גם אני התחלתי את המחקר שלי עם הגישה הזאת, אבל עם הזמן שמתי לב (ברמה האישית, לא המחקרית) שגברים הם פטפטנים לא פחות מנשים - בהקשר הרגשי ובכלל. וראייה לכך אני פוגשת כל יום בבית - אין מישהו שהצליח להביס את בעלי עם משך שעות השיחה שלו בנייד (ככל הידוע לי) - לכל מטרה שהיא :-)
אני, את כל השיחות שלי מנהל מהטלפון הנייד, כי הוא היחידי שיש לי. זאת אומרת שכל סוג של שיחה, החל מ"ממצב-אח-שלי" ועד "ואז היא אמרה שהוא אמר שהיא חשבה...) עוברות דרך הנייד.
לא יודע אם זה עניין של גברים, אבל, נראה לי כ-כלל, שאנחנו נוטים לקצר בשיחות. מה שמעבר למובן-מאליו הוא מיותר.כל החלק של "אז למה" ו"מה היה קורה אם" -( זאת אומרת החלקים שעוסקים בסיבות ובהשלכות של הדברים) - אנחנו חוסכים מעצמנו ומשומענו (דפיקות גנטית, או עניין של תדמית). כך שגם מבחינה כלכלית, ה-"שיחות עומק" שלנו, לא מעיקות יותר מידי על הכיס, כי גם אלה, נמשכות דקות ספורות .
היי תו, תודה על התגובה המעניינת.
שאלתי גברים (למרות שהמחקר כולל רק נשים)כי אחרי הכל, שיחות נפש נראות לי תופעה חוצת מין, הרבה יותר מאשר לפני 20 שנים למשל, אז היתה הצדקה להאיר כמה חשובות שיחות הנפש לנשים (כי עד אז התייחסו אליהם די בזלזלול - בעידן הזה של טרום הרשתות החברתיות [מי היה מאמין שהיו חיים לפני...] ).
לגבי הנייד ויחס האיבה שלך אליו, מקווה שאתה זוכר שאם אתה רוצה, אתה יכול לשלוט בו, ולא רק ההיפך :-)
לגבי לשכוח אותו בבית - זה כבר כוח עליון, לא?
תודה :-)
אורית.
זה גם מעניין. מעט מאוד מאוריינות בכלל הזכירו את החשש מסרטן. בעיני - זה שיקול ממש מרכזי, אבל כאמור שיחות נפש הן בדרך כלל ארוכות, מה שהופך את העניין גם ליקר וגם למסוכן.
ולגבי הפרטיות - מעניין שבחוץ עם הכלב - יותר פרטי לך מהבית :-)
אם הזמנת תגובה מהגברים, למרות שהפוסט והסקר מדבר על נשים, אז הנה תגובתי.
לגבי עצמי, הייתי שורף את הנייד בהזדמנות הראשונה, לא נעים לדבר בו לאורך זמן, גם הטלפון הוא עבורי רע הכרחי, אבל הנייד מעצבן ברמות שקשה לתאר, אפילו לשרותים הוא עוקב אחרי.
לגבי אשתי כצופה מהצד, היא אכן נכנסת לשיחות נפש הרבה יותר עמוקות בטלפון הרגיל מאשר בנייד. אני לא בטוח אם זה רק המחיר, אולי ההרגל, הנייד אף הוא חינם בסופי השבוע ועדיין משמש לשיחה רק כאשר אינה נמצאת בבית. אפילו בגינה אני רואה אותה מדברת עם האלחוטי.
מה שהכי מעצבן בנייד, זה שכאשר אני שוכח אותו בבית אני מרגיש אבוד לחלוטין!
אם לא היו מפחידים אותי השכם והערב מהסרטן, הייתי מדבר הרבה יותר. גם כך, פעם בשבוע-שבועיים, שיחת נפש שאיני יכול לדחות, אני מקיים בנייד, ביציאת הלילה עם הכלב. ומכה על חטא: "הסרטן, הסרטן". חוץ מזה - בשביל שיחות נפש צריך פרטיות, וליד קווי בזק כמעט ואין את זה. אם אתה בעבודה, כבר עדיף לתקתק במחשב. את זה איש לא יראה, אבל האנשים שאיתך בחדר ישמעו כל ביפס שלך, ולא נעים.
גברים? מישהו?
עד שאני כותבת פוסט שגם גברים יכולים להגיב לו....
קדימה, מאמץ קטן...יו קן דו איט...
היי דנית, תודה על התגובה :-)
נראה לי שדווקא את במקום טוב באמצע (מבחינת הייצוג)
ואם כבר יורשה לי - למה טלפון רגיל זה בשביל הנפש?
קצר ולעניין. תודה!
בכלל נראה לי שזה משהו שמאפיין הרבה נשים בוגרות - הקצר ולעניין הזה.
תודה על הסלוגן :-)
ועל התגובה, כמובן !
:-)
אורית.
טנקס סיס. אמא מוסרת ד"ש :-)
היי ניצה :-) איזה כיף לשמוע ממך :-))
הרומן של נשים מבוגרות יותר עם הטלפון דורש יותר תשומת לב - למרות שמכמה נשים הנושקות לגיל 70 שמעתי שהן מעדיפות דואל (האמת שיותר בשביל עדכונים ברמה האישית ופחות לשיחות נפש) על פני טלפון בעיקר מכיוון שהן יכולות לשלוח ולקרוא מתי שנוח להן והן לא חוששות ש"יתפרצו" לחייו של מי שבצד השני בזמן לא נוח (זה בטח לא יתיישב לי עם תשובות של ישראליות, לא?).
זה לא נראה לך יותר עניין של הרגל - שיחות נפש = טלפון נייח?
ותודה על התגובה :-)
תודה על הרפרנס. מחכה בסבלנות לתגובתך המוארכת :-)
תשובה מעולה. חייזרית משהו להבנתי, אבל כל עוד זה עושה את העבודה ...
תודה :-)
אורית.
טוב. אמממ.... נשלחתי לכאן כי כנראה אני מהמיעוט שממש אבל ממש מקיים שיחות נפש בכל אמצעי, בכל עת ובכל מקום.ניידות הטלפון לא הפריעה לי מעולם. גם הפעולות שאותן אני עושה תוך כדי שיחת הנפש אינן מובחנות כלל - להדיח כילים, לסדר את הבית, לטאטא - ובעצם, בעיקר כשאני בשיחת נפש אני עושה פעולות אלו כדי לכפר על בזבוז הזמן. אם כבר חופרת אז תוך כדי תנועה ויעילות...
היי אורית.
אני לא יודעת עד כמה אני "מייצגת", כי אני לא אוהבת לדבר בטלפון בדרך כלל, ועוד פחות מזה בנייד.
ובכל זאת - קורה לי לא פעם שאני מוצאת את עצמי מנהלת שיחות ארוכות בנייד: ברוב הגדול של המקרים עם החברה הכי טובה שלי, שאם אנחנו כבר מצליחות להשיג טיפה זמן פנוי בין העבודה לילדים לסידורים - לא נקטע את השיחה ולא נדחה אותה בשום אופן, אלא נמשיך ונדבר עד שניקינו את השולחן.
לפעמים אני מדברת שיחה מאוד ארוכה עם אמא שלי או עם חברה טובה אחרת, אבל חוץ מזה, באמת משתדלת שהשיחה תתקיים פנים מול פנים, בנחת - או בטלפון רגיל.
הנייד - בעיקר לתיאומים ודיווחים קצרים.
טלפון רגיל או פגישה - בשביל הנפש :-)
הי אורית,
והרי לך תרומתי-;)
בנייד אני משתמשת אל ורק לתיאומים. הסיבות: עלות וחוסר נוחות.
סיבות נוספות לשימוש בניידים את יכולה לקרוא בפוסט שכתבתי לפני זמן מה.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=695655
בהצלחה לך.
אם אני לוקחת את עצמי בתור מדגם (לא בהכרח מייצג) הרי שאין כאן עניין אידיאולוגי או סוציולוגי - אלא פשוט שאלות פרקטיות של עלות - זמינות ונוחות.
למשל אם אני נמצאת בנסיעה ורוצה לדבר עם חברה על נושא חשוב - ברור שאשתמש בסלולר.
דוגמה נוספת - אם המספר של החברה - שייך להסדר של שיחות ללא הגבלה - במחיר קבוע - ברור שאעדיף להשתמש בסלולרי.
ולבסוף - המסקנות שלי הן לגבי עצמי - אני מעדיפה "כאן ועכשיו" ולא לחכות דווקא לפגישה.
תודה לך - אורית !
היי אורית,
מה שלומך?
כן יש משהו בגילוי שלך, גם לגבי. גם אם הנושא של שיחת הנפש בהול, הוא מתעכב עד שאני מגיעה למקום של שקט ונינוחות וזה בבית באמצעות הקווי. עניין העלויות הוא סיפור אחר לדעתי ולא קשור לאמצעי שבו אשתמש. עובדה שכשאני רוצה לנהל שיחת נפש עם בני שבארה"ב אני מטלפנת ולא משמשת במסנג'ר או בסקייפי החינמיים.
היי מיכל, תודה על הפידבק!
הערתך דורשת הסבר נוסף...מ'זתומרת חוסר ביטחון - אישי? מצב בטחוני? ואיך זה מתקשר לשימוש מאסיבי בסלולר?
תודה על הפידבק הראשון :-)
מעולם לא אהבתי לדבר ארוכות בנייד, ובטח שלא שיחות נפש.
כל אימת שיוצא לי לשמוע את שיחותיהם האישיות של אחרים, אני מופתעת מהנכונות שלהם לשתף זרים מוחלטים בחייהם.
בהקשר של שימוש בניידים באופן כללי, קצת מזמן הגעתי למסקנה שהשימוש המאסיבי בארץ, לרוב שלא לצורך, הוא שיקוף של חוסר ביטחון. מן מכה לאומית שרבים לוקים בה, ושלאור המצב כאן, אולי אפשר להבין.
גם אני גם אני.
אני משתמשת בסלולרי בעיקר כדי לקבוע דברים.
האמת שאני לא מאד טיפוס של שיחות נפש, אבל אם כן- לא בסלולרי (או בבזק, for that matter)
ואני בת 35 אז זה מסתדר לך עם קבוצת הגיל:-)