אומרים שגוף אשה אידיאלי הוא כמו גיטרה. יש כאלו שאומרים שהאידיאל הוא גוף אגסי (תחת, מישהו?) ויש שאומרים שהוא גוף מעויין, כתפיים דקות-חזה גדול-מתניים צרות. אני נוטה לא להסכים עם הקביעות הללו. או בעצם, להסכים עם שלושתן.

גוף אשה צריך להיות נעים. צריך להיות משכר. צריך להיות כזה שכשידך נוגעת בו, זרמי חשמל עוברים לכל מקום בגוף גם בלי שיעברו קודם במוח, כמה שזה בלתי אפשרי.

קימוריה בידי צריכים להיות מורגשים. צריכים להיות קיימים. אשה רזה מדי ולא מקומרת היא פסל, יפה אך חסרת חום.

קימורי האשה אין להם אופן אידיאלי שבו אמורים הם להיות מסודרים, כשם שאין אחת הדומה לשנייה. (או אחד הדומה לשני לצורך ההשוואה).

אשה צריכה להיות כזו שכאתה חופן את בשרה בידך, גם לו היית רוצה להכאיב, לא היית יכול. לא כי עבת בשר היא, אלא כי המגע בה, מהיותה אישה, מונע ממך. מחמם אותך. מרכך אותך. מלהיב אותך.

גוף האשה הוא גוף מיסר, מכאיב, מלטף ומשקר. לא כי הוא באמת כזה. להפך, הוא כשלעצמו הדבר הכי מדהים בעולם מעצם היותו גוף נשי. הייסורים, הכאב והשקר נובעים מהיותו מחובר למוחה של האשה. מעניין שלחלק הזה באשה עוד לא חשבו על "אידיאל"...