10.11.09

אחלמה היקרה,

שמחתי לקבל  את האי מייל שלך  בו את מספרת לי את התלאות שעברת מאז שפוטרת מעבודתך בוושינגטון. שמח לא בגלל שפיטרו אותך, הצטערתי מאוד לשמוע ששישה חודשים את לא מוצאת עבודה ושקשה לך לצאת מהמיטה. בו זמנית שמחתי שנזכרת שיש לך אח בישראל, אני לא מקטר, רק באמת התגעגעתי. חשבתי  לנכון לספר לך במייל זה את התהליך שעברתי כאשר השמיים נפלו עלי ופוטרתי מעבודתי ומה עשיתי אולי זה יעזור גם לך..

בשנת 2008 הייתי המגייס הכי טוב בארץ של עובדים להייטק. עבדתי בחברת סטארט אפ מצליחה שאביה של אשתי בנה במו ידיו. כמגייס הייתי צריך להכיר את כל המחלקות שבחברה שלנו ובכל פעם שהיה צורך בעובד במחלקה X עם כישורים מיוחדים התפקיד שלי היה למצוא אותו ובמהירות. היה לי כישרון לזהות מועמדים טובים,  ולהתאים אותם בדיוק רב כמו בפאזל למקומם.

אלא היו שנים טובות עד שבפברואר 2008 משהו השתנה. המשרד שלנו התמקם מתחת למסעדת סושי. ביום שישי בלילה אחרי שסגרנו, הטבח שלהם שכח לסגור את ברז הגז, ואדם עם סיגריה  שעבר ברחוב שמע את הפיצוץ של החיים שלו. כל הקומה שלנו קרסה אל תוך המסעדה. וזה עוד לא הכול התברר שהבוס שלנו אבא של אישתי לא עשה ביטוח, ומעל בכספי החברה שנים. תוך שלושה ימים מצאתי את עצמי בפעם הראשונה בחיי מובטל.  אמרתי לעצמי מה כבר יכול להיות יותר גרוע, נעבור את זה. כשהגעתי הביתה באותו סוף שבוע  אשתי הודיעה לי שהיא רוצה להתגרש, אמרתי לעצמי מה כבר יכול  להיות יותר גרוע, באותו הערב התקשר בעל הבית וביקש ממני לפנות את הדירה תוך שבוע, "הבן שלי מתחתן" הוא אמר "וצריך את הדירה".

את יודעת מה הדבר הראשון שלמדתי מכל התהליך?

להפסיק להגיד מה כבר יכול להיות יותר גרוע.

אבל זה לא כל כך עזר.

עברתי לדירה קטנה יותר, והתחלתי לחפש עבודה, שלחתי עשרות קורות חיים,  והמדהים שקבלתי בחזרה תשובות כמעט מכל אחד ששלחתי, אבל כשהגעתי לראיון, שום דבר לא עבד, אף אחד מהם לא קיבל אותי לעבודה.

כן, ניסיתי התקשר ולשאול מה לא עשיתי בסדר, את יודעת לקבל משוב ולתקן, אבל כל מה שהם היו מוכנים להגיד לי זה שאני מועמד מצויין, או שיש לי יותר מדי כישורים, או שהם מצאו מועמד אחר מתאים יותר.

את האמת להגיד לך לא הבנתי למה זה מגיע לי, לא עשיתי רע לאיש, למה העונש הזה  ונותרתי ללא תשובה.

ככה עברו תשעה חודשים, והחסכונות שלי הלכו והתדלדלו עד שהגעתי למצב, שאכלתי מנת פלפל ביום,  קבלתי רק שיחות נכנסות,   עם חו"ל דברתי רק דרך סקייפ, לא הדלקתי את המזגן כי לא יכולתי לשלם את חשבון החשמל, פעמיים הגיעו מעקלים לביתי וחזרו לעומת שבאו, לא היה להם מה לקחת.

לא רוצה לספר לך על מצבי הנפשי אז, אבל יום אחד כשכבר לא היה לי כסף בחשבון אפילו לסיגריות, עשיתי משהו שאין לי מושג למה, פשוט כרעתי ברך ליד המיטה ובפעם הראשונה התפללתי לאלוהים, אני זוכר בדיוק את המילים שאמרתי לו "אלוהים היקר, עד הרגע הזה עשיתי כל מה שיכולתי לעשות כדי לנסות ולהיטיב עם מצבי  ועכשיו אין לי שום מושג מה לעשות, אני מיואש, אני בידך עשה בי כרצונך".

מאותה השנייה השתנה הכול.

את לא תאמיני, בבוקר הגיע צ'ק על 10000 ₪ ממס הכנסה החזרים על תשלום יתר של שומה מ 2007, ולמחרת מצאתי עבודה בחברת היטק עם תנאים טובים יותר מקודם. זה כבר לא יכול  היה להיות צירוף מקרים, אז אני שומע את הסקפטיות שלך עד כאן, אבל  מי נמצא בדיכאון ולא יכול לקום מהמיטה? אז אחותי היקרה את מספיק אינטילגנטית בגילך (כן הצעיר אני יודע בלי להעליב, גיל 32 את עדיין לא זקנה) לדעת מה לעשות. רק רציתי להגיד שאנחנו לא לבד.

חיבוק   יפתח

מבוסס על סיפור אמיתי.