היום קראתי ששר האוצר מתנגד להקפאת היטל הבצורת, לא סתם מתנגד, אלא אף קובע בנחרצות כי ההתנגדות למס הבצורת הינה פופוליסטית : "יש להשאיר שיקולים פופולאריים מחוץ לדיון", אמר. מנכ"ל רשות המים החרה והחזיק אחריו כשאמר: "אנו פועלים לתיקון הזנחה של שנים"

משונה, כי לפני יומיים או שלושה שמעתי את אותו השר של אותו האוצר, מפקפק במס ובצורך בו, לאוזניו של יגאל רביד ועוד כמה משועממים שהקשיבו ב0730 לרשת ב'.

קצת לא ברור לי איך חבורת העסקנים המתיימרת לנהל את המדינה, תפסה בעלות על הקופה של כולנו.

הם חיים להם במקום לא ברור, מנותקים ממני ומכל מי שאני מכירה, ולוקחים החלטות הרות גורל.

פעם ההחלטות שלהם היו על השטחים, מלחמה ושלום: לא לתת, לקחת, להחזיר, לכבוש, דברים באמת ברומו של עולם.

עד כדי כך ברומו שהם נגעו בי כמו שהמוות בקצה הסיגריה שעישנתי בגיל 17 נגע בי.

עכשיו אחרי שהרסו כל חלקה טובה במרום, הם יורדים קצת אלינו.

ומחפשים מה עוד נשאר להרוס כאן אצלנו הנתינים הפשוטים.

בשבוע שעבר, הפרופסור המכובד, מר אורי שני, מנכל רשות המים היה בחו"ל.

שמעתי את זה אינספור פעמים.

המנכ"ל בחו"ל ולכן אינו יכול להגיב על הטענות המופנות כנגד המס.

במקומו יגיב הדובר.

הדובר.

כן, יש גם דובר.

לא רוצה להיכנס לעניין הדובר, וכמה הוא עולה.

אני מבינה שלא מר שני ואף לא הדובר שלו, ממש שם עלי, הקטנה, לפחות לא בצד ההוצאות.

אבל בכל זאת, אף אחד מכל אותם המראיינים לא שאל שאלה שמעט הטרידה אותי:

מה יש למנכ"ל רשות המים לחפש בחו"ל?

איך ניתן לפתור את מחסור המים מחו"ל?

אז אולי הוא לא שם עלי הקטנה בצד ההוצאות, אבל בכל זאת, תוך שעה למדתי שיש רשות, יש מנכ"ל יש גם דובר, ויש גם חו"ל.

על חשבוני.

בכל מקרה מר שני היה בחו"ל ולכן לא יכול היה להגיב להאשמות נגדו ונגד הרשות המצחיקה אותה הוא מנהל.

ואז ראיתי שהוא לא לבד, כמעט כל שוכני המערה החשמלית 25 שרים טיילו על חשבוננו לחול.

אז רק רציתי לבקש משר האוצר, שיחפש קצת מסביב אולי ירד מפעם לפעם מהמלון הממוזג או מהלשכה שלו, אל הרחוב ויסתכל על האנשים הפשוטים, ולא מבעד לוילונות המכונית שרכשנו למענו (אומנם לא מתעניינים בי ובשכמותי בצד ההוצאות, אבל אסור לשכוח שבצד ההכנסות, זה בכל זאת מגיע ממני ומהשכנה הפנסיונית שלי).

אלא מקרוב, ממרחק כזה שרואים את הקמטים הדקים בזוויות העיניים, ממרחק בו ניתן להריח את ריחו של הסבון בו התקלחתי הבוקר, או את ריח הזיעה של העמלים בשוק.

תסתכל קצת עלינו, אולי תקח גם עוד איזה שר או שניים, אולי את מאור הדרום, ירום הודו השר ברוורמן, בעל שתי הלשכות, או את השר ברק, הממונה על המשלחת של משרד הביטחון בתאילנד.

אולי תביא אותם אלינו שיראו קצת איך חיים אנשים שעובדים ושבזיעת אפם אוכלים לחם, זיעה אמיתית.

אולי תוכל גם לראות רבות מחברותי, עצמאיות בעלות עסקים קטנים, כאלה שתמיד הרוויחו יפה, ועל כל שקל שהרוויחו הפרישו חצי בכדי לממן לך את האוטו הירוק שבו אתה מגיע ללשכה, ואת הטיסה שלך לחו"ל במחלקת עסקים, ולמרות שהפרישו, אף פעם לא התלוננו.

וגם במשבר, לא התלוננו, חרקו שיניים, והשתדלו לצמצם, ולא לפטר עובדים, וכשפיטרו, בכו יחד עם העובדים.

שטייניץ תתעורר, עוד מעט ונהיה המדינה היחידה בעולם, מחוץ ליבשת אפריקה, שבה אנשים לא מתים מרעב, אלא מצמא.

לא ייתכן שחשבון מים יגיע לאלפי שקלים.

כשאנשים יוכרעו מעומס התשלומים וכשגם על מים ישלמו פה מאוד יקר, אז ימאס לנו לכולנו.

וכשימאס לנו, אז בן היתר ימאס לנו לממן את הפוליטיקאים.

ואז יחלו מקהלות הייאוש לקונן ולייחל שסוף סוף תרדו לנו מהצוואר.

כי אף פעם לא ממש הבנו מה עושים 70 אחוז מהשרים.

ואז גם נבוא בדרישות לתיקון הקיים,

אולי כדאי שתפרקו את נציגויות משרד הביטחון בעולם?

ואולי שתחזירו לקופה, של כולנו, ורטרואקטיבית את התקציב לשמירת הקשר עם הבוחר, כי אתם ממילא מנותקים

ואולי שתשלמו מכיסכם על חריגות בתקציבי האירוח, ועל חריגות בתקציבי הטיסה והאש"ל

ואם כבר אז שתקצצו את מספר השרים ל 10 ואת עוזרי השרים למקסימום 20.

ושתצמצמו את נסיעות השרים לעד שלוש נסיעות בשנה.

ולתקופה שלא תעלה על שלושה שבועות בשנה בחו"ל במצטבר.

ושתמנו מנכ"ל לממשלה

ושתחייבו כל שר להגיש למנכ"ל הממשלה, חודשיים מראש, את תוכנית הנסיעות שלו.

ושכל תוכנית תכלול את מטרות הנסיעה, ותפרט איך בדיוק יושגו המטרות שנקבעו.

ואין חריגות, ואם בכל זאת יש אז הן גם מאושרות, ע"י המנכ"ל ובאישור רה"מ.

ושהדברים יתנהלו וינוהלו בדיוק כמו שהיו מתנהלים אם היה מדובר בכסף האישי של אחרון השרים

ונעשה סוף לברדק - כי כך מתנהלת כל חברה מסחרית מסודרת, לא כל שכן מדינה.

כי לנו האזרחים העובדים של אותה חברה מסחרית שנקראת ישראל, כבר קשה לסחוב אתכם.

עייפנו.

אז אולי שניה לפני שאנשים פה יהיו צמאים יותר, מאובקים יותר ועניים יותר,

שניה לפני כל זה, תחשבו ותזכרו את הגמל את הגב ובעיקר את הקש