עוד יום. סוף השבוע מתקרב.

באחד הספרים של דורית זילברמן היא כתבה בפתיחה  "אני מוסרת לך את כל המכתבים שלי מפני שאני רוצה להפטר מקורות חיי"

משהו כזה.

אז אני, אני לא רוצה להפטר מקורות חיי, אבל הייתי רוצה להפטר מכמה זכרונות. לספר אותם למישהו ושהם יעזבו אותי.

במחשבה שניה, לא הייתי רוצה לשכוח שום דבר, אבל הייתי רוצה להפטר ממה שהם מעוררים בי, ובמיוחד את הגעגועים שהם מעוררים בי, געגועים למשהו שלעולם לא יחזור.

יש שנים שאני מתגעגעת אליהן, יש תקופות, יש ימים, ויש רגעים.

אני מניחה שבעוד חמש שנים אתגעגע לתקופה הזאת.

לפעמים אני מתגעגעת למשהו ולא יודעת מהו בכלל.

מצחיק שדווקא בתקופה זו של חיי, תקופה שאני מאוד מכונסת בתוך עצמי, אני עושה רושם של מאוד פתוחה ולבבית. כולם רוצים לדבר איתי, כולם מספרים לי, אני נפגשת הרבה, עסוקה ופעילה כל הזמן.

נראה לי שכל הפעילות הרבה הזאת היא בכל זאת זמן של בנתיים, הדבר האמיתי עוד לא קורה.

מצד שני, בנתיים זה עכשיו. עכשיו זה בנתיים.

בקיצור, היום אני לא ממוקדת במיוחד אבל מלאת השראה.

אז אלך לישון היום מוקדם וזהו.