הורים יקרים, ביום ראשון יעברו שלוש שנים מאז שהעפתם אותי מהבית. בזמן שעבר, חשבתי שוב ושוב על מה שקרה. אני כבר לא כועס עליכם כמו שכעסתי בהתחלה. אני מתחיל להבין שגם לי היה חלק בזה.

אבא, אני מבין שהקשר שלי עם סמדר מהעבודה שלך במשרד יחסי ציבור, לא היה במקום. כשהתחלתי איתה בממסיבת יום ההולדת שלך, לא חשבתי איך זה ישפיע עליך. לא ידעתי שהייתם זוג במשך שנה וחצי ושהיא שכבה איתי רק כדי לגרום לך לקנא. כשהיא אמרה לי שקראת לה זונה בוגדנית ודחפת אותה על ה מכונת צילום, התעצבנתי בלי לברר מה קרה.

אמא מצטער שלא סיפרתי לך את הסיפור בצורה יותר טובה. אני מבין שהיה לך קשה לקבל את האמת כשהגשתי אותה באופן כלכך ישיר. אני מבין שהיה לך קל יותר להעדיף את גירסא של אבא על פני הגירסא שלי. אחרי הכל הוא טוב יותר בכל מה שקשור ל ניהול משברים.

זה המכתב ה-47 שאני שולח אליכם. אני מקווה שהפעם תגיבו.