. מילים, שפה, מטאפורות וביטויים הם הכלים בארגז הכלים של כל אדם שמתעסק בתקשורת ושצורך תקשורת בין אם בעיתונות הכתובה, המשודרת או המקוונת. אנו נתקלים כל יום באינספור מילים, אבל מתי בפעם האחרונה ממש התלהבנו מהצורה ולא רק מהתוכן? מתי בפעם האחרונה נתקלנו בתקשורת הישראלית בשימוש מקורי בשפה העברית?
. ב-1945 כתב ג'ורג' אורוול, אחד הכותבים המושחזים ביותר במאה ה-20, את מאמרו "פוליטיקה והשפה האנגלית". למרות שחלפו יותר מ-60 שנה מאז נראה כי הטענות של אורוול על השימוש הקלוקל והבנאלי בשפה האנגלית בתקשורת מקבלות משנה תוקף כאשר בוחנים לעומק את התקשורת הישראלית והשפה העברית כפי שהיא משתקפת ממנה. האשמה לשקיעתה של השפה על פי אורוול אינה בכתב זה או אחר אבל התוצאה של מגמה זו עשויה להפוך לסיבה, המחזקת את הסיבה המקורית ומייצרת את אותה תוצאה בצורה מוגברת. מסובך? כך מסביר זאת אורוול בפשטות באמצעות גלישה לעולם קצת אחר: "אדם יכול להתחיל לשתות כי הוא מרגיש שהוא כישלון, ואז להיכשל עוד יותר כי הוא שותה. אותו הדבר פחות או יותר קורה לשפה האנגלית. היא הופכת מכוערת ולא מדויקת משום שמחשבותינו טיפשיות, אבל רישולה של השפה מקל עלינו לחשוב מחשבות טיפשיות". קחו את ציטוט זה, החליפו את המילה "אנגלית" במילה "עברית" וקבלו תמונת מצב הממצה את מצבה של השפה העברית בתקשורת הישראלית ולמעשה את מצבה של החברה הישראלית בכללותה.
. התקשורת הישראלית – דברו אלי יפה! . בהמשך המאמר פורט אורוול את משנתו ומצביע על מספר רעות חולות בכל הקשור לשימוש בשפה. אביא כאן 3 דוגמאות מהן תוך השלכתן על התקשורת בישראל. .
מטאפורות גוססות – מחד ישנן מטאפורות שמסייעות למחשבה בכך שהן מעוררות דימוי חזותי. מאידך ישנן מטפורות "מתות" שנשחקו לעייפה אשר חזרו למעשה להיות מילים רגילות שלא מעוררות אצל הקורא או המאזין שום דימוי מיוחד. דוגמא למטאפורה שכבר נחשבת למטאפורה מתה: "נכס צאן ברזל" . בין המטפורות שעוד עושות לנו משהו, לבין אלו שכבר שחקנו עד מוות קיימות לדברי אורוול: "מצבור אשפה עצום של מטפורות שחוקות שאיבדו את היכולת לעורר את הדמיון ומשתמשים בהן אך ורק כי הן חוסכות לאנשים את הטורח שבהמצאת מילים בעצמם". . דוגמאות למטפורות גוססות שכאלו לא קשה למצוא בכל מהדורת חדשות או עיתון בארץ: "צו השעה", "עקב אכילס", "לשחק לידי", "בין הפטיש לסדן" ועוד. לעיתים קרובות משתמשים הכתבים בצירופים הללו מבלי לדעת את משמעותם או מערבבים בין שתי מטאפורות לא מתאימות, סימן לכך שהם לא באמת מתעניינים במה שהם אומרים. .
סגנון יומרני – לטעמי אחת מהרעות החולות הגדולות ביותר של התקשורת בישראל. מילים בהן אנו נתקלים חדשות לבקרים בתקשורת הישראלית כמו :"תופעת ה...", "מגמה", "לחסל", "לקדם" משמשות כדי להלביש טענות פשוטות בתחפושת מכובדת ולהקנות נופך אובייקטיבי לשיפוט סובייקטיבי של הכתב או המערכת. שמות תואר שמוצמדים לידיעות רבות כמו :"היסטורי", "בלתי נשכח", "מיתולוגי", משמשים פעמים רבות כדי לתת מראה מכובד למהלכים פוליטיים שפלים. . בזמן מלחמה מתגברת התופעה ונדמה שמדובר במגיפה ויראלית שלא פוסחת על אף כלי תקשורת ישראלי. צירופי מילים כמו: "אגרוף ברזל", "כוח ההרתעה", "חומת מגן", "מיטב בנינו" משמשים כדי להעניק למלחמה נופך תרבותי ואלגנטי. לא צריך להיות רב-אלוף כדי להבין שבמלחמה אין שום דבר תרבותי ובטח שלא אלגנטי.
. שימוש במילים חסרות משמעות – ניתן להבחין בקלות בשימוש בלתי הולם במונחים פוליטיים רבים שלא במשמעות האמיתית שלהם. כמה פעמים כבר ראיתם חבר כנסת מטיח בחבר כנסת אחר שלא מסכים עם דעתו: "אתה פשיסט!" ובכן, המילה פשיסט רוקנה לגמרי מתוכנה וכל מה שהיא מסמלת היום היא סתם "משהו לא רצוי". אותו הדבר לגבי המילה "שוביניזם" שבבסיסה מתייחסת בכלל ללאומנות קיצונית ולא למה שנוטים לייחס לה היום. גבר שמתנגד לשיווין בין המינים הוא סקסיסט ולא שוביניסט כפי שהתרגלנו להגיד, לחשוב או לשמוע מהתקשורת. . עוד ביטוי חסר כל משמעות שאנו נוטים לשמוע המון בזמן האחרון הוא: "צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם". ובכן, יכול להיות שצה"ל הוא באמת צבא מוסרי, אבל זהו משפט חסר משמעות משום שמוסר הוא דבר סובייקטיבי ולא מוגדר ולכן המשפט הזה הוא לא יותר מאשר גיבוב של מילים חסרות תוחלת ממשית.
. אורוול לא מסתפק רק בביקורת אלא מציע מספר פתרונות, בהם אעסוק בהזדמנות אחרת. מדהים לראות איך טקסט שנכתב לפני יותר מ-60 שנה על השפה האנגלית כל כך רלוונטי לישראל של המאה ה-21. השאלה הנשאלת היא האם רדידות השימוש בשפה כבר מושרשת עמוק מדיי בתקשורת ובנו או שמא יש סיכוי למהפך בתחום? מה אתם חושבים? |