לא יודעת, או שזה מגיע בגלים, או שזה לא מגיע.
ואתם מבינים....זה לא שקורה לי המון בחיים, אבל יש לי נטיה מלודרמתית מולדת.
אחי למשל, שהוא די אנתיטזה אלי, קשה מאוד להוציא אותו משלווה, קשה לא פחות להחזיר אותו לשלווה אחרי פיצוץ נדיר, אבל הוא אמר לי כבר לא פעם: "גלית את חיה בסרט".
אז אם כבר סרט, שיהיה הצגת בוקר, כזו לכל המשפחה.
בעצם לא יודעת אם הפוסטים שלי מתאימים לכל המשפחה, עובדה, מרבית המשפחה המורחבת שלי לא נמצאת כאן ולא הייתי רוצה שיקראו אותי כאן, יש מקום אחר שבו פתחתי בלוג ושם הכל פתוח.
פעם כשהייתי טירונית בלוגים, נורא התלהבתי להגיד לכל אחד שיש לי בלוג, מסתבר שרשת חברתית זה סוג של גפרור בשדה זרדים, זה מוצת בשניות.
וכך מצאתי את עצמי עסוקה בעיקר בלסנן אינפורמציה שהייתי מתה לכתוב עליה מפאת הכבוד (לעצמי בעיקר).
וכאן, כאןןןןןןןן איש עוד לא גילה שאני כאן עדיין, השותף היחיד הסמוי נשאר הזוגי.
מה שמאפשר לי הרבה יותר מרחב נשימה, כי סך הכל הוא כבר מורגל להכל, הוא קיבל אותי all included.
אז בעצם כל ההקדמה הלא נגמרת הזו, היתה פתיח לאצבע משולשת, הייתם מאמינים?
יש מקומות בהם העדינות הנשית והקוקטית שלי (אעלק) מתחלפת בגינונים של אוהד ליברפול קונבנציונלי.
אמנם זה לא כולל שיהוקים ונפיחות רחמנן ליצלן, אבל כשמעצבנים אותי, לא אתעצבן?
אם יש דבר שיכול לגרום לי לצאת מהאוטו וללכת מכות, אלו נהגים שמסכנים אחרים בעצם היותם חיים.
מבחינתי כל שאיפת חמצן שלהם ביקום היא נשימה שכדאי לתרום למישהו ראוי יותר.
זה נשמע רע אה? אז זהו שזה רע מאוד.
אני גרה באיזור מועד לפורענות.
אצלנו, ממש כמו בתורכיה (כך שמעתי) תמרורים וחוקי דרך הם בגדר המלצה.
אני לא יכולה לספור על יד אחת, את מספר הפעמים שכמעט מצאתי את מותי...לא רק שלי, הנורא מכל, של היקרים לי בעולם - משפחתי.
לא יכולה לספור על יד אחת, כמה פעמים הופיע מולי באיזור בו שדה הראייה מוגבל וקו ההפרדה לבן ככתר הוליווידי, מאנייק תורן שבשניה האחרונה מתוך חיבה עזה לגירסאות המשחק הידוע "רולטה רוסית" חתך חזרה למסלול שלו.
אני לא יכולה לתאר לכם מה עובר לאדם בראש בשניה וחצי שזה מתרחש, אם אחי חושב שאני חיה בסרטים, אזי הסרט הזה שחור משחור ולצערי אני חיה בו ביום יום.
ואז זה קורה, ערסית מצויה שדרה בכפיפה אחת לצד החננה "בת השכנים" מתפרצת מתוכי ואני מאבדת שליטה על חלק מאבריי: הלב פועם בקצב מטורף, הגרון נמלא בחנק ואני מאדימה ואז כתורן בים סוער, מזדקרת אצבעי האמצעית מעלה מעלה ובתנועה מגונה מלווה בברכת הדרך מוצגת לראווה אל מול הרוצח הנייד.
זה חזק ממני וזה גרוע, אבל איך איך איך איך הוא יכול? כמה מריר יכול להיות אדם בכדי שלא יעניין אותו אם מישהו ימות לידו על הכביש, לא בשוגג אלא במתכוון, מתוך חוסר כבוד לחיים שלו ושל אלו שמולו.
הייתי מעבירה את האנשים הללו עינוי נוסח התפוז המכני, זו הדרך היחידה בה יזכו בזכות חיים בעולם הזה ובינתיים אני חייבת לשלוט בעצמי ובאצבעי האמצעית, כי לאלו כפי הנראה אפילו לא צריך לספק הילה להרוג.
על מה דיברתי? אהההה על בלוג אישי וחופש הביטוי? סליחה סליחה שכחתי כבר. |