מושכת זמן \ שימי קדוש אין מקום קסום יותר מאנטיגואה בחורף, אין גם מקום מפחיד יותר.לגואטמלה הגענו אני וחברתי היישר מטוקיו. 6 חודשי עבודה במכירת תמונות בקור המקפיא של יפן היו אמורים לספק לנו מספיק כסף לכל הפנטזיות הרטובות של זוג תרמילאים בני 23, והם סיפקו.כשנחתנו בשדה התעופה של גואטמלה סיטי, היו על גופנו 19,000 דולר מוכנים ומזומנים לשריפה מבוקרת תוך כדי טיול במרכז אמריקה. אחרי ההתכלבות ביפן הקרה והיקרה, תיכננו איך נקרע את מסעדות גואטמלה ונהפוך לעכברי הברים של אנטיגואה. חילקנו את הכסף לשתי חגורות בטן, ושם הטמנו גם את הדרכונים, לשולמית היה גם פאוץ קידמי עם סיגריות, מצית, וכסף קטן.אני מימי לא עישנתי ובכל זאת כנראה שאמות בקרוב מסרטן הריאות, ולו רק בגלל הנשיקות עם שולמית.היא היתה מעשנת כל יום שתיים וחצי חפיסות של ז'יטאן בלי פילטר, שזה בערך כמו לשתות 4 ליטר מזוט. כל נשיקה איתה היתה כמו להתנשק עם אגזוז של קו ארבע.היה לה מצית פלסטיק אדום עם לוגו של L.M , קנינו אותו עוד בבן גוריון רגע לפני ההמראה ליפן, ומאז, הפלסטיק האדום והחד פעמי הזה, כאילו הוא כד השמן מהנס של חנוכה, הצליח להצית את כל הז'יטאן שבעולם, למרות שאם היית משקיף עליו דרך השמש, היית יכול להבחין בודאות שגז כבר אין בו.בערב השני באנטיגואה, יצאנו לבלות באיזה פאב זנוח במרכז העיר.הימים ימי מלחמת המפרץ, הלילות אפופי עשן ואדים של בירה גינס (בגואטמלה הבירה חמה והנשים קרות), ובשלוש לפנות בוקר יצאנו לקור הגואטמלי המקפיא לכיוון הגסט האוס שבו התגוררנו. העיר מוארת, אנשי הלילה עדיין מסתובבים ברחוב וסוגרים את הלילה, מולנו האוטו זבל שפותח את הבוקר, רחוב אחד לפני הגסט האוס מגיחים לעברנו שלושה מקומיים עם אקדח טוטו שלוף – לטוטו אין ניצרה ולהם אין סבלנות, "דולרס" הם פולטים אלינו במבטא ספרדי כבד. אני, כדרכם של בוגרי הסיירת המה זה מובחרת, נכנס להלם קרב, ובת זוגי לוקחת פיקוד.היא מנסה להרוויח זמן ולשחק אותה טמבלית – אחת שלא מבינה מה הם רוצים ממנה, פותחת את הפאוץ האדום. הנמוך שלהם מייד מחטט לה באדום הקדמי, שולף את החפיסת ז'יטאן ואת המצית L.M האדום ונטול הגז, ומנסה להדליק את הסיגרייה. השמן עם האקדח מתחיל לאבד סבלנות, ואני כבר מדמיין איך המורה לגיאוגרפיה שלי מהתיכון תספר לכולם על קברי הטרי, איך ידעתי בעל פה מה ההבדל בין ההעתק לההעתקה, וכמה סימבולי שגמרתי את החיים שלי למרגלות הר געש חצי פעיל, חצי עצבני.בינתיים הנמוך עם המזל שלו, לא מצליח להדליק את הז'יטאן, כי בדיוק עכשיו הגז של ה L.M האדום הכריז על סכסוך עבודה, השמן עם האקדח מנסה לעזור לו, והבינוני הרגוע שולף את ה 28 דולר בכסף קטן שהיו לשולמית בפאוץ. עוד שלושה נסיונות להצית ושני שוטרים בסיור מנומנם פוסעים להם. השמן קולט ראשון, זורק את המצית ומתחיל לרוץ, הנמוך שכבר התחיל למשש את התחת של שולמית וזיהה שם את החגורת בטן עם הבוחטה מיפן, הספיק לחטוף בקושי את הפאוץ האדום עם ה 28 דולר והחבילה של הז'יטאן, והבינוני הרגוע פשוט חצה את הכביש ונעלם. שלוש בבוקר, אני באנטיגואה, אחרי שוד עם אקדח טוטו בלי ניצרה, בישראל סקאדים על רמת גן, ואני , שמוצניק מחונך שלמד שלא זורקים ליכלוך על הרצפה, מתכופף ומרים את הפלסטיק האדום על הלוגו של L.M ובלי גז, מחפש פח לזרוק, אבל באנטיגואה אין פחים.וככה, צועדים אנו לחדרנו הקט, בלי פאוץ, בלי סיגריות, בלי 28 דולר, אבל לפחות עם מצית מייד אין איזרעל שלא פועל.יומיים אחר כך עלינו על מטוס ללוס אנג'לס ומשם לתל אביב, בכדי להיות סטטיסטים בפסטיבל הסקאדים. אחרי שלושה ימים עם שולמית בחדר האטום החלטנו על התנתקות חד צדדית למורת רוחי. שולמית לקחה את החגורות בטן עם ה 19,000 דולר, ואני נשארתי עם מצית אדום מפלסטיק, שעולה שלושה וחצי שקל בפיצוציה למטה.ועד היום, שש עשרה שנה אחרי, אני שומר את המצית הלא פועל לכל מיקרה שאצטרך למשוך זמן, ומהרהר בליבי כמה אושר יכלו לגרום 19,000 דולר לשלושה גואטמלים עניים ורעבים אילולא המצית מהפיצוציה בקינג ג'ורג'. |
מר גניתרוזנבלום
בתגובה על חלומות לא עוברים בירושה
גלית ארט
בתגובה על ואז פתאום התחיל מבול (פרק נוסף מהספר שיראה אור בקיץ)
שפיריתקסומה :))
בתגובה על הצדק דורש עם
שירי'ס
בתגובה על מכתב לביבי + תפילה
עינתי27
בתגובה על הגבינה עם הבית, רק שהיום ביבי לחלקים בעם שלך אין גבינה ואין בית
אנה כהן
בתגובה על המפריט בין קודש לחול
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מומלץ בפרוזה.
מרתק, איזה כיף.
כל נשיקה איתה היתה כמו להתנשק עם אגזוז של קו ארבע.
חחחחחחחחחחחחחחחח נקרעתי מצחוק :))))
טוב עכשיו ממשיכה לקרוא משם..
כשהייתי לאחרונה בניקראגואה הידועה לשימצה
שלא כהרגלי ,הפעם השארתי את הכסף בכספת במלון....
וזאת ,לאחר ששמעתי ממטיילים סיפורי זוועה על שוד ואלימות
הרגשתי ברת מזל שלא קרה לי כלום...מה עוד שאני מטיילת לבד
הספור כתוב מאד יפה ובצורה מרתקת
מאד נהניתי...מדבר אלי
ממני *
הסיפור מרתק,
הכתיבה זורמת.
מאד נהניתי מהביטויים השנונים.
תודה.
שלום לך ,
בהחלט שווה כיכוב,
אך אזלו לי,
אחזור.
אהבתי את הפוסט.
כתוב יפה ומרתק.
אני מציירת מילים ומדברת בציור..... מעניקה לך מתנה וירטואלית - אריחי קרמיקה שציירתי, כד פרחים - עץ החיים - לחיי נצח, אריכות חיים, ומה שביניהם, שבת שלום, שרה קונפורטי, www.sarakonforty.com,ואיזה מזל ששולמית לא נעצרה בשערי הארץ על הכנסת מזומנים בסכום גבוה בהרבה מהמותר...
כתיבה קולחת.
חוש הומור זה ב ר י א.
סיפור יפה.
כתוב יפה,
ברגישות שמימית, ומפעימה.
כמו שרק יוצר יודע לגעת במילה,
ולהעבירה לקורא בהנאה ובעונג עילאי.
מפחיד מעט אך בהחלט חוויה מרתקת!
שבת שלום.
תודה לך יקירי..
אהבתי. את הכתיבה הקולחת והשנונה שלך.
כתוב שנון, מיוחד לקריאה.
איזה סיפור, מותח...וואו...מפחיד קצת... לשעת לילה מאוחרת...חחח
איזה יופי השילוב בין שני הכובעים שלך..מתמזג נחמד... חוויות יש למכביר..
ואהבתי את דרך העברתך אותן.
שבת נעימה,
סיגל
כתוב יפה עם חוש הומור, למען האמת אני קצת מקנאת בחוויות כאלו, למרות היותי דרום אמריקאית, לא זכיתי לטייל ולחחות חוויות כאלו.... כך יהודים בחו"ל, מהתיכון, ישר לאוניברסיטה.....
ואולי יום אחד היא תרצה את המצית תמורת הדולרים.............................
מירה
איזה סיפור.....*
גדול .
גדול .
קראתי ונהנתי .
פחד מוות להסתובב שם .
החיים , כערך -
שלא שווים שם הרבה .
לונדון
ממש באותו הזמן אני עברתי כמעט אחד לאחד את אותו הדבר בלוס אנג'לס,
אך מכיוון שהיינו טיילים ותיקים כבר, במקום LM ומצת, שדדו לנו את האוטו
בקרוב מאוד אנשים יבינו איזה נכס נכנס לכאן:)