מה שומר עלי?
פעם פעם, קיבלתי במתנה זוג כנפיים.
בית
------- בימים שכאלה, גואה בי העצב עד מאד, עד אל ראש שמחתי שאף היא כמתעקשת לשלח בי גליה. והעצב והשמחה אחזוני כך, זה מכאן וזו מכאן ונפשי כאותה מטוטלת נעה הנה ושם, בשעון שליבו נחלד זה מכבר, ברגיו הזעירים חופשיים ברובם, וקפיציו חורקים והוא אינו יודע עוד לאמר את השעה המדויקת. רק את הזמן אומר. ------- הלנה היפה ישובה מולי. שעונה לאחור, שערה פזור על הכרית הגדולה, רגליה שלוחות לאורך הריפוד הרך. עת מנוחה. ובין מקום מושבה לבין היותי, שולחן רבוע גדול מידות , עליו מונחים ספלי קפה ומונחת גם עוגה. סובב אותנו מרחב של שקט. של נשימה. כמו שעת רצון. מתוך הא ודא ששוחחנו בהם, קראה אותנו אליה רוח של בית. והיינו מתבוננות – הנה קירות, חלונות, ריצפאות, שער ותקרה. הנה אור בא ויוצא בבית, אף לחושך יש בו מקום. חפצים יש בבית, חפצי תשמיש, חפצי נוי, חפצי אדם. כן, אנשים דרים בבית, בין הקירות, מתהלכים על הריצפאות. עושים בו, בבית, כבתוך שלהם. ------- יש שאומרים לי – הנה ביתך, שלך. התקיני בו כרצונך, התהלכי ובואי בו כאוות נפשך. ואני באה בו באותו בית, מתקינה ומקשטת, מתהלכת בין כתליו, נושמת ריחו עד פינותיו. ואין נפשי מתאווה ואין בי הֶרְגש של בית. ------- ויש גם בית שאין ניתן לראותו בעין של חוץ. בית עשוי חומרים משתנים. גם אותו יש לבנות מן המסד, והוא בית של הֶרְגש. וטפחותיו אינסוף. ואחרי זה הבית, תרה אני, נעה ונדה מקצותיי עד קצותיי. ------- |
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
"בראשיתי אחריתי. בזה אחר זה בתים קמים וקורסים,מתפוררים,
מורחבים, מוחרבים,מפורקים, מחודשים..
הבית הוא המקום שממנו מתחילים.." /ט.ס. אליוט.
בית לנפש- דומה ששלך רחב לב!
שוב, תודה.
ויש לך מילים אחרות ומיוחדות,
להביע את שמרגישים הרבה כמותך.
עשה לי עצוב הכתוב הזה.
מוכר
קרוב
מרגיש
...
אני משוכנעת שמי שזוכה לבקר בביתך הפנימי - מרוויח בגדול.
חחח :) דווקא נשמע טוב. אתה חייב להתחיל להעריך את עצמך קצת יותר.
כן.
שיט פיספסתי ביום.
כאילו שלוש שעות וחמישים דקות נראה לי.
מזל שהבית עדיין על תילו !
(:
הלילה אסיים בך.
(אוי זה לא נשמע טוב, אנא פרשי לטוב)
בית?
מממ... אני תוהה מה זה..
כמו צב, על גבי תמיד, וגם
קצת כמו הומלס על ספסל בשדרה.
שב"ש מותק.
כמה אנשים
חסרי בית..
מהסוג השני,
סביבנו חיים.
מילים שלך, כמו סתיו נוגעות ומרפות ונוגעות שוב ולא נבין על מה ולמה.......
יפה תמר . אשוב מחר.
לילה טוב לך.
רונית
נשימה כבדה
תמרי,
כשמוצאים את הבית בלב,
כשמרגישים בו בבית,
טוב ונעים בכל בית.
אין קיצורים,
התנועה היא פנימה.
התבואי אלי?
That smellSometime, frequently when resting I recognize it in my houseForeign And I miss youהעצב גר באנשים חופשיים
בם אלה האנשים שיכולים להעריך את העצב הגר בהם
ולא לנוע בתוך חיים מוקפאים נטולי אמת.
אני תמר ימים טובים לך
המילים שאת כותבת תמיד מרגשות אותי מחדש
יקרה שלי,
כשנגיע הביתה
נחוש זאת ללא כל ספק,
נחוש את האלוהי החובק כל.
נהיה אנו עצמנו הבית של כולם
נכיל בתוכנו את כל מה שנראה מחוצה לנו.
בינתיים אנו נעים במסדרונות
הגדולים והרחבים שבתוך האני הפרטי שלנו
וברגעי חסד נוגעים בשמיים
הפנימיים, שהם כחולים
וצחים ועמוקים....