כן, יש גברים שעוד שואלים את השאלה הזו, כך מסתבר

זה לפחות מה שהוא שאל, הצעיר של חברה שלי,

שהפעם הגיעה ממררת בבכי.

כן. הוא עזב אותה. הילד עם החלב על השפתיים,

עזב את האמזונה, שביומיום מכניעה בידיים חשופות כל כריש (נדל"ן) שהעיז להתקרב לטריטוריה שלה.
את מי היא לא אכלה, בלי מלח??

כל השמות הכי גדולים מתמלאים חיל ורעדה, כשהיא בסביבה

והנה - היבחוש הזה, שהיא צדה לה באיזה פגישה מקרית,

הוא - גרם לה לבכות.

ומי אשם? אני, כמובן.

כי אני זו שאמרתי לה להמשיך, כשהוא עיצבן אותה.

אני זו שהראתי לה שבעצם הוא האחד שהכי מתאים לה, עכשיו.

אז דווקא כשהיא השתכנעה - הוא פתאום נמלא פחד והחליט לפרוש.

למה? כי פתאום נבהל. מה הוא יגיד להורים?

איך יסביר את ההפרש של 14 שנים. מה יגידו?!?

אוי ואבוי. החברים והשכנים יצקצקו בלשון. אמא תתעלף...

רגע- ניסיתי להסביר.

תביני, כאלה אנחנו (לפי הסוציולוג ארווין גופמן). הכי לא רוצים להיות מובכים.

אבל לה, עם כל הדמעות והממחטות - לא היה איכפת.

כי היא רוצה אהבה.

ומגיע לה...