חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
VIVRE LA VIE
ליה ורמה, 13.11.09
לחיות בלי אהבה זה כמו לברוח מאור היום זה כמו לחיות בחורף תמידי
אז קח את לבי - הוא שלך לעולמים
כן, כן - המילים המגניבות האלה של קלי ג'ויס מלפני משו כמו עשר שנים מתנגנות אצלי באוטו בפול-ווליום כחלק מתקליטיית הביזאר שלי ובא לי שוב לצרוח ולשמוח כשאני נוסעת לשוק וקונה שקדים במלח אפונים בוואסאבי מעוינים של עיסת חבושים מתוקה ובזוקה בקוקוס וחופן של תאנים ומצרפת לאלה דיאט קולה לימון שני לימונים אמיתיים סכין חדה ואת הכפכפים האלה שקניתי בעוד מועד כי זה מה שליה הכי אוהבת.
כל כך רך, עדין, מתוק, גילגלת פנינה על עורי מוססת את כל ההגנות שלי
זה רק אתה, אהובי
אני גומרת לעבוד על מדריך סקנדינביה של לונלי פלנט ונתקלת במוזיאונים בשבדיה ביצירתו של אחד האמנים האהובים של תחילת המאה הקודמת, האימפרסיוניסט השבדי אנדרס (אנדֶש) סורן (Zorn), שזכה להצלחה בינלאומית - בניו יורק, בפאריז, בלונדון ועוד. הוא נודע בציורי העירום–הנשי המקסימים שלו, בעיקר בחיק הטבע, וביכולתו המופלאה ללכוד מים ואת תנועת האור על גבי מים. כמו לקרל לארסון, האמן השבדי המפורסם ביותר, גם לו היו חיים טובים בבגרותו והוא נהנה מהצלחתו עוד בחייו. אהבת האדם שלו והאהבה הרבה לנשים על גופן המשתנה ניכרת מאוד בציוריו. בפאריז אני מטיילת לאורך רציפי הנהר קוראת מספר שירים של ורלאן
וחולמת עליך
כן, אהבה היא לגמרי אהבה לכל היצורים. לעולם. לא רק אאבה לא ממומשת של גבר סתום לאשה נודניקית. וכמו שחברתי מיכל קציר אומרת: שמחת חיים. ואם נחדד: שמחה על החיים. על כך שאנו חיים, שאנו בריאים. שנולדנו. שגדלנו. ושנותרנו בחתיכה אחת למרות כל מה שעברנו. ואנחנו עוד מסוגלים להרגיש ולשמוח ולחשוק וגם להתעצב ולכעוס ולהתאושש ולהתרגש. ואם יש לך היכולת לאהוב ויש לך לב גדול ופתוח וחם ושמח אז בא לך פשוט לחבק את כל העולם ולהגיד יופי לי שאני חי כי באמת לא האמנתי שזה יכול להיות כל כך כיף והיום הוא יום מאוד מאוד מאוד מיוחד בשבילי כי היום אחותי ליה או ליתר דיוק ממש עכשיו ילדה את בתה הבכורה אז לליה ולערן באהבת אינקץ ובשמחה ובהתרגשות ובחיבוקים ובנשיקות ובבכי של שמחה שמזמן לא בכיתי מוקדש הפוסט הזה.
רק בשבילך נסעתי כל כך רחוק להטביע את מבטי בעיניך לאהוב אותך תקופת חיים שלמה אחת לפחות.
|
תגובות (176)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גנובה אחת, מזל שבאיכילוב מחלקת יולדות נמצאת שתי קומות מתחת לכירורגית.
הרבה בריאות!
בעודי נוהגת לבית החולים לאשפוז סידרתי
מיא מדווחת לי על מעלליה האוראליים
ושום דבר כזה לא מוריד את מיא מנאמנותה
לחברותיה.כי מיא היתה איתי כל הניתוח,נכנסה
לחדר ההתאוששות,כי כשהיא מחליטה משהו אז
אפילו סדרים ונהלים באיכילוב מתקפלים למולה.
והיא היתה כל היום איתי,למרות שתקעתי מול פניה
פרצף ישן ונרקוטי לחלוטין,אין לי מושג,אני יודעת
שכל פעם שפקחתי את עיני ראיתיה כותבת בלפ-טופ
וכמובן כשהתעוררתי לגמריי קבלתי ממנה את הפרטים הפיקנטיים
בעודי נאנקת עם אי הנוחות וכאבים עמומים שלאחר הניתוח.
אני הבנתי שכל סיפורי הגברים של מיא הם כלאחר יד
העיקר אצלה זה החברות וזו ממש לא קלישאה..
ואני ממש שונאת ללהיות שמאלצית.אבל אני מזמן לא פגשתי
חברות עם יכולת נתינה כמו של מיא.
אני כותבת את כל כשהיא ישנה ואולי חופנת בתוכה סיפור חדש על מישהו
אבל שתדעו היא מארחת את אלומית בביתה מה שנקרא פול בורד
והיא היתה עם ליה אחותה ומיד אחרי זה איתי במחלקת טראומה
שזה ממש לא נעים להיות שם.והיא ארגנה לי כל דבר שהייתי
צריכה.אז סתם.כל הסיפורים של גברים הם סתם פיקנטריה
בכל הפוסטים שלה. חברות זה באמת ערך עליון אצלה.
ואני סתם עברתי ניתוח הוצאת כיס המרה,כך שם בעבר נתקלתם
בתגובה מרירה שלי,לא תזכו לכך יותר.
אבל סוכרת אולי,בגלל מיא.
באמת? אימצת ילד גדול? כל כך הרבה ילדים מחכים לאימוץ ואנשים רוצים רק תינוקות... כן, אני מאושרת. אפשר להגיד את זה בלי חשש עין הרע? תודה על התגובה החמה.
אני לא קרובה של מולה עשת. אבא שלי הוא פנחס עשת. מולה הצלם וגדעון עשת העיתונאי הכלכלי ואלי עשת שהיה מנכ"ל עיריית ת"א - כולם מעוברתים ולא קרובי משפחה. גם לא יערה עשת המאיירת...
נגמרו לי הכוכבים לתת לרשימה נפלאה זו.
כל כך מרגש. אחותך נראית מאוד מאושרת.
אני לא זכיתי להחזיק תינוק בידיים, אבל אימצתי ילד גדול וחיבקתי אותו.
אני מחכה עכשיו לחבק את ילדיו. נכדיי.
נו כבר...
זה באמת נראה אושר גדול מאוד.
שלך,
ברי
נ.ב. האם את הבת של מולה עשת ?
עבדתי איתו לפני שנים רבות
מחכה!
חכי חכי, אשתו הרביעית של אבא שלי פותחת מחרתיים תערוכה בחיפה - הפוסט בדרך!
גם אני התרגשתי.
היה כיף להכיר אתכן. מצחיק וממלא.
זה הוכיח לי מה שתמיד חשבתי - שאפשר לצחוק על הכל, גם על דברים כואבים.
תמיד יהיה ככה.
תודה, תמי.
יפה ולא מובן מאיליו
שאת בקשר עם אחיותיך למחצה
ובעלך לשעבר - זה די נדיר ומיוחד.
על הולדת רמה,
מזל טוב .
נפלאה האהבה, מיא,
נפלאה הידידות
נפלאים הרגשות המציפים
פשוט נפלא ,נפלא נפלא.
ולשבת מולך ולשמוע אותך
הכי נפא, קורע, מצחיק, מבכה ומרגש.
הלכנו הביתה מלאות אהבה,
מוצפות.
שתמיד יהיה ככה.
תודה!
בלי קשר לכלום, אני חושבת שטחורים הם תבלין נאה לכל שיחה יהודית כשרה...
ממש לא... (אבל זה בטח מאוד מצחיק את אשתו). וגם היו לי ילדים בשבת בבית, כך שכל הפעילות האוראלית התרחשה, ממש כפי שהייתי אזוקה, בחיק הטבע העירוני.
הכל משתלב באופן מופלא:
אז לא הנציג של ארז = הדייט הראשון שלך תיקון בדייט הראשון
מיא = בעלת הפרקט והדודה של ליה
ליה = הרכה הנולדת, האחיינית המופלאה של מיא
.
כולם היו תקועים בשבת בשלב האוראלי
למעט טחורים = שלב מאוחר יותר = שלב אנאלי
ר מ ה
איזה שם מופלא כמו בשיר ילדים קלאסי
רמה קמה רמה נמה
לדודה מיא השובבה,
מזל טוב ותהני מרמה.
בבקשה מיא, תראי מה עשית!!! הורסת משפחות, אותך לתמר.
ככה זה כשאת מתעקשת לערבב מין בשאינו מינו ודוחפת טחורים ודגדגנים למעשיות על פרקטים.
(והנציג לא הגיב לעניין הדירה ובכלל)
אז הנציג של ארז סקר את הדירה אגב היותו הדייט שלך בשבת בין הביקורים אצל ליה ורמה
ובעודו מעריף מחמאות על הפרקט דגדג לך בדגדגן אופס ליקלק לך את הדגדגן שאבין?
.
לא נספר לרמה בינתיים..:)
אם אתה כבר מזכיר טחורים אז....
לא, האמת שאני בעד לדבר על הכל. כולל על ליקוקי דגדגנים בדייט ראשון שמצליחים לתקוע בין ביקורים בבתי חולים (אופס)
1. ומה אמר הנציג על הדירה (אתה מתקמצן במחמאות?)
2. הן נראות כמו נשים אמיתיות עכשוויות
3. תמיד מצחיקים אותי אנשים (ע"ע הנציג) שמבדילים בין שבת קודש לשאר הימים בענייני תזונה...
תודה
תודה שטוטי, והנה בדקות אלה הוחלט סופית ששמה יהיה רמה. אני מה-זה שמחה!
תודה!
(יש לי שלט כזה על הדלת של חדר האמבטיה, אבא שלי צייר בו את עצמו בתור התינוק, שחסידה מביאה אותו ומנחיתה אותו בין גלי הים על הסירה שלו. אם יהיה לי כוח, אצלם)
מה זה?? אופפפ. חייבים לדבר פה על פטמות פצועות?? זה נשמע לך ראוי? סקסי? מה יבוא עכשיו - טחורים??
1-מזל טוב. גם על האחיינית וגם על הדירה (שלחתי נציג).
2-ושמת לב איך הנשים המצויירות האלה - אף אחת מהן לא נראית כמו אחת הדוגמניות העכשוויות ?
3-שמחת חיים, זה הכי ההיפך מדיאטה. מצד שני - קשה לפתח אחת כזו שאוכלים כמו חזירים כל השבת (פרדוקס)
הבאתי דובי וגם בלון לקשט את החדר של הרכה הנולדת
חיים חדשים תקוה חדשה שמחה ואושר
כשהאחיינצ'יק שלי מתקשר לעתים חמש פעמים ביום
לדווח לי על הא ועל דא
ולגיד לי : את יודעת שאני אוהב אותך?!
אין אושר גדול מזה
שבוע נפלא
שטוטי
זה החלום שלי - לעשות סקס על המאוורר תיקרה!
אני לא יודעת איפה היית. חשבתי שהיית אמורה לבוא.
מרגש מאוד, מיא
הרבה מזל טוב!
מזל שהמנורה אדומה...
אהבה כלל יקומית. איזה ביטוי מצוין! אנצור. אנדורפינים. אנדורפינים. 30 ק"מ, בו'נה, את שדה!
תודה. שהחינו והגיענו. מי כמוך יודע.
תודה, גם לי כיף!
לאהוב ולצחוק ולשמוח ולהכיר אותך. אני ממש מרגישה דבילית לאחרונה בשל שפע הרגשות הענוגים הללו, אבל זו דביליות נפלאה!
אז זהו, שיש מצב גם ללכת לאורך הנהר ולראות את הנהר ולשים לב לכך שכל יום עשוי איש חדש להיכנס לחייך, ולא רק למטרות 'רומן', אלא גם לחברות, לידידות, וגם נשים, ילדים וחתולים.
אחותי התפלאה מאוד לשמוע שהיא הפכה מפורסמת כל כך בקפה...
אנחנו חוזרות ממנה, אלומית ואני, והעליתי תמונה שבה אלומית צילמה אותי עם התינוקת המקסימה ונטולת-השם... רבצנו איתה שעות.
אני כבר רגילה שאת עושה פרומואים על כתפיי השבריריות.
נהדר להיות בקבוצה אחת עם גארפילד וטופי, חבל שאני לא יכולה להיות יותר
עשיתי סקס מטורף על המנורה בסלון, איפה את חושבת שהייתי?
מממ.... איזה פוסט שמח-נעים. לא יודעת למה, אבל הבוקר הרגשתי במדוייק את האהבה הזו שאת מתארת: אהבה כלל-יקומית שלא תמיד מאפיינת אותי. אולי בגלל שהחלקתי איזה 30 ק"מ על הבוקר הסתווי בשבילי תל אביב הרבתי. והכפכפים ממש לטעמי. והציורים מקסימים (ריגבי כהרגלו צודק - האישה הראשונה אכן מאד מזכירה אותך :-) )
אז מה היה לנו ?
תינוקת אחת (מיוחדת ברור ) עם שלושה ומשהו קילו ? שתהייה בריאה (מה המחיר לק"ג ? )
פטמות ואגו מסוגים שונים.
ומאיה מאושרת. שזה מאוד משמח.
המון בריאות אושר וחיים טובים.
תקפצי על איזה חברים או חברה שבשלב הבאת ילדים לעולם ותודיעי להם את מתכוונת להיות הדודה של הילד/ה, אם זה אנשים שאוהבים אותך אני מאמין שהם ישמחו לרעיון
מיא מתוקה
חברה חדשה
כיף להיות כאן
וזה מרגיש לי נפלא
את בדיוק כמו שאת כותבת
וגם כשיושבים על ידך
מורגשת הרבה אהבה
ואת זה
אני- מאד אוהבת.
נשיקות ומזל טוב
ממני גם.
"ואם יש לך היכולת לאהוב ויש לך לב גדול ופתוח וחם ושמח
אז בא לך פשוט לחבק את כל העולם ולהגיד יופי לי שאני
חי כי באמת לא האמנתי שזה יכול להיות כל כך כיף"
מדברת על היכולת הכללית לאהוב - לאהוב בכלל
והאהבה הזאת פורצת וגורמת אושר
והשיר שברקע
מדבר על האהבה אליו
ובמקום לשמוח זה עושה אותי כל כך עצובה
ללכת לאורך הנהר ולראות רק אותו ...
מזל טוב לאחותך .
לידה בהחלט חוויה של אהבה (כך אצלי )
תודה על השיר .
אני בשוקקקקק!!!!! לראות אותך פה!!!!!!
ואם את כבר פה, אז אני יעשה פרומו לפוסט הבא שלי, בשבוע הבא, שיביא מתוך הכתבה הבאה שלי ב'את', שבה את מככבת על כל דפקטייך החינניים והמפורסמים במילייה שלך, מחוויותינו המשותפות בקפה האהוב עלינו א"א.
חכי חכי, אני הולכת לפרסם אותך כתאומתו הרוחנית של גארפילד/טופי!
ותודה!
העיקר שתהיי מתישהו סבתא...
אבל ממי?
אני צריכה משהו מסודר כזה.
איפה היית אתמול, אפשר לדעת?
איזה כיף לליה וערן. תינוק ראשון.שישכילו להנות מכל רגע.
ולך מיא. כמה כיף לשמוע אותך מדברת ככה. שיהיו לך הרבה רגעים כאלה.
את זונה! ולא תוכלי להתחמק.
אני פשוט לא מאמינה לסיפור הזה. בטוחה שהמצאת אותו. לפחות את הסוף. יודע למה?
אני לא מאמינה שהאיום בנשק הקר לא עזר.
תאמצי אחיין או אחיינית (הרבה יותר קל מלאמץ ילד)
זה אפילו היה מאד מקובל פעם עם ילדי סנדקות....
זה ממש לא פייר כל סיפורי הדודה האלה - כשאני הבנתי סופית שלעולם לא אהיה אחת כזו...
פתאום אני חושבת שזה נורא שאני משאירה את אסף לבד שגם הוא בעצם לעולם לא יהיה... אוף עשיתם לי בוקר לא דודתי בכלל.
אילנה , הייתי לוקחת אותך בשמחה להיות רופאת משפחה שלי
את משרה אנרגיה כל כך חיובית ואני מנצלת את ההזדמנות
שמיא כותבת לך על זה. לגבי יופי, הוא עמוק.
טוב זה לא בגלל האחיות, זה בגלל כולם.
קחי למשל אותי ואת כליון- אנחנו זוג נשוי, כלומר חוזה אצל עו"ד והכל, חיים יחד 10 שנים. אבל פעם אישפזו אותו בבית חולים וכשרציתי להכנס או לקבל מידע עליו- לא נתנו לי כי אני לא אישתו.
כל האיומים שלי בנשק חם (איימתי לשפוך על האחות את כוס הקפה הרותח שהיה לי ביד ) או קר (בצורת עו"ד עין הנץ) לא עזרו .
בסופו של דבר התחזתי למי שלקה בהתקף לב ואז מיהרו לטפל בי והכניסו אותי לשכב בחדר ליד כליון.
בלילה עשינו קרחנה.
תודה אילנה היפה. היה כיף לפגוש אותך סופסוף. מאם-דוק בגודל טבעי (את גבוהה)!
תראי, יותר סיפורים יש לי על זה מעל שירים שאני שומעת בהליכה בבוקר
היום הלכתי לאחותי לשתות קפה, בדרך אספתי את האחיין שלי מידי אבא שלו (הוא בן שנה, הילד , לא האבא)
זה מהאחות השניה, והלכנו שנינו לשתות קפה
הוא עם טלפון צעצוע, אני עם טלפון רגיל...קפה של גדולים...
לפעמים העולם בידיים שלי,
אבל רק לפעמים, ותדעי לך שזה בדיוק כמו שכתבת, אהבה זה מכל מיני סוגים
והיא ממלאת וגואה כמו ריבה בעוגיות כאלה של בצק פריך...
(וזאת היתה דוגמא כמובן לאיך העולם יכול להיות בידיים שלך, ואין לך מושג כמה אחות שלך ובן זוגה יהיו מאושרים מזה)
הצילום של אחותך והתנוקת החדשה כל כך מרגש.
רואים בו אהבה צרופה וזכה.
מזל טוב לכולכם.
תודה שטותי. זה כיף, שמחה ואושר. כשייבחר השם, אדווח.
כן. כן. אני גם חושבת שזה יהיה כיף. למרות שאת יודעת, תינוק חדש, כשהוא במצב החבילתי שלו - בתור חבילה - הוא הכי הכי מקסים. לא זכרתי עד כמה זה נהדר ועד כמה אני אוהבת ומתחברת לחום של הגור הקטן הזה. זה כמו חתול קטן.
מיא יקירתי
חזרתי
על מנת להתפעל מהתמונות, ולספר לך, בשונה מהשרשור הקודם של התגובות שלנו (תבדקי לבד...)
על אתמול בערב, שאחייניתי המתוקה (5 וחצי) ניגשה אלי ולחשה לי באוזן אם יש קינוח ואמרתי ש"לא, אמא שלך והדודה שלך העבידו אותי ככה שיש ארוחת ערב שלמה אבל אין קינוח" והפנים המאוכזבות שלחו אותי היישר למחבואה של השוקולד, שאף פעם אני לא יודעת אם מישהו מיושבי הבית לא גילה אותו וחירב.
והכנו שתינו פצפוצי שוקולד.
היא עשתה את עצמה שהיא מפזרת אותם בתוך מנג'טים ורוב הזמן חיסלה בשיטתיות את הפצפוצים עם השוקולד הנמס
ויצא לנו אחלה קינוח
אז לכאלה דברים התכוונתי
(לא שמה שאת כתבת לפני זה לא בא בחשבון, אבל אין לך מושג איך זה ללכת לשתות קפה עם האחיינים...זה כזה כיף!!!!!)
מזל טופ מיא וליה :)
}{שטוטי
טוב, אז הסיפור הלא ייאמן הוא - זה ממש גם לריגבי - שכבר לא מחלקים במחלקות יולדות משחה נגד פטמות פצועות. כשמבקשים כזה דבר, שולחים אותך בליס שבאיכילוב לקנות בשילב, במחיר הפעוט של 69 ש"ח. ולכבוד מה את שוכבת במחלקת יולדות - ליופי? הרי הממשלה משלמת על כל יולדת אלפי שקלים לבית החולים, ופקאקטע משחה בכמה שקלים הם לא יכולים לנפק? זו ממש שערורייה! אם אני צריכה לקנות לעצמי, אני יכולה לשכב גם בבית!
שלא לדבר על כך - וזה כבר מתקשר לפוסט של שחר אילן - שבגלל שאחותי ובנזוגה לא נשואים, היתה סמטוחה עד שנתנו לו להיכנס ולקבל את הילדה שלו מחדר התינוקות. אוף, כמה שהכל עקום פה וכמה שאי אפשר לעשות כלום גם כשזה ממש אבסורדי - ואני מדברת על הפטמות. כאילו הפרצופים הכי נדהמים ואירוניים ומלגלגים שעשיתי לאחיות ממש לא עזרו! אוף אוף אוף!
אני גם רוצה בחורים עירומים! אני איתכם! האמת, חשבתי לחפש לכם באמנות, אבל אין לי כוח. אני ה-ר-ו-ס-ה. היום הזה הרג אותי. אלה ספציפית שהבאת לא ממש גבריים לטעמי, אבל אחפש....
אפשר גם לאהוב בכל מקרה. לא חייבים גבר וודאי שלא את 'האחד'.
תודה ניצה.
אני מתבאסת כשאומרים לי שצריך 'לעבוד' על זוגיות. אני על שלי לא הסכמתי לעבוד. כשזה חרק, חשבתי שצריך לפרק. כי יש לי ההשקפה הרומנטית שהכל צריך להתאים ולהיות הרמוני ואחלה. זה טמטום אבל לא התחייבתי להיות תמיד חכמה.
אוי, בא לי להתאבד כשאני שומעת את הגיברת הזה!
נו, אם את נשברת, אז מה אומר ומה אדבר?
נכון יש אהבה באוויר? תודה תודה תודה!
מזל טוב !!!
תגידי, מיא,
כבר אמרתי לך שאני אוהבת אותך?
צ'טערת, אני ממהרת לכנס מכשפות עכשיו ...
די, התמונה שברה אותי. מזל טוב גם ממני. לפי הראש, התינוקת מקסימה :)
אני לא מגיב בפוסטים גזעניים שיש בהם רק תמונות של נשים בעירום.
האפליה המגדרית הזו חוצה גבולות.
רוצים בחורים ערומים.
____________________________________________________
אהה, כן- ומזל טוב.
סיבה טובה להתרוננות הלב, גם סיום פרויקט, גם שהייה במחיצת אמנים (מתים , אז מה?) ותמונותיהם המדהימות, גם לידה במשפחה, גם וגם .
ולמרות הפתיח, אפשר להיות שמח בלי ואפשר עם. בכל מקרה, את הלב שלך איש לא ייקח.
שב"ש
מיא יקירתי את לא עושה פסיכולוגיה בגרוש
את פשוט אומרת את אשר בליבך וגם שוכחת "קצת"
שבעיית קשרים היא לא נובעת מאלה שרוצים לריב
או מייצרים דרמות במתכוון.
הדרמות נוצרות בגלל הבדלים מהותיים שיש בזוגיות
דיסאוננסים שיש בין בני הזוג
כשכל אחד מבני הזוג בא ממנטליות אחרת ומסף רגשי שונה
וגם מה לעשות?ממצב נפשי אחר.
ותהליך "יישור ההדורים" לצורך העניין יכול לפעמים לקחת חיים שלמים
ולפעמים להסתיים על מדרגות הרבנות.
צריכה להיות :
א.בגרות באישיות ,כדי להתגבר על הבעיות
ב.מוטיבציה גבוהה להצליח בזוגיות ולא להתנצח או לנצח בויכוחים
ג.וכמובן גורם המשיכה שמשחק תפקיד גדול
וכל אלה כשהם חוברים ,ניתן להגיע לזוגיות טובה,בוודאי אחרי עמל ועבודה משותפים.
עזרה וטיפול בזוגיות מהווים לא פעם קרש הצלה לחברויות טובות
וזה אומר לא להסס לבקש עזרה,כמובן את הכי טובה שיש.
בגידה זה רק סימפטום של בעיה ביחסים. אדם בוגד בעצמו
קודם כל ורק אחר כך בבני זוגו או בנות זוגו.
וזו ממש לא הסיבה העיקרית לפרידות
אני מכירה הרבה זוגות שמנקודת הבגידה התחיל רק אז,תהליך שיקום היחסים.
יחסים זה הדבר הכי מסובך והכי פחות לומדים ומתכוננים לקראתו
ואני יכולה לראות לנגד עיני במערכות חינוך מגמת יחסים.
וגם אז לא ניוושע מעבודה קשה ,כדי שקשר יעבוד
וזה בטח לא צריך לגרום ליאוש.
9.5, 6.5, שנתיים.
ועזבי, דודה זה קול לגמרי בהפוכה
יותר טוב מזה שקוראים לי "גיברת" כל מיני צעירים שמנסים להיות מנומסים... איחס
אוי אוי אוי מה שפרויד היה כבר אומר על ההתפלקות הזאת ועוד יותר על הרציונליזציה שלה
ואני לא ממש מתגבר על הפרבריות, מספיק ש 5 שנים חייתי בעיר כפרית למדי (איך אומרים rural בעברית?) במינסוטה, שם לפחות היה לי נוף מדהים מהחלון (טוב וגם מינוס 20 מעלות ומטה בחורף). ועכשיו יומיים בשבוע אני מלמד בתל חי וגם שם יש יופי רב ונוף... שאר הזמן אני רוצה להרגיש עיר ממש (ובארץ, מה לעשות, זה רק ת"א). טוב נו, עד סוף יוני אנחנו כאן, בינתיים נחשוב איפה נהייה אח"כ
.
אני לא ישנתי בלילה כמעט, מרוב התרגשות מהלידה. יש לי עיגולים שחורים. הולכת אוטוטו לבי"ח.
וואלה - האקונומיקה עלתה לי לראש. זו אפשרות. ניקיתי כמו מטורפת. השיפוצניקים תמהו ושאלו אותי איך זה שאני מנקה לבד שתי דירות? האמת, לא לבד, יונתן עזר לי מאוד מאוד ועשה את כל העבודות הקשות. מגיע לו צל"ש. מה אני יגיד? שאני לא סומכת על חברת ניקיון? שרציתי להיכנס לדירה מבריקה ולמסור דירה מבריקה? ואל תשכחי את מי-האש שגיליתי בערוב שנותיי והשתמשתי בהם עד שכמעט חנקתי למוות את כל בני משפחתי בתאי הגזים...
את מכירה את הגברים שנשכבים על הגב ופוקדים עלייף תמצצי לי? לי לא היו - נשבעת! מכל ההמונים שהיו לי, לא היה כזה. אולי ישר קלטו שאני לא הטיפוס הנכון לשרת לפקודה. אבל לכמה חברות שלי היו (בעיקר בני גיל הזהב). נכון שזו זוועה??? וואלה מקקים.
אני הורמונלית מאוד לאחרונה. וגם זה כיף! שני ההורמונים שלי מודים לי. הם פועים שהם צריכים לקבל את מנתם. קול דמי ההורמונים זועקים אליי מן האדמה. נו, שיתאפקו קצת. ממש טיפה.
בני כמה? יש לך אחת קטנה, שאיתה את מצולמת... האמת המילה דודה לא משהו... אבל כן, זה כיף.
מתוסבכים, נו.
מותרת לי פסיכולוגיה בגרוש? ברור שמותרת. מי יעצור אותי?
ובכן לדעתי אנשים שמחפשים את הריגוש ביחסים זוגיים בדמות מריבות ומאבק הם אנשים שיש להם פחות מדי דרמה בעצמם, או אולי יותר מדי דרמה ורוצים להשליך אותה על בן הזוג, אבל אין להם יכולת ליצור את הריגוש ביחסים בטוב - מסקס, מבילויים משותפים, מחוויות פיזיות ותרבותיות משותפות - אלא הם חייבים ליצור אותו באופן מלאכותי במריבות ובהתפייסות ובמייק-אפ סקס. זה זן מאוס בעיניי.
לדעתי אין מאבק אמיתי בין גבר לאשה. באמת יש שותפות. יש אינטרסים כמעט חופפים כשהם ביחד. כי למשל אם אתה הולך ובוגד בבת הזוג שלך והופך אותה לאשה נבגדת וטמבלית שלא יודעת מהחיים שלה - אז הבדיחה היא עליך, כי אתה נמצא עם בתזוג סתומה וטמבלית, או אם היא כן יודעת ומבליגה - אז סופגת וחסרת ביטחון שלא נותנת לך בעיטה. ההשקפה שלי היא שזה ממש האינטרס שלך לעשות אותה מאושרת והאינטרס שלך שהוא יהיה מאושר. וככה באמת נראו מערכות היחסים שלי. והאמת? ככה נראית מערכת היחסים עם בעלי לשעבר. אני רוצה שהוא יהיה מאושר ושחברתו תהיה מאושרת (ספוילר: הופעת אורח שלה בכתבה הבאה שלי ב'את') ושילדיה יהיו מאושרים - כי רק ככה אני וילדיי נהיה מאושרים. אין דרך אחרת.
ואת הריגושים אני אקבל לא על חשבון מריבות ומאבק עם גברים. וכשהיו, הם לא עשו לי טוב, הם דרדרו אותי לדיכאון וברחתי משם כל עוד רוחי בי. גם התפייסות היא לא משהו בעיניי. כי בהתפייסות תמיד נשאר משקע שהוא בבחינת האקדח שיורה במערכה השלישית. והוא תמיד יורה. זהו.
סילחו נא לי בנות. יש בקרים שבאמת, מאוד קשה לי הריכוז והקשב הוא ממני והלאה. אפילו משהו שם בשיתכן לא נראה לי נכון, אבל אין לי כוח אפילו להבין מה לא נראה לי בעין.זה בטח מיקום היוד.
בוא אליי
פשק את עגבותיי
חדור נקיקיי
אהההה.... אלליי!!!
(אופס.... חיים, ברח לי שיר-כימהו-אירוטי-קופאיני. סליחה, זה לא מיועד אליך. בעצם, זה לא מיועד לאפחד... זה לגבר המומצא... הלא מושג... הכימהוני... הקיקיוני.... האי-שמי...)
ואני מזמינה אתכם לסיור בסנטר.
האמת, כשעברתי דירה חשבתי שאצעד כל יום לסנטר אהובי, אבל גיליתי שגם באזור אבן-גבירול-דיזנגוף-גן העיר יש חיים. באמת שהופתעתי. אמנם האווירה בורגנית-משו... וגם הקטינים בורגנים ולא לבושים בבגדי רטרו דוחים כמו בשינקין... אבל אני אתגבר על זה, נראה לי.
עכשיו שניכם בבת אחת הבאתם לי אותה בהבנה - שאני לעולם לא אהיה דודה. יווו לא חשבתי על זה.
וזה באמת קצת עצוב. ודווקא לבן שלי יש דוד, אבל חבל שזה דוד קצת כזה..א..שלא יודע דבר וחצי דבר על איך להיות אחד כזה.
ודווקא אצלנו במשפחה - יש הרבה דודים ודודות. יש לי 14 דודים ודודות. אבל מה זה נותן לי?
ויש עוד יותר בני דודים. אבל זה הכל קשקוש. כי זו משפחה מאוד לא מלוכדת.
ייא אני לא אהיה דודה בחיייים...ממממ
טוב אני מרשה לך להיות דביקה, את צודקת יש לך ממש סיבה טובה. בחיי.
זו האקונומיקה - איך לא חשבתי על זה, מינון יתר - בחודש האחרון.
מאמנת אישית - אל תצהירי על קטינים ברשת, עוד עלולים לעצור אותך.
אהבת מקקים, לא בגלגול הזה, גם לא גברים מזן המקק.{וכאלה פזורים על הגב, בשפע}
היום יום מסעיר ומצעיר.
אני תוהה, מי אלה השניים שמודים לך, ההורומנים ו...?
מיא
אני כל כך נמרחת כאן מכל הדודתיות הזו... הכי כיף דודה ! (אני כבר דודה לשלושה מקסימים).
לא צריך להחליף חיתולים, לקום בלילה, להתרוצץ, לחנך.
אפשר רק לשחק איתם כל היום כמו ילדה ולחבק ולצחוק.
להתפעל, להנות, וללכת להופעת-קסאח, או לבר, או לישון, אחרי זה :-)
אם לוקחים לדוגמא את אלכסנדר פן, בשיר וידוי
או את שירי האהבה של אלתרמן
זה נשמע הכי מסובך שבעולם.
ואלי באמת הם יודעים מה הם מדברים
ואנחנו לא מקשיבות.
בשיר וידוי הוא מתגעג ל"אהבה קטנה וסוררת"
ולמרות הסבל הניכר
הוא אומר" אם יהיה זהשנית אל יהיה זה אחרת"
מה זה אומר על גברים כשהם אוהבים?
לא יודעת
אבל מה זה אומר עלינו הנשים?
אולי אנחנו באמת מגזימות בדרישותנו.
מבלי לרצות להשבית את שמחתה של מיא ועל כמיהתה לאהבה שמחה
גם יוסי בנאי טוען שאין אהבות שמחות.
אולי יום לפני קבורתי,אבין יותר...
יעפת זה בכלל משקל מחלות כמו אדמת חצבת שעלת.... ובדיזינגוף סנטר כבר לא הייתי חודשים, אף פעם לא הבנתי כמה רמת גן רחוקה מתל אביב עד שעברנו לגור כאן לפני כמה חודשים, אני חושב שבשנים שחייתי בארה"ב הייתי באזורי מרכז ת"א בתדירות גבוהה יותר מאשר עכשיו... נראה לי שאנחנו צריכים לעבור "העירה"
או להשלים עם היותינו אנשי הפרברים
.
ואני לא מספיק בקי בשירה כדי להתחייב שנשים כותבות על אהבה בצורה יותר רגועה מגברים, אולי נבדוק עם כל כתבני הקפה?
די נו.... גם תינוק זה דביק. היום היו לי שני תינוקות בבית. תאומים. בחיי. אני לא יכולה לגלות באילו נסיבות. לא כולם חושפניים כמוני... והם היו מקסימים. וינקו מאמא שלהם בוזמנית. גם המציאות דביקה, ולרי. אני הופכת לדודה לראשונה בחיי בגיל 44. כל ההורים שלי בנים יחידים, את קולטת? אמא שלי ואבא שלי ונשותיו ובעלה... הם לא דודים של אפחד! ואני וגגו אחותי הדודות הראשונות במשפחה שלנו! הרי אין לנו בכלל דודים או בני דודים! כל המושג הזה זר למשפחתנו!
מתחת לכיור שלי , הנוכחי, יש פח יוקרתי ונשלף, שעלה - אני לא רוצה להיזכר כמה - וגם אקונומיקה ו-K300. אז לא נראה לי שזה משם.
אני הולכת למצב את עצמי כמאמנת אישית לענייני סקס עם קטינים, שאיבת אבק מפרקט, ליקוק פטמות גדולות במיוחד, הצלת חתולים תועים בחדרי מדרגות (הוא ישן, האהבל) ואהבת מקקים.
מחר יום מסעיר ועתיר פעילויות ומפגשים.
מחרתיים יש לי דייט (מזמן לא היה לי. כשלושה ימים. ההורמונים שלי מודים לי. שניהם)
זה מזכיר לי את השלט האלמותי בדיזנגוף סנטר בירידה מחניון- הגג ...שנייה... תן לי להיזכר - עברית זה לא... מגוף יש שם, וגם ספרינקלרים - בי נשבעתי שאביא את הניסוח המלא לכשאעבור שם!
חשבתי גועפת מלשון גועשת+יעפת - ג'ט לג...
ואתה רואה שנשים כותבות יותר נורמלי מגברים? עושות אהבה ולא מלחמה? מותר לאהוב בלי כל השיט הזה.
אם לדודה היה כיסא גלגלים...
המילים - דביקות..ממש דביקות...השירים דביקים.
אני מתחילה לחשוד בסליק שמתחת לכיור שלך..תביא לכאן קצת.
טוב אני לא ידעתי שליה בהריון, או שכן?
זה בכלל ארוע משמח מאודדדדדד, אז מזל טוב, תמסרי לה ממני, נשיקות וחיבוקים. ואנחנו רוצים סיבוב על הריח הטרי.
מוכנות לעשות בייביסיטר.
הפוסטים שלך - מתחילים להיות אור ואאבה - ולא שזה רע או מדאיג. להיפך ממש להיפך. אני מוקסמת כאן.
בסוף אני אקח אותך כמאמנת אישית, להעצמה נפשית.
היום עשיתי בלונד חדש וגם הסתפרתי - די הרבה מהאורך...הספר אמר גועל נפש, אז לא הייתה ברירה.
מחר הכל מסודר, אפילו טוב יותר משחשבתי או ציפיתי.
לוי אלה בל - סלוט.
ידעתי שאמצא משהו קצת יותר אופטימי אצל לאה גולדברג
ופשוטים ופשוטים
הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ואגב "גועפת"... אני הייתי מציע ב"א" ולא ב"ע"... גואפת כמו נואפת...
ומותר לאהוב
פוסט נפלא,
מחמם את הלב באנושיות, באהבה רחבת הלב שלך
ובנשיות המתפרצת, בצבעי אוכר נהדרים.
לא צריך יותר.
להיות דודה זה תיק רציני. בהצלחה!
רק בשבילך נסעתי כל כך רחוק
להטביע את מבטי בעיניך
לאהוב אותך
תקופת חיים שלמה אחת לפחות
מי כתב את השורות האלה?
אהבתי מאוד.
לחיי עיר הנשים!
זה ממש מזכיר לי את הסרט עיר הנשים של פליני... גדול! (תרתי משמע)
ובו'נה, אני עצמי מתחייבת לחפש לך מגפיים במידה 35 - את בטח עושה חיים במכירות סופעונה! אני יודעת שאחותי ממש משחקת אותה כי תמיד נשארות המידות הקטנות. זה גם נורא סקסי, כף רגל כה פעוטה. אגב, אצל גבר פחות... היו לי גברים עם מידת רגל 42, אפילו 43, ומה אני יגיד לך... זה לא נורא היה לי כיף גבר עם כף רגל בגודל שדומה לשלי... כפות הרגליים הפעוטות האלה היו לי טרן-עוף רציני!
ובאשר לתמונה - אם תשימי לב, אז מצד ימין, על השולחן, מקופל השטיח הצהוב שלי, כי אני אחרי אימון בסלון ומסוממת מאנדורפינים ואחרי מקלחת ולגמרי לגמרי מאושרת וטובת לבב. לכן הלבב פשוט בחוץ. להפגין את זה.
הפוסט הזה הוא חגיגה של נשיות, ואהבת נשים, ואחיות, ואימהות (בשורוק) וכל זה, וזה מאד משמח אותי (אם יורשה לי), כי כידוע גברים זה לא הכל, למעשה גברים זה אפילו לא הרוב.
כמו כן רציתי לציין שאני אשמח לקבל מהקוראת רות מ. פרטים על מגפיים במידות קטנות. אל תגידו דכאון. דכאון זה רגל במידה 35. שום דבר ראוי אני לא מצליחה למצוא. היום גם לילדות יש כפות רגליים גדולות יותר.
וכמו כן (תגובה שהיא כל-בו, אם כבר אני כאן) התמונה החדשה שלך מעולה, רק לקח לי זמן לראות תחיוך, דבילי או לא. התרכזתי ב, נו, בזה, ב, שרשרת פנינים.
חובה, חובה לקרוא את ההתכתבות שהיתה לי עכשיו במייל. הסוויתי את פרטי הפציינט. הזוי זו לא מילה. הנה:
שני פרחי עינייך נרקיסים של בר...
שלום לך,
מצא חן בעיניי הכרטיס שלך (כלומר - את עצמך....)
אני
תודה, כבר כתבת לי את זה מזמן
הפציינט
אני מתנצל. שכחתי שכתבתי כבר (בכל מקרה, ההצהרה הזו עודנה תקפה...)
אני
כן, גם ל-100 נשים אחרות
הפציינט
מה אני אעשה? יש לי חולשה אליכן...
הנה, הודיתי.
לא התכוונתי לפגוע
נו, מה תגידו? החסרת משוגעים אני? יש לי כזה לפחות אחד ביום. מי עוד נתקלה בו?
את מוזמנת בשבת! (השמנת והשתייה לעיל עליי... המעמולים - על אמא של אלומית!)
קניתי קאבה ספרדית, למברוסקו איטלקי, מרלו אוסטרלי ודיאט מקומי כדי לחגוג.
ארבעה שוטים?????
אוקיי.
לחיים!
(חיים, שומע?)
האמת, נשמע מצויין !
קצת שקט, קצת שוקינג, אחלה מיקס
כבר סקרנית...
אלתרמן הזה, בנאדם לא קל, לא קל.
ומה תגיד על
אִם אַתְּ עֱזוּז סַעַר וַאֲנִי כְבַד חֲלֹמוֹת – עַד רֹאשׁ גִּבְעוֹת עוֹלָם וְעַד יַרְכְּתֵי תְהֹמוֹתיִרְדְּפֵךְ יְגוֹן כָּל-לֵילוֹתַי וְיָמַי;
אלה כמה שורות משיר של ביאליק, לנתיבך הנעלם, שאני רוצה לכתוב עליו, לכן לא אביא את כולו. אופטימי, אה?
די, די עם האהבה ההורסת והורגת ושוחקת וגומרת ובוגדת וזועפת ודולפת וזולגת וגועפת (זה אני המצאתי!) נמאס! אנשים, חפשו אהבה טובה! אנשים שירימו אתכם, לא שיורידו! שישיבו לכם אהבה! שיגידו לכם כמה אתם נפלאים ומגניבים וטובים! (ורזים במקרה שלי)!
ודליה, זה לא פשוט. כל הכבוד לך. באמת.
וואלה - האמת, בשנים האחרונות תינוקות זה לא אני... אבל כדודה - המעמד מחייב.
אבל את יודעת מה הכי מגניב בדודה, דודתית כזאת? שאפשר לשלב את זה במשחקי מין! יענו אני שוכבת למשל עם בחור צעיר והוא בא לפתות אותי, הדודה הזקנה והכבודה... יש בזה הרבה פוטנציאל!
כל הכבוד לך!
בכלל לימודים זו הרפתקה (אני מנסה להסביר את זה לבנים שלי. לא הולך לי...) ושפה חדשה זה עולם חדש.
אני חושבת שאיטלקית יותר קלה מגרמנית.
בשיעור האחרון אמרתי למורה שאם אפשר היה לדבר שפה משולבת: צרפתית-ספרדית-איטלקית, אזי יכולתי כבר לדבר שוטף. כל הזמן צצות לי מילים בספרדית במקום האיטלקית, ומתברר שאני ממש ממש יודעת הרבה - וזאת לאחר שחשבתי שלא למדתי כלום מבעלי לשעבר... למשל הוא שאל איך אומרים דלק, אז ישר אמרתי גזולינה, ומתברר שאומרים בנצינה... אבל גזולינה זה בספרדית! וכך הלאה והלאה אני יודעת כמעט את כל המילים - אך בספרדית בלבד!
מותקקקקקק, איזה יום מגניב עובר עליך (-:
איזה שורות ואיזה מילים
איזה ציורים הורסים.
איזה פוסט נעים לסופ"ש.
אני הולכת לשתות פור דאט!
שוט אחד לליה.
ואחד לבן זוגה.
אחד לרך הנולד.
ואחד גם לך.
--- אל תשכחי להביא לה ת'כפכפים ---
ארץ קשה, אנשים קשים, אהבה קשה... וזה לא הבוטה מביניהם...
אך אם אמצאך מצחקת
בלעדי בחברת מרעייך
תעבור קנאתי שותקת
ותשרוף את ביתך עלייך
(גם זה אלתרמן למי שלא זוכר)
לא ממש זורם לשומקום
אבל לא רק אצלנו,
אך הן כל איש רוצח את שיאהב ליבו
יש העושה זו בשתיקה
יש במילים ריבוא
מוג לב רוצח בנשיקה
וגבר בחרבו!
(אוסקר ווילד, הבלדה על כלא רדינג... לא זוכר מי תרגם)
בקיצור.. אהבה יכולה להיות קצת בעייתית....
איך כתבת שם בתגובה
"אהובה"
איזה יופי
וכיף
זה נורא כיף לתת להם ביסים אחר כך, לא ממש, את יודעת, ולשחק איתם מחבואים
ולקנות סיכות וורודות לשיער, ולקחת לאכול גלידה
ולהיכנס יום אחד אליהם הביתה עם "נמר בפיג'מה של זהב"
ועם חולצה מתוקה
ועם עוד ביסים...איזה כיף לך!!
(אה, כן, ולהגיע אליהם הביתה באיזה ערב, להגיד, צאו לבלות אני נשארת איתה כמה שעות...)
גם לי יש בגרות בצרפתית (אבל קיבלתי רק 70). עשיתי בגרות אקסטרנית לבד בבית בלי שום מסגרת, אפילו במתמטיקה (הייתי במגמה ספרותית). פשוט שלחתי מכתב למשרד החינוך, וקיבלתי הנחיות לגבי החומר של כל בחינה. הסיבה לכך היא שבזמן הבגרויות שהיתי במחלקת נוער של מוסד פסיכיאטרי ידוע לשמצה (ברבי). כל שאר הציונים היו גבוהים. אבל הצרפתית נשחקה לי. חבל שהצלחתי בשעתו להוציא פטור מלימוד השפה בבחינה באוניברסיטה. קורס כזה היה יכול לשמר לי את השפה. השנה עליי להוציא פטור משפה זרה שלישית. בחרתי ללמוד גרמנית (שוב לבד, עם ספרים ודיסקים). זו תהיה הרפתקה.
בדיוק!
או שתעצבן את הסובבים... אחת מהשתיים
ביתי החדש צבעוני... אבל לא כמו הקודם. ולמה? על זה יש לי סטנד-אפ שאני חייבת להציג לך ב'חי'. כיוון שטל האדריכלית מאוד מאוד אוהבת 'להשקיט' הכל. אז כל קיר וכל אלמנט שהיא ראתה, היא ישר רצתה לצבוע בשמנת, ואם היתה יכולה, היתה גם צובעת אותנו, בני הבית, בשמנת. וכך הקירות בשמנת, החלונות בשמנת, ומזל שיש לי חתול ג'ינג'י! היא פשוט עמדה והצביעה על כל דבר ואמרה: מממממממ..... את זה צריך לצבוע ב.......שמנת! קיצר היצלתי מציפורניה ארון אחד שנצבע בתכלת-סגלגל, ואמבטיה טורקיזית וקרמיקה במטבח בכתום-שוקינג, אך פרט לכך הבית שמנתי למדי!
מזל טוב :-))
אחיינים זה הכי יפה .אפשר לשחק איתם להנות .ואחר כך להחזיר אותם לחיק הוריהם.
אני ממש אלרגית לפון לארסן, סלחי לי. לא מתחברת לקיש קיש המורבידי. ושימי לב שגם לארסון וגם סורן שמו פס על האפלוליות השבדית ונתנו חזק באור. כנראה שיש גם אור בשבדיה ויש גם אור שלא נגמר. אבל סורן נסע בגיל צעיר ללמוד בעולם וכנראה גם חווה חוויות חושחשיות בכל רחבי העולם, ואותותיהן ניכרות בציוריו. הם ממש עושים טוב על הלב, נכון? הכוח של אמנות לרומם. גם לרימונים שלך יש השפעה כזאת. הם כל כך יפים!
נשים מלאות הן יפות! אין כמו רכות של אשה ואין כמו גבר קשה על אשה רכה (גבר רך על אשה קשה זה כבר קצת בעייתי, אם תשאלי אותי...) a demain!
וואלה? מחר אני שם. הבטחה!
אני שוקלת להפוך למאמנת לשמחת חיים, מה את אומרת? בין כל מאמני הקריירה ומאמני הדייטים ומאמני-האמה של הקפה נראה לי שחסרה איזו מאמנת חושנית וחושחשית לשמחת חיים. קיצר, בואי תעברי אצלי קורס. שיעור ניסיון חינם. אנחנו נלך לקנות יחד שרוואלים בשלל צבעים...תודה תודה תודה ושוב תודה!
אני אוהבת צרפתית!
כדי ללמוד בבצפר 4 יחידות ולהיבחן בבגרות (100!), למרות שהייתי במגמה סוציולוגית, הייתי צריכה להקריב את יום החופש שלי בגימנסיה - שלישי - ועשיתי את זה, שנתיים, כזאת חרשנית הייתי! ואני לא מצטערת! צרפתית זו שפה נפלאה וסקסית בטירוף, ואני שמחה שאני מבינה אותה וגם יודעת טיפה לדבר. המבטא שלי אמנם איום, אבל, tu sais, שומדבר לא מושלם!
אני אוהבת לשמוע דברי אהבה בצרפתית ושירים בצרפתית ואת הדיסקים של ואנסה פאראדי ולהבין סרטים בצרפתית בלי לקרוא את התרגום ובקיצור, זה תענוג. כמובן גם אמא שלי יודעת צרפתית ואבא שלי ידע כי ברומניה למדו צרפתית בבצפר כשפה שנייה.
וגם המורה שלנו לאיטלקית דוידה משתמש לפעמים בצרפתית כשהוא רוצה להדגים חושניות, אבל על הניואנסים של השפות והארוטיות שלהן עוד אכתוב.
מזל טוב לליה...רק בריאות , אהבה ושמחה. איזה אושר זה לידות..
ולאחותה שתישאר לה שמחת החיים הזו ואולי תדבק גם בסובבים.
נשיקות גם לך, ותבואי לבקר. אני מחכה לך!
תודה עמוקה לך בחזרה! את ממש עושה לי כיף לכתוב!
באמת הכל מבורך - והכי חשוב: עוד יבורך בעתיד. אני מרגישה (היכוני: אזהרת פאתטיות חמורה!) כמו תינוקת בעצמי, כאילו שנולדתי עכשיו ועוד נכונו לי המון ימים של אושר!
אני לא יודעת לגבי העם השבדי בכללותו אבל אני יודעת שבושה, מעצורים, מחסומים, הגנות ועצירות מכל סוג הן לא תכונות טובות לאמן. ומה יש להתבייש? בגוף? באהבה? במיניות שלנו? הרגש הזה של הבושה ממש זר לי. באמת. לא זוכרת שפעם התביישתי. אני יצור בלתי-בישי. הייתי יכולה להיות מודל לאמנים אילו הייתי מסוגלת לשבת במקום רגע אחד. והציניות שלי - מה יהיה עליה? זו באמת בעיה. אולי תשאיל לי קצת משלך. כרגע אני פשוט מרגישה אהבה לכל הברואים, אפילו לחיידקים.
עצם הניסיון להציב חומה ודלת מגוחך. מה אנחנו, האסיר במסכת הברזל? למה תמיד המאבק הזה? תזרום, חיים, תזרום!
אבל לי יש כמה מילים: היכולת ליהנות מכל דבר ודבר זה זה בדיוק. גם מסנדלי ים פושטיים. גם מזה. לא צריך פראדה וכיכר המדינה או יהלומים. באמת. היופי הוא מסביבנו כל הזמן. הצבעים. אפילו כשאני קונה משקולות אימון חשוב לי הצבע ואני לא אקנה סתם מברזל. שלי עכשיו ארבעה קילו בירוק כהה ואני אוהבת אותן. והקודמות היו בטורקיז. השחורות נורא דיכאו אותי...
כן, כבר שמתי לב לזה - שם יפהפה.
בכוונה בגלל זה כתבתי להתאושש. בדיוק ככה. זה המפתח. לכולנו יש תקופות לא קלות. ואנחנו ממשיכים. החוכמה לדעתי היא לא 'לסחוב' סתם, אלא לבצע איזה שינוי, לקבל איזו תובנה, לעשות משהו חדש. כשאני 'סחבתי', רק שקעתי עוד ועוד.
תודה!
את מספרת לי? שנים אבא שלי הסתובב בחו"ל עד שמצא לי נעלי קיקרס אימתניות במידה 42 במגוון ורודים.... הוא כל כך התלהב מההצלחה, עד ששנתיים לאחר מכן קנה לי אותו זוג בדיוק! היום אני מידה 40. לא יודעת איך הנס הזה קרה. הזקנה צימקה אותי. אני פעם בפחות מארבעה צבעים בנעל לא הייתי מסוגלת להתנייע. למזלי אבי הבין את הבעיה והיה מוכן לטרוח ולהשיג לי את המבוקש. היום אני מסתפקת בנעליים חד-צבעיות אבל בצבעים עזים כמו טורקיז או אדום או ורוד שוקינג.
ראית מה זה - ממש תאומים אנחנו חחח
בע בעע בעעע לי להקיא????? כאילו...
בדיוק דיברתי על ארם הרגע עם שולמית (ציירת משובחת בפני עצמה). הצעתי לה לראות את התערוכה. גמאני חייבת.
ותראי, אני חושבת שאני נמצאת בכמה מישורים בו-זמני.
מבסוטית מהנוף והשקט והקסם של ביתי, נהנית ממפגש עם אנשים, מסופקת בעיסוקי
ובמקביל גם חשה צרכים לא מסופקים, שחלקם נוגע לגברים. אבל זה לא כל עולמי. לא
וצריכה לראות את ביתך החדש, שבטוח צבעוני ומפתיע
הוא לא בעלה... אצלנו כבר לא מתחתנים כל כך מהר במשפחה! הוא בנזוגה ואהובה!
כן. 3.128 ק"ג של אהבה.
מיא "הרסת" לי את התדמית השבדית
שהתחילה אצלי מתותי בר ,מעיין הבתולים והקוסם
על אפלוליותם ותחושת הכבדות הברגמנית,
ודרך פון לארסן הבמאי המורבידי,
והבאת לי את אנדרש שהוא סוג של רנואר-דגה
של השבדים,רק מאיפה הוא השיג תאורה כזאת
בארץ של חצי שנה חושך והקיץ נראה כמו החורף שלנו.
צייר יפה ומעודן,אך חייבים להודות
אין את החושניות הצרפתית,מה לעשות?
אם כל זה קושר אותך לחווית האהבה ,אז הלונלי פלאנט
שלך הוא תראפוייטי לגמרי.
ומזל טוב לאחותך,ולהיות דודה ,אז את מרגישה דודתית?
אלינור...
את יפה כמו ציפור!
אין מילים בפי לנחמך.
אבל אולי תנסי בתור התחלה למרוח על הפטמה השעירה של סבתא שלך משו ממש ממש טעים.... כמו.... חלב ממותק בשפופרת מהעודפים של הצבא הקווקזי?
מים הם בכלל נפלאים. כוח החיים. כשהייתי קטנה הייתי מזנקת לכל שלולית והיה צריך לעצור אותי. גם הילדים שלי היו כאלה. מרגע שלמדו ללכת הם היו מסתערים על הבריכה בגן מאיר ומנסים לשחות בה, וגם רצים לתוך הים בלי חשבון.
ונכון שזה משתדרג כשזה בצרפתית? כי באנגלית זה אפעס נשמע כל כך דבילי או סתם רגיל...
חושניים, חושניים החמוקיים האלה. חושניות הנשים האלה שמבטן אף פעם לא מופנה לצייר ולכן הן אינן 'אוביקטים' אלא לגמרי שקועות בפעילות של עצמן, בחוסר מודעות מוחלט, לכאורה, לעובדה שהן נצפות.
תחשבי - המרפסת שלך - אין עליה. נוף ואוויר כמו מדירתך יש רק למעטים בארץ בכלל - זה לא כיף? זה לא דבר להתברך בו? אני נושמת עכשיו את האוויר המזוהם של תל אביב לרוויה - כי בדירה הקודמת שלי היה אוויר עוד יותר מזוהם עם עוד יותר פיח!
ואת יודעת מה, את המילים האלה אני מסוגלת לומר גם לחברות. אני מסוגלת להטביע את מבטי בעיניה הכחולות של טל היפה. אני לא חייבת גבר בשביל זה. אני מסוגלת ללטף את שער הבלונד של ולרי ולחבק אותך. זה ממש ממש לא עניין של אהבה לגבר. נמאס לי נמאס לי לגמרי וגם אני מרגישה כולי שממש ממש השתחררתי מהכימהון הזה של לחכות לגבר.
ואתמול תמר חברתי אמרה לי שהתערוכה של ארם גרשוני במוזיאון תל אביב היא שוס. אז נלך ונהנה. יש חיים אחרי אנדרס סורן (ארם ואני היכרנו כבר כשהיינו ילדים. הוא כבר אז היה כוכב).
את יודעת,, כל כך נהניתי מהפוסט הזה, שכולו אהבה (והנשים מלאות יפות כל כך...)
what the world needs now is love, sweet love
(מה לעשות, אני תקועה בשירים האמריקאיים)
וכמובן, מז"ט לאחותך!
התמונה של האשה הערומה
בתוך הסירה הכי אהבתי
והייתי היום במנגו חבלז חבלז
את חייבת להכנס לשם במיידי :)*
אחותי צריכה ללדת בשבוע הבא. בת, אחרי שני בנים.
שואלת גם - שמחת חיים, שמחה על החיים, אני מוכנה לשלם הרבה. חסר מזה כרגע.
מזל טוב לרגל הרחבת המשפחה!
אני אוהבת את הביטוי "שמחת חיים" בצרפתית:
joie de vivre
הוא נשמע כאילו מישהו לוגם לגימה מענגת ומשכרת מעסיס החיים.
הפוסט שלך מעביר תחושה של לגימה כזאת, כן ירבו.
איזה תקופה נפלאה של התחלות חדשות, מיא
לא פלא שאת אופטימית ושמחה
נשיקות
כך כך מזדהה עם כל אשר כתבת. את הפוסט שלך אני נוצרת להסנפה ברגעים בהם הזכרון קצת משתבש ואנחנו שוכחים כמה מאושרים ובני מזל אנחנו. תודה עמוקה, יקרה.
להיות דודה זה אחד מהאושרים הכי גדולים שיש. ועוד תינוקת אחרי שני הבנים שלך. תתענגי בכל חושייך. היא עוד לא יודעת איזה דודה נחתה לה בחיים. תנעצי צפורניים בדודתיות הזאת ותסניפי את התינוקת על בסיס יומיומי.
שוב אני מצרפת לך את השיר המופלא של רחל. הכל כך מתאים לכאן.
ששונות זעירים, שמחות כזנב לטאה;
הים לפתאום בין שני בניינים בכרך,
זכוכית החלון נוצצת בשמש שוקעה -
הכל מבורך!
הכל מבורך, לכל נגיעת נחמות,
בכל רמזים טמירים, והכל יסכון
לחרוז על חוטיו אלמוגי המלים הנאוות,
כיד הדמיון.
האמצעי ממש מזכיר רנואר. בחיי, השוודים האלו. אין להם בושה. כל אחד ריגבי.
(שמחת חיים? את? נראה שאת מצברי הציניות זה אני שצריך למלא)
והנה אהבה קצת יותר תוקפנית מכאן, מתל-אביב
כי סערת עלי, לנצח אנגנך
שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים!
תשוקתי אלייך ואלי גנך
ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!
ושום מילה על הסנדל המהמם הזה.
אני ואחותך חולקות את אותו השם. מזל"ט. שיהיה לה עולם צבעוני, זה חשוב.
קראתי את הפוסט והתמגנטתי על המילה להתאושש. הידיעה שיש את היכולת להתאושש היא היא המשמחת.
היא השורש של כל זה.
איזה דיכאון
טבע נאות ייבאו מגפיים מחומר דו שיכבתי השכבה החיצונית היתה שקופה
ובין השכבות היו ציורים
מתוק להפליא רק מה עד מידה 36
מדכא
כל מה שמלא זימחת חיים בה במידות לילדים
האם מבוגרים אמורים להיות נטולי שמחות ?
עכשיו במחירי סופעונה בנח נחמן נחמן מאומן.
אה
ומזל טוב לך ולליה ולבעלה ולכולכם !
זו שמחה !
איכס... איכסה !
זה מזכיר לי את הפיטמה של סבתא שלי, ציפויר'ה ריגבי, שהיתה לה פטמה אחת בלבד (לא כמוני כתוצאה מפציעה, אלא מלידה) והיתה שמה על השד השני רטיה כמו של משה דיין. הפטמה השניה, מרוב שהיתה בודדה, הלכה עם הזמן והתעוורה, עד שהיתה צריכה לעבור ניתוח קטרקט. ואצלנו בהרי אוראל, היו עושים ניתוחים כאלו עם קילשון. אבל זה כבר סיפור אחר.
איזה כייף להיות דודה!!!
אחותי הקטנה צריכה ללדת בעוד חדשיים, בערך, ואז גמני אהיה (שוב) דודה.
באמת בציורים ההשתקפויות במים מקסימות, האיש שלי, שמצלם,
יודע ליצור בצילום אפקט כזה מו בציור (חשפה ארוכה, או משהו כזה)
וזה מקסים.
המילים נגעו ללבי הרומנטי (קשוח רק מבחוץ...)
"
גילגלת פנינה על עורי
מוססת את כל ההגנות שלי
.
.
.
להטביע את מבטי בעיניך
תקופת חיים שלמה אחת לפחות
"
והציורים יפים בעיני וחושניים (כמה סקסי החמוקיים המלאים. הבטן הרכה).
ואיך ששזרת את הכל ביחד
והפלאת כתוב.
היות והוזכרתי, אעמוד מאחורי הצהרתי. כן ! לשמוח בחיים !
גם עם כאבי הגב המאניאקים שלי, גם עם חפירות רופאי השיניים, גם המרחק הגדול של חברי ממני.
לקום בבוקר, ולשאוף את היום מול הנוף, ולהנות. עדיף ככה :-)
הביני, את לא צריכה להכניס את הכל לפה בבת אחת. לקקי קצת מסביב, ואז הכניסי לפה רק את הצ'ופצ'יק, את הפטמה עצמה, ולא את כל העטרה, וביד השנייה צבטי קלות את הפטמה השנייה. אוקיי? בהצלחה!
אני דודה בפעם הראשונה בחיי!
זהו, שאין כפכפים כאלה. יש רק בחנות לבגדי ילדות בדיזנגוף, כי לליה יש מידות של ילדות...
אני לא אוהבת כשהן ענקיות. זה קצת מפחיד אותי.
ארבעת הכושים, את מתכוונת. את הרביעי לא רואים. הוא מסתתר מאחורי העץ!
מזל טוב
שיהיה המון נחת להורים לדודים
לרכה שנולדה שיהיו חיים מאושרים
בדיוק כאלו כפכפים אני רוצה גם
עברתי את שוק בצאלאל לא מצאתי
תני בבקשה כיוון היכן אוכל למצוא
שנייה של חוסר תשומת לב, אני אומרת לך, זה לא יחזור שנית. שכחתי לשאוב את הכרס פנימה ונשמתי בטעות החוצה!אולי נעלה פוסט משותף על פטמות? יש לי המון מה לומר בנושא. נכון יש נשים עם פטמות ענקיות? אבל שדיים ממש קטנים? ונכון יש עם פטמות כהות ולא ורודות? שלי בגודל רגיל וורודות. אבל נכון זה מגרה כשהן ממש ע-נ-ק-י-ו-ת?
לא קונים את זה, מקבלים, בהינתן האופי המתאים והמצע המתאים ותנאי הגידול הנכונים - וזאת בתנאי וכנראה בגלל שהיית ממש ממש ממש בתחתית ובבור השחור כמוני ויצאת משם כמו עיוור שהתחיל לראות (כמו טופז בטלנובלה מוונצואלה, נומר) וכנראה שצריך באמת את הזוועה ואת הדיכאון - שאני לא מאחלת לך כמובן - כדי להבין כמה כיף הכל וכמה מתנות אדם מקבל כל יום מהחיים. ואם אני נשמעת ניו אייג'ית אני מצטערת. אני ממש ממש לא. פשוט זה האני הרגיל שלי שנכנס לשוחות של מלחמת העולם הראשונה למשך יותר מדי שנים ולא אמרו לו שהמלחמה עברה. פתאום חלון נקי משמח אותי. אקונומיקה - ע"ע אלת האש - עושה לי אורגזמה. החתול שלי שברח אתמול שתי קומות מהבית כשהדלת היתה פתוחה - ונעצר ויילל בפחד מהעולם האינסופי של המדרגות - והחזרתי אותו על הידיים כמו תינוקי - משמח אותי. הכל משמח אותי. אני ישנה טוב לראשונה מזה 15 שנה. אני... אני... נו... פאתטית ברמות קשות!את מספרת לי? אני כבר התפשטתי....
אני עושה הרבה אהבה.
אני מרגישה שאני מוקפת באהבה.
חנוקה מאהבה. באמת (אופס, זה מהדיאט)
אפילו לא צרחתי היום על הילדים!
וואלה? גם אני קונה בעדן...
אני הכי אוהבת את התמונה שלך על הסירה. זו שיש לך קצת קפלים בבטן. זה כל כך אנושי !
עושה חשק קודם להתפשט. כל העירומות האלו....
שיר פצצה.
מזל טוב!!! :-))) לליה.
טוב לראות כזה פוסט לקראת סופשבוע....
עשו אהבה!
:-)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) <אני בטוחה שיש כאלו שיאמרו..טוב. נו...התכוונה לחדירה>
ומה שמיכל קציר אמרה, זה בדיוק .
מזל טוב!!!
וחוץ מזה גיליתי לפני שבוע את האפונים בווסאבי ב"עדן"... זה כל כך ממכר