ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
forte nina
בתגובה על שחקי שחקי על החלומות
אניתמר
בתגובה על בין הרב פנגר לרב בובליל
שרון אבני
בתגובה על 2012
| .".ואהבת ביום ההוא את כל הנמצא, ואהבת את האדם, ואהבת אף את עצמך– כי יהיה לבך מלא אהבה. והאמנת בעצמך, והאמנת באדם, והאמנת בכל אשר יש להאמין– כי תהיה כולך מלא חיים. והייתה הרגשתך ומחשבתך, והייתה רוחך כמעין המתגבר– תמיד חדשה, תמיד שלך. אף את כל עצמך תרגיש, והנה הנך תמיד חדש, תמיד שלך. כן תהיה בעיניך וכן תהיה בעיני אחיך– כי יהיה מקורך ברוך, ו' שמן למאור' לא יחסר. ולא יהיה ביום ההוא האדם על האדם למשא, אשר ישא אותו הנושא שעה אחת– וייעף. כי אח יהיה האדם ביום ההוא לכוכבי השמים ולרמש הארץ, כי יהיה די שמים בנפש איש ואיש ודי ארץ, וגדול יהיה מסלולו. והיה די מרחב לאיש ואיש ודי מרחק בין איש ובין רעהו אשר לא ייפול איש על רעהו ואשר ימשוך איש את רעהו תמיד, תמיד. וידעת ביום ההוא, בן אדם, את הטבע, כי יהיו עיניך וכל חושיך די גלויים, לבך די פתוח, מוחך די עמוק; אבל תדע גם את החיים– והבינות את הטבע. ולא יהיה עוד ביום ההוא אור חכמתך ומעדך אורקר ונורא, כי יהיה אור חי, שופע מכל העולמות. וידעת ביום ההוא, בן אדם, כיצד חיים את הטבע– כי תרצה לדעת"
יושב וקורא בשקיקה דוממת את דבריו של א.ד גורדון. אם היו בי יכולות, הייתי גם דומע וקצת צוחק. חושב על דורו, דור התזה, הדור שהלך עם אמונה באדם, אמונה בצדקת הדרך, גם טעה, לא מעט, אבל גם בנה, סלל, נטע, חינך, הקים, יצר. ברא. בעיקר ברא. חושב על דור האנטי- תזה, זה שבא אחריו, זה שניפץ, החריב, סלד, סילק כל אמונה מתוך ניסיון למצוא בתוהו כל דבר אחר, אך כל שמצא הוא את הארעי, הזמני, בר החלוף. וחושב על עכשיו. דור שמכיר את אנשי התזה, יודע אישית את אנשי האנטי-תזה, הוא בעצמו תמהיל בין- דורי של סינתזה שלא ברור לו אם לנפץ או אם לייצר. בינתיים הוא דומם מייאוש.
האם זה דור אבוד? הייאוש המחלחל חורט היטב את הכתובת על הקיר. המבול אחרינו, שמישהו ינקה, שהאחרון יכבה את האור. הטבע של גורדון נראה רחוק ולא רלוונטי, אבל העשייה, אהבת העשייה, לשם העשייה, לא לשם החומר, היא הדבר שנשכח ואבד. היא הדבר הצועק מהאדמה. היצירה. הבריאה. אני יושב, הולך, רץ ועומד ולא מוצא משמעות חוץ מליצור, ליצור, לברוא ושוב לברוא. כי סיפור בראשית הוא כאן ועכשיו, ורגע לפני חושך על פני תהום, תפוח הדעת ממתין להינגס. האם ננגוס בו? האם נחזור לברוא? לפעמים בא לי לישון, לפעמים בא לי להעיר את כל העולם. עכשיו זמן השכמה.
"עלם מלא לפנינו, מרחבים, מרחקים, מעמקים, חיים, אור לאין תכלית ואין חקר,– טבול, בן אדם, בתוך מעמקי הים הגדול הזה, פתח כל חדרי לבך וכל בתי נפשך לזרם החיים והאור–חיה! חיה בכל אטומיך, חיה חיי עולם! חיה–וראית כי עוד יש מקום לאהבה, לאמונה, לאידיאליות, ליצירה! ואולי מי יודע?–אולי עוד ישם עולמות שאין לך אפילו מושג עליהם"!..
_________________________________________________________________________
בעיצומו של החורף נוכחתי לדעת שיש בי קיץ שלא יובס לעולם (אלבר קאמי)
תזכורת לעצמי. |
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (119)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה השעון המעורר הכללי שהתקלקל.
תודה.
טוב שהחלטת להשכים.
השכמה.
חכה אחרי יום רביעי בעשר :)
(אני מזכירה לך ששיעור זה שעה וחצי!
אי אפשר ללכת באמצע, זה מעליב את המרצה :))
:))
כן, רק קצת.
מה, אבל, כאילו, אנחנו קצת מכירים כבר, נכון?
מבין את הבאסה. לגמרי. מי כמוני עשה ועושה מסלול חיים
בין ייאוש לתקווה, בין אמונה לאגנוסטיות. ועדיין, היום אני
יודע שלעיתים ראשי בעננים, אך רגליי נטועות היטב בקרקע,
ההבנה שלעשות מהפכות או לחשוב כך מתאים לגיל 16,
מה שלא משתנה ששינויים קטנים, ולעשות את המקסימום
בסביבתך הקרובה יהפוך כל שינוי קטן לאחד גדול, לא
באמת מכיר אותך, אבל נדמה לי שאת החלק שלך את מבצעת
על מנת ליצור עולם מעט יותר טוב.
חיבוק.
תודה רבה :)
כל פעם הקטע מרגש אותי מחדש.
לקרוא אותו בשקט לילי נפלא כפליים..
אני מוכן להחליף את מאגר הכוכבים שלי
במקום המאגר הביומטרי..
עזבי כוכבים, טוב שבאת :)
יש מלא כאלה?
לא יודע, אצלי התובנות היותר מכוננות הן נדירות,
אבל מכיר בהחלט את רגעי ה"הארה" האלה..
תודה.
פעם הייתי מתבאסת מטקסטים כאלה,
הרגשתי שהאכילו אותי ככ הרבה כאלה בילדותי עשירת האידיאלים-
שחינכו אותי לחנך דור שיחנך את הבא אחריו וחוזר חלילה.. וכאב לי הראש מדיבורים
על תיקון עולם וכל הנלווה לזה. היום הייתי קונה את א.ד. בשתי ידיים
מתגעגעת לדיבור התמים הזה. לא יודעת אם אני יכולה היום להאמין לו,
לראות את העולם ככה, באמת ככה. נשגב בעיני. מכיר את ההרגשה?
מקסים, מעודד, מעורר... יופי!
תודה לך, וברוך הבא..
חביבי, פעם לאפה הייתה לאפה,
היום היא סתם פיתה.
זמן השכמה גם למחשבה...
תודה מיכל :)
לא הייתה ברירה ובאמצע הלילה התיישבתי לקרוא שוב
אכן מסה יפיפייה
כנראה שקראתי בזמנו את הספר ברציפות והזר "גנב" את תחושת הוואו הבלתי נשכחת
עכשיו אין ברירה אלא לקרוא את הזר שוב :)
תודה
סליחה ???
מה זה בלי כוכבים ???
עכשיו תבואי שוב !!!
בכבוד רב
משטרת הקפה
חזרתי...בלי כוכבים אומנם...אבל אשוב במיוחד ...
כמה טוב לקרוא אותך...
אז יאללה, קודם כל רשיון על טרקטור :)
(לי יש מגיל 15 :))
אחלה סבא, ותודה לך..
הפיקחון של היום כואב כי יש תחושה של אי מסוגלות?
מבין לחלוטין, לדעתי יצירה קטנה ועשייה קטנה סביבנו
יכולה להקהות ולו במעט את תחושת האובדן והתסכול.
תודה על השיתוף :)
כמה כיף ששאלת :)
".. היקום שב ונוצר כאן יום יום באור חדש. הו, אור!
כך צועקות בדרמה העתיקה על הנפשות הפועלות העומדות
לפני גורלן. גם לנו לא נותר עוד אלא הסיכוי האחד הזה, ועכשיו
ידעתי זאת. בעיצומו של החורף נוכחתי לדעת שיש בי קיץ שלא
יובס לעולם"
מתוך המסה בין היפות ביותר שנכתבו אי פעם לדעתי - "שיבה לטיפזה".
(מופיע בתוך "הזר")
הכל טמון "ביום ההוא"
היום (ויש מלא ימים כאלה) בו תהיית חיים הופכת לתובנה.
כל שהיא.
גם לקאמי זה קרה, בוקר אחד.
המשבר האחרון לא היה טראומטי מספיק כדי שהוא ייכנס לזכרון הקולקטיבי שלנו.
והזכרון הקולקטיבי הוא חשוב רק אם הוא פתאם משנה ומאיר אחרת את תפיסת העולם שלנו.
בינתיים, כאצור, העולם כמנהגו נוהג.
כן, אף פעם לא בוהה, אין לי זמן לזה :)
מתעצם? את חושבת?
איזה כיף לי, אני עוד אאמין בזה :)
תודה.
יפה לך הדוברת של גורדון, ואפילו שיכנעת אותי שזה מה שהוא יאמר :)
אור מסלק חושך, עשייה מסלקת בטלה, ללא ספק. הגולה בתקופתו הייתה ממשית,
הגולה היום לא פחות ממשית. הגולה המחשבתית כי ניתן לעשות צעדים על
מנת ליצור חברה טובה יותר. ייאוש זה סוג של גולה. שביעות רצון עצמית היא
סוג של גולה ואשלייה. ההתעוררות מגיעה שזה מגיע לפתח דלתך ואז אתה
מבין שאתה עלול להיות לבד כי כל אחד סגור בדלת אמותיו.
הכוח בקהילתיות זאת גאולת היחיד אל מול העולם הענק הזה. אני מאמין
בזה, שנים האמנתי באינדיוודאוליזם, קשה שם.
תודה וברוכה הבאה :)
אני? סלסה? מממ.. לא כל כך מסתדר לי,
אבל חוף גורדון בהחלט :)
תודה מותק, אני אמסור לקאמי..
לפעמים מילים רק מפריעות,
תודה סיגל :)
מסכים לחלוטין וזה בדיוק מה שאומר גורדון במאמר אחר,
במילים שלי הוא אומר שמרוב דעת ודעות כבר לא עושים
כלום והספק מנקר בעשייה הבסיסית. יותר מדי ספק שווה
לאי תנועה, אי תנועה משמעה מוות.
מאוד אהבתי את החז"ל שהבאת. אין מציאות ללא עשייה.
תודה על התגובה שפי קלאמזי, החכמתי.
גאון.
יש תיאוריה שמדברת על שבר לפני תקומה, אולי, אבל
אולי אפשר אחרת, לא מהפכות, שינויים קטנים של איכפתיות
אפילו בצורת ההתנהגות. למשל המראה של הדיונים בקפה
דה-מרקר בשבוע האחרון מראים את המרחק שלנו מהומניות
בסיסית וחוסר שיפוטיות כלפי האחר.
אני לא חסיד ולא צדיק, אבל במקומות בהם ניתן לדחוף קצת
כבוד והומניות, אני אהיה שם.
תודה לך שרון.
הערך ככסף ויותר מזה, המחשבה שטופת המוח שחומר יכול
לספק את כל מה שאי פעם נרצה הוא המשעבד. מסכים לחלוטין.
לי הייתה תחושה שהמשבר האחרון הוא מעין סימן לכפר הגלובלי
הזה שצריך לשנות גישה, לא לזלזל בחומר, אבל גם להכניס אותו
לפרופורציות הנכונות והלא משעבדות, הסימנים מראים שלמין האנושי
זיכרון קצר הנע ממשבר למשבר.
אז עד המשבר הבא... ניפגש.
אבל העשייה, אהבת העשייה, לשם העשייה, לא לשם החומר, הכל טוב * תודה
באיזה דור היו שווארמות יותר טובות? זה הדור שאני מעדיף!
(מאת ש.ו. ארמה)
אשריך, אני רואה אותם, את העושים, כי התקרבתי אליהם
השנה מעט יותר, תודה שמצאת את המחשבות כנפלאות,
בעיניי יצא משהו לא חד ויותר מעורפל. שמח שאת לא
מיואשת :)
כן, גם ביקוריי קצרים מאוד פה,
תודה מותק, התגעגעתי.
בתחושה הסובייקטיבית שלי לחלוטין, אנשים מרוכזים בעצמם
ברמות גבוהות מאוד, בסביבה שלי אנשים לא אוהבים מה שהם
רואים סביבם מבחינה מוסרית, אבל ידיהם מורמות מעלה בייאוש
עם אמירה: "מה אני, האיש הקטן, יכול לעשות".
אין הוד ושלמות בעשייה ובמחשבה האנושית, אף פעם לא הייתה, אלא
מישהו מאמין פה בנביאים וחלקי לא עימם.
בעולמנו הגשמי לא ניתן שלא לשלב בין הרוח לגשם, מי שלא יעשה זאת
או שימות מרעב או שימות מחוסר משמעות. המוות השני בעיניי כואב
יותר, כי לחיות רק בשביל לאכול ארוחת צהריים ולרוקן אותה בשירותים
משולה למוות.
יש קצת מן הנאיביות לחשוב שבני אדם לא משתנים לפי
השפעות פסיכולוגיות המושלכות מהסביבה המודרנית
הטכנולוגית חדשות לבקרים. מעולם לא על הכדור הזה
דור כל כך שטוף מוח בתחושת החוסר האשלייתית, שנובע
מחוסר משמעות פנימית המנסה להתגבש ולהתמלא על
ידי משמעות חיצונית, וכמובן שהתוצאה היא כשלון מראש.
לגב א.ד גורדון, מסכים, אבל קודם צריך השכמה.
מעורר מחשבה.
בהחלט תודה.
נתחיל מהסוף, בחיי מישל וולבק מת, היה רלוונטי לתקופה, לא עוד :)
כתבתי לתמי למעלה שתקווה וייאוש גרים אצלי בכפיפה אחת, אבל
מודה שהתקווה חזקה יותר וזה ניכר בבחירותיי בחיים,
סופרמן נמצא פה כי הוא מלווה אתי מגיל 7, כנראה שעדיין
לא התבגרתי :)
בכל אופן, מסכים לגבי האנושיות שבסופרמן, לכן בחרתי
בדמותו, יש לו, לעל אדם הזה גם חולשות,
תודה על תגובה יפהפייה..
היא מודפסת כבר זמן מה בתוכי, התזכורת..
:)
אחת מהתזכורות היפות שקראתי
מתוך?
מעולה, שרון. תודה.
עוררת בי זיכרונות של סבא שלי, שהיה חלוץ אמיתי, חקלאי, שהאמין בעבודת כפיים, בלחימה על ערכים, באהבת הארץ והזולת.
החלום הגדול ביותר שלי הוא להגשים את אלה שלו.
גמאני נוהג לקום בסביבות 8:30 לפנות בוקר...
החזרת אותי לקיץ רחוק לפני שנים אינספור
יושבת וחותכת פיסות ממילותיו של א.ד.
מציירת מסביבו כדי לפתות את החניכים שלי
לקרוא
לילה שלם חודשים שבועות שטבעתי במילותיו
הפיקחון שלי היום הוא כואב
מודה
אבד הקלח על הכוח הגלום באידאל הזה
ועדיין מילים מהזמן ההוא מאיש יקר מוקי צור
מהדהדות בי
על איש חינוך
"להתחשב בלילות ירח
לא רק בצהרי יום.."
אתה טועה ותוהה!
ואף פעם לא בוהה!
אני מזכירה לך.............אתה מתעצם!:)))
גם אני, כשאני מוצאת את עצמי חוזרת להוגי הדיעות של העלייה השנייה, אני מבינה שאני בצרות. למרות מה שנהוג לחשוב על א.ד. גורדון כסוציאליסט הוא ראה את העבודה, עבודת האדמה בעיקר כגאולה של היחיד, ממנה הוא חשב תגיע תיקונה של החברה כולה. לא היה לו שום דבר נגד העבודה כפרנסה, להפך, הוא חשב שמתוך כך יקנה האדם את רוחניותו ותרבותו. בקונטקסט שלו, העם היהודי היה בגולה רחוק מהאדמה ועסק בסחר ותיווך והחזרה לאדמה, לטבע, שיכרה את כל חושיו.
לו היה כאן א.ד. גורדון, על המשפט הזה שלך:
הייאוש המחלחל חורט היטב את הכתובת על הקיר. המבול אחרינו, שמישהו ינקה, שהאחרון יכבה את האור.
הוא היה עונה:
"לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור."תודה איש וברוך הבא..
קאמי הפילוסוף האהוב עליי. לגמרי.
:)
what's next?
סטון מככב במסיבת סלסה בחוף גורדון?
אני מבסוטה ממך ומקאמי.
נהדר.
לא יוצר מספיק, אבל מתעורר כל בוקר עם כוונה,
יש שיוצא יותר, יש שפחות..
בתפוח ההוא נגסנו, רק שמרוב דעת ודעה הוא
הפך לתפוח הספק והאי עשייה, דומה יותר לתפוח
שהרדים את היפהפייה הנרדמת.
יש תפוח חדש עכשיו. הוא מעורר את היפהפייה.
ערב טוב יקירה.
לא יודע לגבי גיאוגרפית, כן אפשר לתלות את זה בתרבות שפע הממוקדת
מטריאליזם, צרכנות ותחושת חוסר המסופקת על ידי צריכה נוספת. חברה
ממוקדת ביחיד ולא בקולקטיב, חברה שכסף הוא הערך המוביל בה ולא
ההומאניות. אדם לאדם זאב ולא האדם טוב מנעוריו. ועוד.
תל אביב היא מרכז העצבים. לטוב ולרע, כמו בגוף, מהמרכז יוצאים הדברים הכואבים,
אבל גם הדברים מזהירים אותנו ושומרים עלינו. שינוי ערכי במרכז העצבים הזה
בהכרח ישפיע על הגוף כולו.
איך עושים את זה? ממממ... יש כמה דרכים, חלקן מונעות ונעימות יותר, חלקן
בדיעבד והן תמיד, תמיד כואבות יותר.
תודה לך.
בלי יותר מדי מילים.....
אהבתי מאוד
סיבכת אותי עם הפוסט הזה,
באה, הולכת, חוזרת, נוסעת, חוזרת..
איפשהו במהלך השנים עשינו הפרדה בין אנשי העשייה לאנשים החושבים.
אנשי רוח רבים נפלו בשל הניתוק שלהם מהמציאות,
הזלזול בגוף, ובגשמיות.
מצד שני יש הרבה אנשי עשייה, בריאים בנפשם, אם כי חסרי השכלה.
אני לא אומרת שרק העשייה חשובה, ושאולי מוטב שנוותר על הלימוד.
רק אומרת שעומק ההבנה יכול להתגלות רק כשהתוכן הנלמד ממומש בעשייה.
בחלום יעקוב מתואר "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה".
יציבות בעולם המעשי היא תנאי להתפתחות.
ואנחנו, מסתכלים על עולם שקיבלנו מוכן (למראית עין בלבד)
ובמקום להמשיך לעשות, מנסים להפיק הגדרות שיתארו את מה שמתרחש, שייתנו אישור, הגיון, במה שלא מסתדר.
"כל שמעשיו מרובין מחכמתו - חכמתו מתקיימת,
וכל שחכמתו מרובה ממעשיו - אין חכמתו מתקיימת".
איפה אנחנו בתוך זה?
"כי סיפור בראשית הוא כאן ועכשיו, ורגע לפני חושך על פני תהום, תפוח הדעת ממתין להינגס.
האם ננגוס בו?
האם נחזור לברוא?
לפעמים בא לי לישון, לפעמים בא לי להעיר את כל העולם.
עכשיו זמן השכמה. "
אלופים אנחנו... הרס עצמי.
כבר זמן רב שאני מתהלכת בתחושה שנרדמנו...
מה שנקרא - "גול עצמי"
ששכחנו את העיקר, את המהות, את הבריאה
כן עכשיו זמן השכמה !!!
אתה מתעורר וגם היא ואני..ואני מניחה שמתישהוא-נחזור לברוא
אני במין ידיעה לא קלה שקודם נביא הרס (ואנחנו מביאים...) ומתוך ההרס נבנה מחדש
תודה
אני מאמין שגישה ניבנית על פי התנאים הפיזיים של האדם.
גורדון, שמבחינתי היה לא רק הוגה גדול אלא גם מנהיג רוחני, התאים לדור שלא היה לו.
לכן קריאה לברוא וליצור ולהאמין באדם ולהסתכל לשמיים המשותפים לכולנו היה רלוונטי להם.
הקללה שלנו היא שאנחנו דור שיש לנו.
אנחנו עבדים לנוחות וחושבים שאנחנו חופשיים לבחור.
אנחנו עבדים לכסף ואנחנו חושבים אותו לערך.
אנחנו מסתכלים על הקיבה שלנו ולכן אנחנו לא יודעים, בכלל, להרים את הראש.
והכי גרוע.
אין לנו ואנחנו מסרבים לרגשי האשמה.
נו, לא נורא. לא רע לנו באקווריום.
נפלא.
הציטוטים והמחשבות שלך.
אבל אני מסרבת לראות את עצמי כחלק מדור הייאוש.
יש הרבה מה לעשות, ויש הרבה שעושים.
תמצא אותם, ותראה שאפשר אחרת.
שבת שלום שרון
בהתחשב בכך שאני בקושי בקפה..
קראתי את הפוסט הזה כמה פעמים..
יקירי מעולה..פשוט מעולה!!
גם הוא..
בלי ירידות ועליות לא נדע שאלו הם
חיינו, הא? :)
בכיף מותק, תמיד.
כמו שכתבתי, לפעמים בא לי לישון, לפעמים רוצה שהעולם
יתעורר.
לא יודע, כשאני חושב על משמעות, אני חושב שזה כרוך
גם בקושי,
בכל מקרה, שנ"צ חורפי תמיד זה טוב :)
שבת שלום.
עובדים על זה כל החיים מיסטר סטון. פנימיות חזקה? לא יודעת. רגישה אולי :)
להלן ציטוט מחליפת מיילים ביני לבין מישהי ששנינו מכירים ואוהבים:
ציטוט: שרון אבני
ונראה לי שתמי צדקה בתגובתה אלי,
מצבי הרוח בין ייאוש לעשייה מאפיינים אותי,
קשור ללא ספק למטען פנימי שמושפע עדיין
מהחיצוני, אבל עובד על זה :)
_________________________________________________
אז קלעת בול, וכמו שאת יודעת, פנימיות חזקה
היא בסוף שתיתן את הטון לאיך ייראו גם חיינו
החיצוניים..
מיסים, אל תשאל... <בסוף הברזתי...>
<אני בטוחה ששלמה עוד יופיע אצלך... :>
כן, גם אני בשנים האחרונות מכיר את השעה 5:30 היטב,
והדבר התמוה מכל, אני נהנה מזה...
מה לומדת? שלמה היה עם לב שבור לרסיסים,
אבל קלפטון בה לי טוב יותר..
צהריים טובים..
זה.
תודה!
אז מתי התעוררת היום?
תודה, כבר אמרתי.
אז שוב :)
תודה איש,
מרוב מילים ורעיונות לא רואים יער.
נטיעת היער היא מקור החיים..
כיף לדעת שאת חושבת כך,
לא לגביי, לגבי גורדון
:)
כל דור חושב שהדור הקודם היה עשוי אחרת, והדור הבא מפונק ודורש ו"בכלל לא כמו שאנחנו היינו"
ולכל דור יש את היוצרים שלו, והממציאים שלו ואת אלו שסתם נמצאים....
כנראה עניין של תקופה בחיים ושל אופי.
ההסתכלות אל העבר, מתעלמת מהעובדה שגם בו היה -כאן ועכשיו.
בזמנו.
אין בו הוד ואין בו שלמות, בזמנו גם ישב מישהו כמוך, ותהה לאן הולך הדור.
העשייה של חלק היא נובעת מריצה אחר החומר ושל חלק היא עבור הרוח.
אין שם,בעבר משהו נשגב יותר מההווה.
פשוט לא היינו שם. אנחנו כאן ועכשיו.
ובעצם רציתי לצטט לך את זה: "
כתיבה תגרום לבהונותיך לצחוק כשאתה יישן,היא תגרום לך לפסוע כנמר, היא תשרוף לך את העין ותעמת אותך פנים
אל פנים מול המוות.." בוקובסקי.
אז תכתוב ש. עד שתדמם.
אין כזה דבר ל "דורו". אנחנו בני אדם בדיוק כמו אלה של "פעם".
השוני הוא טכנולוגי בלבד. תכל'ס אנחנו לחלוטין לא אחרים, ומכאן נובעות הרבה טעויות בחשיבה של כל הדוקטורינות הפסיכולוגיות והסוציולגיות.
מה שיפה ל א.ד. גורדון, נאה גם לנו.
שבת שלום.
פוסט נהדר, והמשפט האחרון מופלא.
אני קוראת את הפוסט, ובזווית עיני מנקר לי סופרמן שלך. גבוה, רחב-חזה, בוטח, עיניו נשואות אל על.
השלמות בהתגלמותה.
ואני חושבת, קצת קשה לראות בתמונה, אבל זה לא אותו הסופרמן שנפל מהסוס?
נראה לי שגם אתה קצת ככה לפעמים, בהסתכלות שלך על העולם.
חי את העידן שאחרי הנפילה, אחרי ההתפכחות מהאשליה הגדולה. עידן שאין בו תקווה לאיזה גיבור גדול שיבוא ויתקן,
יציל את הכל, יחזיר אותנו לעולם שלפני הנפילה.
וגם חושבת, כמה יופי וחמלה יש דווקא באותו סופרמן של אחרי הנפילה.
למרות הקושי - אי איבוד האמונה.
למרות הנכות - הסיוע לאחרים, הנמרצות, האהבה.
אין פה פנטזיה, רק אמת קשה ובקושי שלה יש גם הרבה מתיקות. השריר החזק שהתרכך גילה עימו חולשה, אבל גם אנושיות.
מישל וולבק לא היה מסכים איתי, אני מקווה שאתה כן.
זו תזכורת להדפיס ולתלות.
חזק.
והשיר.. כמה חייכתי. רץ אצלי בלופ לפני כמה ימים..
let it grow סטון, ושלא יגמר לעולם..(:
אני נותנת המון המון קרדיט לאדם,
אני אפילו חושבת שזה יקרה גם בלי עזרה, מכורח היותם בני אדם.
לא עניין של נבואה, עניין מדעי נטו.
אפקט הפרפר, מכאוס תבוא הגאולה, מיציאה מתוך המסגרות. מיצירה כמו שאתה יוצר למשל.
אתה בסדר אתה
המשפט הסוגר שלך (הציטוט של קאמי) תפס אותי לגמרי.
קודם כל תודה שהפנית אותי למשהו פשוט, מורכבות גדולה
עליי :)
מכיר את את תיאוריית הגל, מכיר גם את תיאוריית הקליפות, מכיר
אפילו את כתביו של בעל הסולם על מדרגות לעולמות גבוהים.
את טוענת שאי אפשר לזרז, את הפסימית, אני הצגתי מצב
של דור אבוד, ואני טוען לפעולה כי אני מאמין שאפשר, כדאי
וחייב לעשות מעשה. דטרמיניזם חלקי חביב עליי, מוחלט גורם
לי לייאוש.
אני לא נביא, לא זרתוסטרא ולא מתיימר, כך שאני לא רוצה
שאף אחד יישרף, אני כן מעוניין שבחלקת אלוהים הקטנה
שלו יתיר האדם את הספק ויעזור. וכן, אור קטן יוצר מאור
גדול.
תני קרדיט לאדם, אני נותן, אחרת לא הייתי כותב מה שכתבתי,
יותר מזה, הייתי גם אני מחלחל לתוך ייאוש קיומי. אשלייה או
לא, טעות או לא, אלה הם חיי, לטוב ולרע. עדיף שהם יועילו
ולו לאדם אחד.
אם זה לא פרדוקסלי אם זה לא המציאות
:))
להאשים את הספירה הטכנית זה לא נכון, אין קשר, חלונות ניפתחים חלונות ניסגרים, חלונות בזמן, נכון שהיה חלון בתקופת שלמה עוד מלפני הספרה הטכנית, אבל לא הספרה הטכנית היא זאת שמעקבת, וגם כיום ישנו חלון בזמן וגם היום יש כמה עיקובים, דברים עקרוניים שצריך לישר לפני סוף מחזור. מה לעשות. כנהגת מרכבה שהתחילה לצאת לדרך ובעקבותיה אמורות לצאת שתי המרכבות הנוספות, אני לא מתכוונת לקחת את המושכות בידיים - ישנם כרגע עיניינים שאני מטילה עליהם ווטו. אבל כך או כך גם בלעדי תוך 75 שנה האנושות תפתח או שלא. סוף מחזור.
בבקשה
נהפוכו זה אופטמיות מתוך ידיעה, בניגוד אליך שאיבדת את האמון ונראה לך שהיום ההוא לא יגיע והדור אבוד.
כן, האדם נימצא בתחילת האלף השלישי של השלב האורבני שלו, כרגע האדם מכור לתענוגות הגוף ולעבודה,
לא מוכן לחיות בהווה. לא מוכן לקבל את האמת. כרגע האדם חי בחלום בתוך חלום בתוך חלום, לא לכולם יש אפילו את האפשרות של הבנת הנקרא כתבי א.ד גורדון כתב. לא נהיר להם אף על פי שהם נמשכים אליהם. (כתביו של א.ד גורדון מבוססים על חזון יחזקל, זה שהקאנון לא הכניס לתנ"ך, גם לזה יש הסבר)
זה יגיע כך או כך, עניין של בגרות. כאומה חסרה לאדם בגרות, כי בני האדם עדיין לא אומה מאוחדת. זה שלבים. לא כולם יתבגרו, אני אם תרצה אני יכולה להסביר לך את זה בצורה מפורטת מאוד ככה שתהיה בהלם. עם אנלוגיה או בלי.
מדעית או קוסמית. בנתיים נסה להבין את זה ככה אתה רוצה כרגע להוציא את העוגיות מהתנור חצי אפויים לשים עליהם שוקולד קצפת ודובדבן - זה לא מה שיעזור. לא מוכנים.
אף על פי שכן ניתן כרגע להגביר קצת את החום ולהגיד להם את האמת בפרצוף - אתה מוכן לקחת עליך את הסיכון שזה ישרוף אותם ?!
רוב הפוסטים הכלליים שלי הם בנושא, גם המדעים וגם הפשוטים, שניה אני אמצא לך קישור למשהו פשוט.
טוב, לפחות מצאת משמעות ביצירה.
לפחות אתה ממשיך ליצור.
יש כאלה שגם זה אבד להם.
נגסנו כבר בתפוח, לא?
אני ברחתי משעורי תנ"ך כדי ליצור...(וגם ממתמטיקה, אבל זה כבר לפוסט אחר)
בוקר טוב דרלינג.
תודה על אה. דה., ועל מילותיך. שניכם גם מעוררי השראה וגם מרגשים, באותו כרטיס.
ואני תמה ביני לביני על מקורות היאוש והציניות והשיתוק וחוסר האונים הנרכש.
יש רגליים לסברה שזה ממוקד גאוגרפית? באיזו ביצה גושדנית תלביבית למשל?
שכל מה שצריך זה לצאת משם, לראות שיש עולם ויש בשביל מה מחוץ לביצה?
ועוד משהו שרון,
תודה.
כמוך כמוני.
בעליות
ובירידות.
"...בכלל כשאתה משתתף בעבודה לחידוש החיים, מאיזה צד שתשתתף, אתה רואה את עצמך נקלע מספק אל ספק, משאלה עיקרית לשאלה עמוקה ממנה, עד שלבסוף אתה נחבט בשאלת השאלות.החיים הרי הם כל כך סתומים. כל כך מלאים סתירות, הסתירות כל כך מלאות חיים, כאילו הן הן עצם החיים, והעבודה לחידוש החיים הרי היא כל כך קשה, רחוקה, לא בטוחה, כל כך מופרעה מכל הצדדים, מוקשה ומופרכה מהרבה מעמקים. וכמה כבר חידשו את החיים והעלו חרס בידם, וכמה מחדשים היום את החיים, ואתה כבר רואה את החרס, שהם שואפים לחדש ולהעלותו בידם. כלום אתה יכול להיות בטוח, כי החידוש, שאתה משתתף בעבודה להגשמתו, הוא באמת יביא את הברכה המבוקשה?..
....יותר מזה, אפשר לאמור, כי כל האנושות התרבותית חולה במובן ידוע במוחיות יתירה, כי כל מגמתה של התרבות הקיימת היא לצד המוחיות היתירה על חשבון החיים, וכי מצד זה בעצם באה הירידה האנושית. מבחינה זו כל עיקרה של העבודה לחידוש החיים האנושיים בכלל ולחידוש חיינו אנו בפרט, היא העבודה להרחיב ולהעמיק את החיים האנושיים לתוך עצם החיים הקוסמיים, אשר יחַיו את הרוח האנושית מצמצומה וטמטומה ואת המחשבה האנושית ממוֹחיוּתה ומיכניותה. ומה תעשה, אם עצם העבודה לחידוש החיים מביאה בהכרח שוב לאותן המחשבות המערערות, לאותן השאלות הספקניות? מלבד מה שאתה רואה, כי התנועות והזרמים, השואפים לכאורה לחידוש החיים, הולכים לצד שכנגד הרחבתם והעמקתם של החיים במובן האמור, הולכים שוב לצד הצמצום והטמטום של כל הטבע האנושי, וכי הזרם כבר הגיע עדינו, עד עובדינו בארץ-ישראל, וסוחף הרבה מכוחותינו ומחליש ומצמצם את כוחנו בכלל, – מלבד כל זה הנה הדבר מצד עצמו מעורר מחשבות ספקניות. באים אנחנו וחיוב החיים בידנו, חיוב שאין למעלה ממנו, זאת אומרת, לא רק חיוב פסיבי, חיוב במחשבה מופשטת ובחיים פסיביים, שלא קשה כל כך למצוא לו סמוכים באותה המחשבה המופשטת ובפשרנות עם אותם החיים הפסיביים, כי אם חיוב אקטיבי, בפועל ובמעשה...
גידולה של ההכרה האנושית למעלה למעלה, במידה שלא שיער אדם מעולם, כיבושיה בספירת המדע והטכניקה, שלא היה אדם מאמין באפשרותם לפני דורות אחדים, – כל זה נותן לנו רשות לחשוב, כי גם רוח האדם עשויה לגדול ולעלות באותה המידה, במידה שאין אנחנו משערים עתה. כל זה כאילו אומר, כי יסוד הרע בחיים האנושיים אינו מעוות לא יוכל לתקון..."
(מתוך הנצח והרגע א.ד. גורדון)
המובאה שלעיל ארוכה, והיא חלק ממאמר ארוך ומרתק (שנמצא כאן ). עשית לי חשק לגורדון, מה אוכל לומר :)
איני יודעת מי יטרח לקרוא, אבל מי שיעשה כן, ימצא טקסט נהדר, המתאים באופן מופלא, לימינו אנו, לא פחות מאשר לתקופה בה נכתב.
בהמשך ישיר לדבריך יקירי,
מעוות יכול לתקון, כל עוד באים אנו וחיוב בידינו.
כוונה טובה והרבה רצון. זה הכל.
__________________________________________________________________
הרגשתי שאני צריכה לחזור.
כן, נכתב מרגש, אז כנראה הוא חדר גם אצלך למקום
ההוא, הטקסט של גורדון חזק ומעורר השראה.
קראתי אותו לפני שנים וחזרתי אליו שוב.
תודה.
קשה להיות ער כשכולם מסביב ישנים.
קשה להלחם בטחנות רוח.
אני דוקא בתקופה שבא לי לישון. בא לי לנוח. עייפתי.
לא שנת חורף של דובים. סתם תנומת צהריים מבריאה.
שיהיה סופ"ש מופלא!
i aim to please
:)
עכשיו שימחת אותי..
זאת האמת שלי יעל.
יום טוב.
גם אני מרים דגל לבן יותר מדי פעמים, אבל משתדל,
לאט לאט זה יכול להפוך לאורח חיים בו לא עובר יום
אותו אתה מסכם כלא סתמי. והיו לי לא מעט סתמיים
כאלה.
תודה יקירתי.
גורדון, ידע מילה האיש.
תודה איש.
ואני?
בנק יקר את, הא? ממש ריבית קצוצה :)
כן, הטקסט שלו, וניתן לנטרל את דיבורו על הטבע שקצת
לא רלוונטי לימינו התעשייתים והטכנולוגים, ולהישאר עם
משמעות היצירה. טקסט חזק.
"זה יגיע" בדיוק מזכיר לי פאסיביות מיואשת. בני האדם לא מוכנים
למה? לנסות לשנות את מציאות חייהם ועל הדרך את מציאות
המקום הזה?
הריח של הנפל"ם על הבוקר או סתם הריח של הבוקר?
יש לציין שאני מהמשכימים קום.
(אין על הריח של הבוקר..)
אופפפ... הזכרת לי שאני צריכה לקום עוד מעט... ללימודים... איכס...
<שלמה היה פה ונעלם? גם לו יש השכמה? :>
בוקר טוב !
זה.
טוב !
מה השכמה?
מחר יומ שישי.
<תענוג, אמרתי כבר?>
התעוררתי לגמרי שרון
באמת רוח העשייה והיציריה היא זו שמחייה את כולם
יותר מכל שאר המילים והרעיונות
הסינטזה בין הטקסטים שעשית, משובחת
עכשיו, כל מה שנותר הוא - לעשות !
מעולה. כמוך.
א.ד. גורדון. איש נערץ.
טקסט מדהים. שרון. תודה שהכרת לי אותו.
לא הכרתי אותו לפני כן.
והטקסט שלך מרגש לא פחות,
בדרך כלל כשאומרים ריגשת אותי פה זה סוג של הפוך על הפוך.
אבל, באמת ריגשת אותי
אני אומרת כולם חכמים בדיבורים
אבל במעשים הדרך עוד רחוקה
בכנות לא צריך להביא ציטוטים
תביא את האמת שלך שרון
זה הכי טוב
הכי ישר
והכי הוגן
:)*
חיה–וראית כי עוד יש מקום לאהבה, לאמונה, לאידיאליות, ליצירה! ואולי מי יודע?–אולי עוד ישם עולמות שאין לך אפילו מושג עליהם"!..
יש לי תחושה שאתה שם!
כן, תותחית על, את ערה. את זה אני יודע..
את מה שלכלכנו כדאי שאנו ננקה.
מת עלייך :)
ודעתך חשובה פה.
תזכורת זה.
חה!
:)
הורדתי אותו, כי קלפטון בא לי יותר טוב עכשיו ולטקסט, אבל
שתדע שאני עומד זקוף מאחורי "חום יולי אוגוסט", אחד האלבומים
הישראלים היותר טובים.
כן
גם אני לא ידעתי מה להחליט לגבי שלמה ארצי :)
פנינים סטון
טוב , בשביל הטקסט הזה כמעט היה כדאי לוותר לך.
(אל תנסה אפילו, הריבית לא יורדת)
עוד אחזור, שווה קריאה מעמיקה נוספת.
והתזכורת מצויינת,אזכיר לך לזכור.
זה יגיע, עניין של בגרות האדם, בנתיים האדם לא מוכן לזה ואין טעם להתערב, גם אם מדובר במקרים קיצוניים,
כמו גינה של כרובים העולם, חלק יפתחו וחלק לא וזה בסדר.
עליסה בארץ הפלאות, בהשראתו של קאמי, אמרה גם כן...
"בעיצומו של החורף, הרגשתי סוף סוף, שיש בתוכי קיצ בלתי מנוצח"
ננגוס. נברא. נעשה. נשנה. כי...אנחנו.
אף אחד אחר לא ידליק את האור במקומנו ולא ינקה אחרינו.
אכן, זמן לקום. דומני, אגב, שכבר התעוררנו.
אוהבת אותך. ומאמינה, בעיקר מאמינה.
תיזכורת מעולה לכל הדיעות.
זו דעתי.
R