| בגיל 127 שנים מתה שרה, ואברהם קובר אותה במערת המכפלה. והפרשה מביאה לנו את המשך חיו ומותו של אברהם אבינו. "ויוסף אברהם ויקח אישה ושמה קטורה" (בראשית כה/א). אברהם האלמן לוקח לו בסוף ימיו אישה: מעניינות הערותיו של הרש"ר הירש על פסוק זה: "אין להתפלא על כל, שאברהם חזר ונשא אישה. הן היא חי עוד שלשים וחמש שנה וזמן שעולה על האורך הממוצע של חיי הנישואין בימינו". לעומת המחשבה הרווחת בחלק מהציבור בדורות האחרונים (היום מורגש שינוי כלשהוא בעניין זה) הרואה בזיווג שני מעין בגידה לאישה המנוחה, ואף נשמעו לפעמים קולות של 'יש לי אישה אחת - בעולם הזה, ובעולם הבא' אברהם המלא חיוניות והמודע לתפקידו בעולם ממשיך את חיו, נושא אישה ומוליד ילדים ואין הדבר הזה פוגם במהומה את הקשר האמיץ שקשר אותו לשרה אשת נעוריו ושותפתו לדרך. "אין האישה מתה אלא לבעלה" ואם זאת ניתן ורצוי לפי חכמנו לחזור ולשאת אישה או בעל. על פי דעה אחת בגמרה אותה קטורה אינה אלא הגר המצרית אשר אברהם גרש מפניו בהנחייתה של שרה, וכך מביא רש"י :"קטורה - זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם" (רש"י שם). ועוד, לפי חלק מהמדרשים הלך יצחק בעצמו להביא את הגר לאביו, וכנראה היה רגיל יצחק לבקר במקום. (ראה: רש"י בראשית כד/סב וגם רמב"ן לאותו פסוק). שלא כמחשבה העכשווית המושפעת מהמציאות בה אנו חיים, מתייחס המדרש להגר כאל דמות חיובית לא רק בפרוש שמה קטורה- כקטורת, אלא גם מעצם העובדה שחכמנו לא רואים פסול בנישואין אלו שהם חידוש הקשר שנותק ע"י שרה "הנה מה טהור ואנושי היה יחס זה בעיני חכמינו, אם כי סופו היה כה עגום ומעציב" (רש"ר הירש שם). אברהם שילד בן מהגר בגיל מבוגר קשור עדיין רגשית לאותה אישה ואף היא קשורה אליו למרות הגירוש. יתכן ויש בגישה זו ניסיון להמתיק במשהו את דמותו של אברהם המגרש. וכך בסוף ימיו אנו מוצאים את בניו יצחק וישמעאל באים לקבורתו ביחד, גם אם סביר ששאר בניו מקטורה היו שם, דואג הכתוב לציין "ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה..." (בראשית כה/ט). מעין רוח של שלווה והשלמה נושבת משורות אלו. ישמעאל נראה מוכן לתת קדימה ליצחק. יצחק מוכן לבוא יחד עם אחיו ואף להביא את אמו של ישמעאל לחיק אביו. על פי המדרש חוזר יצחק מבאר לחי רואי, שם הייתה הגר ובדיוק באותו רגע רואה הוא את אליעזר מגיע עם רבקה! קשר משפחתי מופלא, הבן דואג לזיווג לאביו. האב דואג לזיווג לבן. נראה שהם מחוברים בקשר רגשי עמוק ומשמעותי שהרי רק כך ניתן להבין את הדאגה ההדדית, את יכולת ההכלה אחד של השני ואת הפרגון. יצחק היה יכול "למרוד" בהחלטת אביו, שהרי אין אדם מחויב לקבל את דעת הוריו בענייני זיווג (ראה שו"ע יו"ד ס' רמ ס' כה, הערת הרמא). אברהם, מצדו, היה יכול לדחות את הצעת בנו. גם אנחנו יכולים ללמוד מגישת המדרש כל כך חיובית הן לגבי הגר והן לגבי היחסים המשפחתיים בתוך המשפחה המורחבת. יחסים שנראים קרובים, עמוקים ומשמעותיים יותר מי מה שהדמיון שלנו היום מאפשר לנו לחשוב. שבת שלום |