בחרתי ללכת לישון מוקדם היום...רצף הארועים שחוויתי השבוע גרם לי התרגשות ועייפות יתרה... צלצל הטלפון מתוך חלום ,וכל היום היתה לי תחושה של עצבות... ובשר לי קול קרוב מעבר לקו על איש יקר שקבל דום לב ומת בביתו. דוד, ואני כל כך אהבתי אותך,היית לי סמל להתמודדות, ניצלת מידי הנאצים ועלית ארצה ,שרתת שנים בצבא ,וכשהשתחררת הקדשת את חייך לועד למען החייל, היתה בך רוח נתינה אין סופית, אתה שיכולת ושרדת מול הנאצים עלית כפטריוט ארצה ולא הפסקת לתת, פגשתי בך לא פעם בבית דודתי, תמיד דאגת לי ולבני, תמיד היתה לך מילה טובה לומר, גם כשלא נפגשנו,דברת עימי בטלפון, דאגתי לך מאד לאחר שהיית בבית חולים ,דני חברי רצה שיהיה לך הטוב ביותר בשיקומך,והיום הלב שלך לא עמד בנטל. דוד איש יקר אתה ,דמעות זולגות מעיניי שלא הספקתי להפרד ממך, המבחן הראשון של אדם גדול באמת היא מידת הענווה בו - כזה היית, ענו ,צנוע יפה מראה ונפש. הינך מצטרף לאשתך היפה שעזבה את עולמנו לפני שנים. מרכינה את ראשי לאדם שהיה כולו "מענטש". ת.נ.צ.ב.ה. |