מִשַּׁחַר יַלְדוּתִי לַשָּׁוְא לָךְ פִּלַּלְתִּי

בְּבוֹאִי אֶל סַף מְעוֹנֵךְ,

מִנֶּגֶד רְאִיתִיךְ וְאַף כִּי קָרַבְתִּי,

מֵעוֹלָם לֹא הֵישַׁרְתְ מַבָּטֵךְ 

לְעִתִּים מְצָאתִיךְ שְׁבוּיָה בְּחִיּוּךְ

טָמִיר וְכָמוּס עַד בְּלִי דַּי,

וּבְהוֹלֵם לִבִּי רְאִיתִיו כֹּה סָמוּךְ,

אַךְ לֹא לִי הוּא הָיָה בְּוַדַּאי 

כִּי נָצַרְתְ חִיוּכֵךְ לֶאֱלוֹהֵי רַחֲמַיִּךְ,

אֲדוּקָה וִיְּרֵאַת שָׁמַיִם,

וְאֵלַי לֹא בָּאת וְכָשְׁלוּ פְּסִיעוֹתַיִךְ

כִּי הִכְבִּיד בָּךְ לֵב וְעֵינַיִם 

וְיוֹם אַחַר יוֹם הוּא חִזֵּק זְרוֹעוֹתַיִךְ

לִבְחֹשׁ בְּסִיר הַבָּשָׂר,

אַךְ מַה נֶּחֶלְשׁוּ הֵן עֵת בָּאתִי עָדַיִּךְ

לְאַמְצֵנִי אֶל חֵיק שֶׁנִּכְמָר 

וּשְׂפָתַי לֹא יָכְלוּ לְדַבֵּר אֶת שְׁמֵךְ,

מַה זָר לִי הָיָה לַהֲגוֹת,

וְכָבַשְׁתִּי אֶת פִּי וְהָלַכְתִּי מִמֵּךְ

אֵצֶל מַחְשָׁבוֹת נוֹדְדוֹת 

כָּךְ שָׁנִים לָךְ פִּלַּלְתִּי בְּגוּף וְלֵבָב,

וְאֵלַי לֹא נָשְׁבָה אַהֲבָתֵךְ,

וְהִנַּחְתִּי אֶת שְׁמֵךְ בְּלִבִּי הָאַכְזָב,

כְּמוֹ הָיִיתִי הֶמְיַת נִשְׁמָתֵךְ.

© כל הזכויות שמורות לאורורה (צארום) חדד