כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    הדרך אל הלא נודע מעולם לא היתה מוארת כל כך

    38 תגובות   יום שישי , 13/11/09, 08:21


    עולם חדש נברא, מזמין לעזוב את האחיזות של העולם הישן, לצאת למסע, ללא מטענים. תחושה שכל מה שהיה, משתנה עכשיו. נכנסת פנימה, סומכת, לא בודקת עוד את פתחי המילוט 

     

      היו לי בעבר חלומות חוזרים ובהם פגשתי בתים שהכרתי. ובחלום היה מתגלה לי אזור בבית שלא ידעתי על קיומו.

    פעם חלמתי שמצאתי מדרגות נסתרות שהובילו לבריכה ענקית. בפעם אחרת הייתי בבית של סבתא שלי, מגלה עליית גג עתירת אביזרי כישוף מרהיבים. בחלום אחר התגלתה בסלון דלת סודית שהובילה לספריות, ובפעם אחרת חדרי שינה מרווחים.


    החלומות האלה תמיד מרגשים, מלווים בתחושת גילוי והרפתקה.

    עם הזמן למדתי שכל חלום כזה מספר לי את מה שהמודע עדיין לא ידע, אבל הלא מודע כבר כן- משהו חדש עומד להתגלות בי, אזור שלא ידעתי על קיומו: עבודה חדשה, כשרון חדש, אהבה חדשה, תובנות חדשות.

      

    עכשיו, הדברים קורים עוד לפני שהספקתי לחלום אותם. אני נכנסת בדלתות חדשות שנפתחות, ופוסעת, מפלסת את דרכי הלאה.


    אולי בפעם הראשונה בחיי, אני לא מחפשת את פתחי המילוט תוך כדי כניסתי, יודעת שאם צריך, שבילי הבריחה יתגלו לי, בדיוק בזמן שאזדקק להם.

     

    יש משהו מסעיר, מרגש ומפחיד בדרך הזו. האור נמצא בדיוק במקום שאני בו, ומאיר רק עוד כמה צעדים קדימה.

    המקומות בהם כבר עברתי, הוחשכו אחרי, וכל השבילים הצדיים , חשוכים גם כן. דרך שלא מאפשרת לסטות ממנה, אחורה או הצידה, רק הלאה. אל  האור.

     

    אני מתקדמת צעד צעד, וכל אזור אליו אני מגיעה מואר באור זוהר ועצום. אור מופלא של בריאה, שלא ידעתי כמוהו.

    אפשר לראות בו רק את המדרגות הבאות, והדרך מזמינה להמשיך לצעוד כך, עטופה באור, מבלי לדעת מה יהיה בעוד כמה מדרגות, מבלי לדעת את סוף הדרך, או אם יש לה סוף בכלל. דרך שמבטיחה שתאיר לי, כל עוד אני צועדת הלאה, לבאות.    

     

    ואני יודעת שבניתי שם, מאחורי, עולמות שלמים, חלקם נפלאים, אחרים כאלה ששימשו ערי מקלט. והעולמות האלה נבנו בעמל רב, והיו ההוויה שלי במשך הרבה שנים. 

     

    וברגעי הפחד, אני עוצרת, מתבוננת, מנסה לזהות בחושך שמאחורי ובצדי את האוצרות שבהם, שהם שלי, להיאחז בהם עוד קצת, להבטיח שילוו אותי בהמשך המסע. והחושך עוטף אותם, וזה מפחיד, כל כך מפחיד.

     

    והאמון והאמונה שבתרמיל הגב הקטן מלחשים לי לצעוד הלאה, לעבר הדרכים המוארות. כי כל עצירה, מציפה את המחשבות והפחדים.  אני לא מאפשרת להם להצטבר ולחסום את המעברים. ממשיכה לנוע. והאמון והאמונה מבטיחים, שכל מה שאמיתי, יופיע שוב, בהמשך הדרך, ייעטף באור החדש, ומה שלא, שייך לעבר, ויישאר אי שם, מאחור, בחשיכה.  

     

    עברתי כמה פעמים תהליך של שחזור הלידה שלי. התחושות היו זהות. חושך גדול, גם אם חמים ובטוח, שנותר מאחור, כמו דוחף הלאה. ולפני, אור, ענק, שמושך אליו, למרות הכאב, למרות הפחד, אין ברירה, האור מושך יותר מאזור הנוחות שצפוף כבר. שחשוך. עולם חדש שוב נולד.

     

    המאמר הוא חלק מהספר "בחרתי בחיים של אי ודאות" אפשר להזמין אותו דרך הקישור, והוא ישלח אליכם עם הקדשה

    https://sites.google.com/site/gazitmichali/home/choose-life

    דרג את התוכן:

      תגובות (38)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/8/10 08:45:
      את יודעת שאת עמוד האש לפני המחנה...נכון שאת יודעת?
      אז תודה על כך. לגמרי תודה
      אוהבת אותך מהבית...
        2/8/10 06:08:
      "אינני יודע מילים מהן נולדת תפילה
      כל המילים אבדו בקולי והיו כאלמות אפלה.
      אך עדיין רואות עיני זוהר עיניו של ילד.
      ועוד רואות עיני: כוכב אין דומה לו בזוהר"
      אברהם חלפי

      ''

        7/3/10 09:45:

      וואו! כמה אור!

      תמשיכי להאיר בגדול

       

        13/12/09 19:21:


      שלום מיכל,

      זו הפעם הראשונה שאני זוכר לבקר בבלוג שלך וקראתי לא רק את הפוסט הזה (המרגש כל כך) אלא גם חלק מהתגובות שקיבלת עליו.

      יש הרבה מאוד אנשים שאוהבים אותך והם חלק מהבית שלך שאותו את בטח לא רוצה לעזוב.

      אז כאורח שרואה דברים שבעיני בני הבית הם כבר כמובנים מאליהם.. אני מזמין אותך לשים לב לכמות החיבוקים והנשיקות שקיבלת מאנשים יקרים לך.

      איזה כיף לך! את בטח ראויה לזה.

      בהצלחה בדרך החדשה, מקווה בשבילך שתביטי לאחור מדי פעם (בעצם: מסביב) ואז הדרך החדשה תאיר לך פנים אף יותר.

      תודה שנתת לי רגע לבקר...

      אמיר.

        12/12/09 19:07:

      "כי באורך נראה אור..."

       

      *

        23/11/09 10:03:

      צעיר לנצח
      רמי קלינשטיין

      מילים: בוב דילן

      תירגם: יאיר לפידן
      לחן: רמי קלינשטיין
      ===================

      שישמור אותך האל
      ויגשים משאלתך
      שתעשה בשביל אחר
      והוא למענך
      שתיגע בכל כוכב
      ותטפס על כל שלב
      שתישאר צעיר לנצח

      שתגדל להיות צודק
      שתדע לראות את האור
      ולמצוא את האמת
      בתוך החושך הגדול
      שתמיד תהיה חזק
      אל תשחק את המשחק
      שתישאר צעיר לנצח

      שיהיו ידיך עסוקות
      וצעדיך מהירים
      שיהיה ביתך יציב
      מול רוחות השינויים
      שבליבך תהיה שמחה
      וישירו את שירך
      שתישאר צעיר לנצח

      ===================

      שתישארי צעירה לנצח .
      נשיקה

        22/11/09 06:15:


      תאור כל כך מדוייק,

      כל כך מחבר.... ומחובר.

      את יודעת מיכלי,

      האור שבתוכך הוא שמאיר את הדרך,

      כל דרך שאת בוחרת ומגיעה אליה

      תמיד תהיה מוארת,

      כי את אדם מואר.

      אני עדיין מחפשת את הדרך להחשיך את האזורים

      הלא רלוונטיים מהר יותר... כדי לא לפזר את המיקוד.

      אוהבת אותך מאד. כבר אמרתי?

        20/11/09 03:50:

       

      בשהתנועה היא במהירות האור

      המחשבות נותרות מאחור...

      :)

      אודי

        18/11/09 17:15:


      "אני עושה צעד, וכל האזור שאני בו מואר באור זוהר ועצום."

      וואו..זה באמת אפשרי, הא?

        17/11/09 00:34:


      מאוד מתחברת לתהליך שתיארת.

      מחזקת את ידייך בדרך החוצה...האור הזה נראה מאוד משחרר.

      בהצלחה!!!!

      אהבתי לקרוא גם את התגובות

        17/11/09 00:22:

       

      תאור נהדר,

      החיים דוחפים קדימה

      לא לאחור

      ולא בדריכה במקום,

      הלאה עם האור

      עד לתכלית שהיא מקור האור.

      מאמין גדול בחלומות. וברגע שיודעים איך לזהות את המשמעויות שלהם, כל אחד לפני מה שנכון לחייו כמובן, זה נפלא!
        16/11/09 16:57:


      כל מה שתורם לאדם להתפקחות טוב לו.

      חלום הוא אחד הכלים של הנפש להתחשבן עם עצמה בזול :)

      *

       

        15/11/09 16:00:


      מיכל יקרה,                                                

      הפוסט הנפלא שלך גרם לי להחסיר פעימה.

      כל כך חלומי, נבון ויפה. מלא בעוצמות שלך  

      וגילוי אמיץ של האור בעתיד הלא נודע        

      דומני שאשוב להתרגש בקריאה בו.           

      תודה,                                                       

       

      אלית  

        15/11/09 13:20:


      יש לי רגעים בחיים שדברים קורים ברגע הנכון בזמן הנכון.

      -

      כך אני מרגישה לגבי הפוסט הזה.

      -

      לפני יומיים----לא הייתי מבינה ( או חושבת שאני מבינה ---)

      -

      היום אני מוצאת חיבור מופלא מתוך המקום שלי.----מתוך עולם המושגים שלי -------( שלא בטוח שהוא זהה לעולם המושגים שהתכוונת אליו ). זה מדבר אל המקום שבו אני נמצאת ולא הייתי שם לפני יומיים.

      -

      אכן הכח הדוחף-----חזק יותר מהפחד. התגליות שוות את אובדן ה--"בטוח והמוגן "

      -

      חללים נסגרים וחללים נפתחים ויש פחד אבל גם היתרוממות רוח.

      -

      תודה שבאת לי בזמן

      -

      חנה

        14/11/09 12:59:

      באנו חושך לגרש......
      איזה  תיאור מקסים מהמקום שאת נמצאת. אשריך שדברים קורים מאליהם.

      לוקחת אתי בתרמיל מסעי את האמונה שכל מה שאמיתי יופיע שוב בהמשך הדרך לעטוף באור החדש ומה שלא שייך לעבר.

        תודה !

        14/11/09 11:18:


      מיכל מדהימה אחת

      הפוסט הזה בא לי ב ד י ו ק בזמן

      אין אין אין עליך

      כל כך עוצמתי וחכם ומדוייק

      נדמה לי שאקרא אותו שוב, כמה פעמים, ואאסוף את הכוחות כדי להמשיך לצעוד לעבר האור הפרטי שלי

      חיבוק ענק, אור שכמוך

       


      היי מיכל אהבתי לקרוא זאת על הבוקר!
      בוקר טוב!
        14/11/09 07:50:

      כמה נכון

      הכי קל להישאר במוכר, הידוע  והנוח ,בחושך.

      צריך המון אומץ ונחישות ללכת לאור המפחיד

      ואת יקירתי יש בך את ההבנה והאומץ

      ללכת אל האור.

      את מדהימהההה!!!!

      אוהבת אותך המוןןןןןןן


       

        14/11/09 07:06:
      ראיית בתים בחלום משקפת ביטחון צרכים בסיסים וערכים. הגילויים החדשים את המפתח שלך ליצירה והאור מעיד על שליטה באלו. בהצלחה. 
        13/11/09 22:59:

      מי אם לא את, יודעת לתאר כל כך חזק ומחובר

      את תחושות הלידה מחדש, היציאה מחושך לאור,

      העזיבה את אזור הנוחות, פרידה מהפחדים,

      השארתם מאחור בחושך, וצעידה בטוחה

      אל עבר המקומות הזורחים של החיים.

       

      מחוברת את,

      ומחברת אותנו אל המקומות האלה בנו.

       

      תודה שהפצעת הערב (-:

       

      אהבה וחיבוקים לך ממני.

       

      מיכלי...הפכתי סקרנית...

      והרבה נתיבי אור השארת מאחורייך

      בתוכי, מנצנץ אור מאורך...

      ואיזה כיף לראות את האור שלך...

      באהבה 

        13/11/09 21:41:


       

      יופי!!!!!!!

        13/11/09 20:56:

      אור, ענק, שמושך אליו, למרות הכאב, למרות הפחד, אין ברירה, האור חזק יותר מאזור הנוחות שצפוף כבר. שחשוך. עולם חדש שוב נולד.

       

      את מדהימה.

      זה בדיוק התיאור של המקום בו אני נמצאת.

      זה מרגיש כמו לידה.

      תינוק שנולד עם הבנה.

       

      אוהבת אותך מיכלי.

      רק הצלחות שיהיו לך תמיד.

       

       

        13/11/09 20:22:
      תאור מרתק ונהדר!
        13/11/09 19:59:

      היי מיכל

      כמה צודקת!!!!

      אנ יכול לדבר בשם עצמי, שהבריחה מהפחד היא שם נרדף בשבילי.

      את המושג "והעיקר והעיקר לא לפחד כלל" אני מאמץ בשתי ידיים, ויודע שכל גשר או שיעור שנקלע בדרכי - מטרה אחת היא לו - לכוון אותי לכוון הנכון!!

      הרבה נפילות, הרבה כשלונות, הרבה אתגרים שלא הוגשמו - אז מה, בדרך הכוללת ממרום שנותי  המתקדם המאזן עבד לטובתי ולטובת הסובבים אותי !!

      האם לא היו רגעי פחד בדרך? היו בהמוניהם - אבל בנחישות הסרתי אותם מעולמי, ולא נתתי להם להכתיב את דרכי - כי כוונתי את דרגי בדרך האור והחזון - בדיוק כמו שאת מתארת כאן בפוסט המקסים שלך.

      תודה ששיתפת אותנו

      כל טוב

      זאב

        13/11/09 19:31:
      *
        13/11/09 17:03:

      מיכלי

      ככה בדיוק אני מרגישה עכשיו

      וגם את החלומות האלה אני מכירה ואוהבת, הם באמת מרגשים בטירוף

      באחרון שהיה לי חזרתי לבית הישן והקטנטן של סבי

      וכולו היה אולמות ירוקים מופלאים שמטפסים ביניהם בסולמות.

       

      אז ככה שהפוסט שלך גרם לי להחסיר נשימה

      והביא איתו עונג של היזכרות והזדהות

       

      תודה 

      תמשיכי ללכת באור! באומץ, באהבה, בסקרנות, בפול-פאוור

      אוהבת אותך

      אוסו

        13/11/09 16:33:


      תודה אחותי, אחד החזקים יותר, נוגע ומעורר ומתחבר לעומק הנשמה

      נשיקות, אוהבת אותך מאוד

        13/11/09 15:23:


      מיכלי

      כמה מוכר.

      הבתים.שבאים בחלומות.

      כמה רוצה לשבת באיזורי הנוחות,

      כמה מפחיד לשחרר..

      ללכת אל הצעד הבא..

      וכמה אומץ צריך,

      ואמונה,

      תודה ששיתפת,שהיזכרת.

      שכוווווווולנו. בדרך,

      אל האור,אל הטוב.

      חכמה הדרך,מההולך בה.

        13/11/09 12:21:


      מיכל  תודה על  פוסט  חשוב.

      האירועים  שעיצבו אותנו  הם  חלק  מאיתנו  אך אנו  חייבים  להמשיך  במסע הרוחני  שלשמו  הגענו  לעולם.

      בהערכה   וחיבה

        13/11/09 09:48:

      ברמה מסוימת, מקנאה בך.

       

      החלומות שלי, כרגע, עדיין לא ברורים.

       

      מתקיפים אותי בלילה, לא מאפשרים לי תובנות ביום.

       

      מחזיקה לך אצבעות למימוש הריגוש :)

        13/11/09 09:33:


      Caminante, no hay camino. Se hace camino al andar.

       

        Antonio Machado

       

      לצועד: אין דרך. הדרך נעשית על ידי ההליכה.

       

       

      יפה מאוד :)

        13/11/09 09:06:

      או אה

       

      משפחת אלדור בנציגות כמעט מלאה

       

      ואנאי

       

      איזה כייף לפגוש ככה עם תחילת התגובות שלושה אנשים שאני כל כך אוהבת

       

      אתם שלושתכם פנסים מאירים כבר כל כך הרבה שנים

       

      אוהבת המון

        13/11/09 08:53:


      מרגיש לי כמו טיהור איזור מיים נמוכים...רגש מתנקה, מיטהר...הופך מופרד נקי. התקרבות למקור. לשפע של שקט. שדה הכרה פעיל. יודע. אגו נשמתי שקט יותר. מקבל. יודעת הנשמה עצמה ותפקידה. קבלה עצמית. מקום. הכרה בקיומך ונוכחת בזמן עכשוי.

       

       

      אוהבת אותך

        13/11/09 08:53:

      איזה כיף להיות השנייה שמגיבה!

       נפלא לשמוע שאת במקום כל כך מואר ומודע!!!

      יודעת שהזרך רק תלך ותהיה מושכת ואטרקטיבית יותר ויותר והאור רק ילך ויגדל, יילך ויגדל!

      נשיקות

      טליה אלדור

        13/11/09 08:39:

      איזה כיף להיות ראשון להגיב..

      גאה בך! שמח בשבילך

      מרגישים את האנרגיות והריגוש למרחק רב 

      שיהיה רק אור ואור ואור

       

      נדבר בקרוב

      נשיקות