ונחני ה' תמיד. פוסט המיועד למורים ומטפלים. כשאתה עומד מול קבוצה או לפני טיפול ומעבר לטכניקות אותם למדת ושיפרת, אתה נמצא בחוסר אונים. מה לעשות עבור כל האנשים היקרים האלה. מה אתה יכול לעשות? תחושת חוסר האונים התמידית המלוה אותי היא תחושה מתוקה, שעוד פעם אתה בהיוכחות שאין לא תנועה ולא טכניקה גם לא משהו חכם שאתה יכול להגיד. כל אלה כמו רצף בלוקים שבונים קיר שלא מאפשר את מציאת הפתח. במקום הזה יש רק מרכז, שהוא שיא השקט. המשפר את עצמו ככל שנמצאים בו. ואז מגיעה ההנחיה. שלמה המלך כותב "הטריפני לחם חוקי" למרות שכידוע לשלמה המלך לא היה חסר מאומה. בפניה שלו אל הבורא ית' הוא אומר שמת אותי פה, עכשי תנחה אותי אפילו אם אצטרך לרוץ ולהתאמץ אחר מזוני, תן לי את הטרף הזה. במקום הזה כדאי לפתוח בתפילה. אנשים חדשים בתחום תמיד שואלים על הגנות בזמן הטיפול. כדי להצטרך הגנות צריך להיות מחובר לחומרים שיש ביכולם להזיק ומעט מאוד ראיתי אנשים שנוגעים שם. אבל אם אתה נכנס אל ההנחיה כדאי להכנס דרך זימון של קונסוליום גדול ממך שהם ישמרו. כל שעליך לעשות הוא להתחבר אליהם דרך מילותיהם. "ברשות מורי ורבותי לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון. ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". אז לבקש את ההנחיה הדרושה כתבתי דברים אלה בזכות דברים שלמדתי ממורי ורבי י.ש. שלא רוצה לפרסם את שמו כתבתי בלשון זכר אבל מיועד עבור כל. שבת שלום
http://www.youtube.com/watch?v=y45PSRc9I2o
|
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
המילים הם רק ביטוי חלקי נוכחה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך".
אמן...
מושיקו,
לכבוד הוא לי שהזכרת את הפוסט שלי....
תודה....
הנה קטע נפלא מתוך אליהו של מנדלסון, שירה של מלאכים "שא עיניך אל הרים, מאין יבוא עזרי".
http://www.youtube.com/watch?v=mDJzQ7p0QYw
ואכן מהאין באה העזרה, מאותו "המקום", מהבקשה לעזרה ולהיות רק טוב ומנחם למי שעומד מולנו, הרגע של האחריות הצנועה.
שבוע טוב ומבורך,
תמי.
השקט מצוי בתווך.
המטפל/ המורה מקומו בתווך.
התפילה מזככת, מאפשרת נוכחות בין הקיים למתהווה.
בין היש לאין, בדיאלוג מתמשך של מטפל- מטופל.
תודה ,
שבת שלום
סיגלית