המטרה: א.ו.ש.ר (זרעים של א.ו.ש.ר לשעבר)
איך אני הופך דימיון למציאות. המסע שלי בדרך לא.ו.ש.ר.
*ועוד משהו, אני לא רוצה לרשום כל הזכויות שמורות (למרות שהן כן). אם את/ה מעתיק/ה מצטט/ת ממני זה בסדר ובכיף, בתנאי שתפנה/י קישור למקור ותיתן/י קרדיט. תודה.
פוסטים אחרונים
- הדלתות 29/4/20
- לבד. מונולוג. 19/6/18
- דיאלוג לבבי 20/3/18
- חיבוק 3/10/16
- תנינים של חרדה 10/4/15
- אפס מאמץ 10/2/15
ארכיון
0
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
והיא?
אותה אתה תדע
זה בטוח!
טלונה
כן, יש רגעים קסומים כאלה. אבל אסור להאחז בהם יתר על המידה.
נו פוצי, רק אלוהים יודע.
לפחות אתה אוהב אותי הרבה ...
אז אתה כבר יודע?
אוהב אותך הרבה...
לא, לא רק בך... (-:
אני אשתדל - זה לא תלוי רק בי או בעצם כן?!
ברור... אמן ואמן
כשזו אהבה פתאום שמים לב לכל הדברים האלו...
יפה לך לכתוב אהבה... (-:
ורק עוד דבר פיצפון.. שגם היא תדע :)
אמן
תודה על האיחולים ותודה גם על המחמאה
מאחלת לך שתדע.. באהבה.
כתוב נפלא.