כותרות TheMarker >
    ';

    עולם כמנהגו נוהג

    זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.
    [...]
    אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.
    [...]
    כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.
    [...]
    כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

    (מתוך חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו)

    ארכיון

    0

    הסוס הטרויאני שלי

    90 תגובות   יום שישי , 13/11/09, 12:41

    צביאל ואני היינו מכרים. בקושי ידידים. אחרי שנתיים הוא צלצל אצלי בדלת הבית (הוא היה שם פעם אחת קודם לכן כדי לשוחח עם אמי, שיצאה מהמפגש איתו מוקסמת לגמרי. הוא תמיד אומר שאימהות התלהבו ממנו יותר מהבחורות). במקום לכעוס עליו על כך שהגיע ללא הזמנה וללא תיאום, עלזתי לקראתו. בואו נקרא לזה מצב של "היי", אבל יש לזה גם שם רפואי.

    *

    כל הזמן ידעתי משהו מעורפל על קשייו בנישואים, אבל באותו יום הודיע לי שנפתחו הליכי גירושין ושהעניין סופי. הוא היה נורא עצוב כשסיפר לי את זה. ממש אבל וחפוי ראש. בהיותי שרויה בגלי עליצות פנימיים ששפעו ממני כמעיין המתגבר רציתי לעודד את רוחו, ואז הבזיקה הארה: "די, אל תהיה עצוב! אני אהיה אשתך השנייה!"... אופס, לפתע תפסתי את עצמי והשתלטה עליי מבוכה. שנינו פרצנו בצחוק כאילו סיפרתי בדיחה מוצלחת.

    *
    זה היה באמת הזוי. הוא היה אנטי-תזה לטיפוסים שהתרועעתי איתם קודם לכן. מאז אני קוראת לו "הסוס הטרויאני שלי". מצבי הנפשי המיוחד סייע לו להתגבר על כל הביצורים ולעקוף את כל המכשולים. אחרי ההיי בא דאון מג'ורי ובלגן שלם. הוא לא מש ממני בזמן שכל אחד אחר היה בורח על נפשו. כשחזרתי לאיתני ולקדמותי מצאתי את עצמי בזוגיות מבוססת, לא ממש מבחירה צלולה. התברר שהיה לי יותר מזל משכל.



    דרג את התוכן:

      תגובות (90)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS


      בתקופה ההיא בהחלט התקיים שחרור מיינד משמעותי...

      וכן, זו דרך מקורית (כהרגלך)  לבחון את הדברים.

        12/5/10 08:32:

       

      "מצאתי את עצמי בזוגיות מבוססת, לא ממש מבחירה צלולה. התברר שהיה לי יותר מזל משכל."

      מה זה "בחירה צלולה"?

      כשהמיינד מכתיב לנו איך הוא/היא צריכים להראות, להתלבש, לחשוב, להתנהג, ... ?

       

      לא הייתי קורא לזה מזל.

      אולי רגע של לשחרר את המיינד לטובת משהו קצת יותר אמיתי - המרכז?

       

      א.

      תודה לך, לימור, על הקריאה היסודית!
        3/5/10 23:15:

      פשטו נפלא! האי מקריות עובדת שעות נוספות..

       

      ואני סתם משוטטת כמו היכנה בין ה"קפה"

       

      ואפילו קראתי בשקיקה את הפוסט על השכונה...

       

      אני לא הייתי ה"קבועה" של "האח הגדול" אבל אמי  בהחלט מסכימה איתך...

       

      כוכב לדליה


      שולמית, נכון! וגם סתם בא לי לצאת לחופשה מהאתר...

      כתבתי שנתיים ברציפות, ואני צריכה לנוח קצת.

      כל טוב ולהשתמע.

        26/12/09 19:43:


      שלום דליה

       

      מה שלומך?

       

      ביקרתי אצלך לראות אם לאה שגחתי בפוסט חדש שעלה במהלך חודש זה. אמרתי לעצמי שאת כנראה עסוקה בלימודים.

       

       

      כל טוב

      שולמית.

      תודה רבה, מאיה.
        4/12/09 10:14:


      איזה כייף לכולנו שנפגשתם ונהייתם זוג נפלא כל כך שמחזק אחד את השניה וכך כולם יכולים להינות מכם כפליים:)

      חלק בסיפורך הזכיר לי את שלי:

      "אחרי המשבר הראשון חשבתי שאני פגומה ושאיש לא ירצה בי, ולכן נישאתי לבחור הראשון שבא"

      אז אצלי החתונה היתה בגיל 20 ובגיל 22 כבר הייתי פרודה.....הסיבות היו דומות  מאוד...

      *

      אמן, תְּהִלָּה, ותודה.  


      מה שכולם אמרו... סיפור מרגש, כן, מהחיים, מהבלתי צפוי, מהמובן מאליו..

       

      מאחלת לכם השתבחות העמקה והתעצמות עם השנים.

      תודה, בלהה. מאחלת אותו דבר גם לך.
        23/11/09 23:07:

      סיפור יפה, מרגש ואופטימי.

      חושבת שלעיתוי ולמזל יש תפקיד חשוב בחיים והם נטלו חלק חשוב גם בסיפורכם.

      שרק ימשיך בטוב!!!

      תודה, שירלי.
        23/11/09 08:50:

      רק אושר (ועושר לא מזיק גם) ושמחה ואהבה לכם תמיד

       

      התרגשתי לקרוא

      צטט: ארזעמירן 2009-11-22 22:36:21


      מזל אוהב עזרה של שכל. לבד - קשה לו.

      ורצוי גם טיימינג נכון, ולהגיד את הדבר הנכון, ולשתוק את זה שלא, ולדעת מה מותר ואסור, ואיך להשתמש בו (במזל) ככה שלא יתבזבז לגמרי ויישאר ממנו 'ספייר' לתקופות שיש לנו בהן פחות שכל.

      נדמה לי שנתת הגדרה די מדויקת למה שקרוי אינטליגנציה רגשית. תודה, ארז.

       

      צטט: ליריקה- 2009-11-22 17:05:58


      ואולי אנטי-תזה, זה מחסום ההכחשה שלנו,

      והסוס הטרויאני הזה שעט ללא היסוס, לפרוץ את מעקות ההגנה השבריריים של הנפש.

      כך או אחרת, סיפור לתפארת.

       מעניין מה שכתבת על האנטי-תזה כמחסום ההכחשה שלנו. זה מוצא הד אצלי. כאילו עד אז תמיד מחקתי את מה שבאמת הייתי זקוקה לו. תודה, ליריקה.

       

        22/11/09 22:36:


      מזל אוהב עזרה של שכל. לבד - קשה לו.

      ורצוי גם טיימינג נכון, ולהגיד את הדבר הנכון, ולשתוק את זה שלא, ולדעת מה מותר ואסור, ואיך להשתמש בו (במזל) ככה שלא יתבזבז לגמרי ויישאר ממנו 'ספייר' לתקופות שיש לנו בהן פחות שכל.

        22/11/09 17:05:


      ואולי אנטי-תזה, זה מחסום ההכחשה שלנו,

      והסוס הטרויאני הזה שעט ללא היסוס, לפרוץ את מעקות ההגנה השבריריים של הנפש.

      כך או אחרת, סיפור לתפארת.

      צטט: Avner Strauss 2009-11-22 05:29:20

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-11-21 20:00:35

      תודה לך. רק שתדעי שבימים רגילים לא הייתי מעזה לומר זאת. זה היה מצב נפשי מיוחד במינו המוכר כמאניה.

       יש פוסטים שמגיעים אל אותו מקום , ממנו באו אצל הכותב, אצל הקורא. 

       וחוק לא כתוב אומר שאם הכתיבה באה ממקום בלתי רגיל גם התגובה צריכה להיות כך אבל כרגע אני לא מגיע אליו אז אני לא מגיב

      חוץ מזה שהפוסט מהתמונה והכותרת עד תגובתך האחרונה המחכימה והמרתקת נפלא נחרט ויש לו חיים משל עצמו

      שלך אבנר. 

       

      מתברר שכן הגעת אליו. תודה לך, אבנר יקר.

       

        22/11/09 05:29:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-11-21 20:00:35

      תודה לך. רק שתדעי שבימים רגילים לא הייתי מעזה לומר זאת. זה היה מצב נפשי מיוחד במינו המוכר כמאניה.

       יש פוסטים שמגיעים אל אותו מקום , ממנו באו אצל הכותב, אצל הקורא. 

       וחוק לא כתוב אומר שאם הכתיבה באה ממקום בלתי רגיל גם התגובה צריכה להיות כך אבל כרגע אני לא מגיע אליו אז אני לא מגיב

      חוץ מזה שהפוסט מהתמונה והכותרת עד תגובתך האחרונה המחכימה והמרתקת נפלא נחרט ויש לו חיים משל עצמו

      שלך אבנר. 

       

      תודה לך. רק שתדעי שבימים רגילים לא הייתי מעזה לומר זאת. זה היה מצב נפשי מיוחד במינו המוכר כמאניה.
        21/11/09 13:56:

      דליה,

      סיפור מרגש ואופטימי.

      אני גם חושבת שאת מאוד אמיצה.

      לא הרבה ממכרותיי היו מעיזות לומר דבר כזה לגבר, 

      והנה זכית!

      הלוואי שזה היה בידיי.
      מאחלת מעומק לבי שבקרוב היא תתייצב בפתח הבית...

      תודה, חירות יקרה.

      דרושות נשימה ארוכה וסבלנות.

      על פי רוב אם זקוקים לה כל כך היא בסוף מגיעה :)

        18/11/09 00:04:

      איזה כיף לך, דליה יקירתי!

      אם את נתקלת באֵלת-האהבה

      בַּקשי ממנה לבקֵר

      אצל כל המחפשים, הבודדים והנודדים...

       

       


      בדיוק כך! זה ממש עשה לי את זה. כמו בשיר של ריקי גל: "יש לי חולשה לרקדנים"...

      תודה, רונתי, גם על האיחולים. אמן.

        16/11/09 15:53:
      אין, אין על בחורים שיודעים לרקוד. שיהיו לכם עוד הרבה שנים בריאות ויפות ביחד.

      צטט: ורד מוסנזון 2009-11-16 06:36:45

      יתכן ובמצבים שבהם כביכול אין יכולות בחירה - מישהו מיטיב לבחור עבורנו?

      לא יודעת.

      בכל מקרה, נראה שהבחירה הנכונה נעשתה.

      תודה, משמח. 

      כן, זה בדיוק מה שניסיתי לומר. גם לי אין מושג אם זה נכון באופן כללי, אבל אצלי זה עבד. תודה, ורד.

       

      צטט: אורית גפני 2009-11-15 23:45:45

      אהבה אמיתית - באה ממקום שהוא מעל ומעבר להגיון !

      לא צריך לחפש לה הסברים - לא צריך אפילו לנסות להבין - חשוב רק להרגיש...

      הצעות נישואין שנאמרות באופן ספונטני - לא צפוי ולא מתוכנן - עובדות נפלא (מידיעה אישית - פוסט ראשון שלי...:))

       

      תודה לך - דליה - ומאחלת לכם הרבה שנים של אושר !

       

      תודה, אורית. חפרתי וחפרתי כמו ארכיאולוגית עד שהגעתי לפוסט הראשון שלך. אז שגם האחרים ייהנו ממנו :)

      מאחלת בריאות ואושר גם לכם.

        16/11/09 06:36:

      יתכן ובמצבים שבהם כביכול אין יכולות בחירה - מישהו מיטיב לבחור עבורנו?

      לא יודעת.

      בכל מקרה, נראה שהבחירה הנכונה נעשתה.

      תודה, משמח. 

        15/11/09 23:45:

      אהבה אמיתית - באה ממקום שהוא מעל ומעבר להגיון !

      לא צריך לחפש לה הסברים - לא צריך אפילו לנסות להבין - חשוב רק להרגיש...

      הצעות נישואין שנאמרות באופן ספונטני - לא צפוי ולא מתוכנן - עובדות נפלא (מידיעה אישית - פוסט ראשון שלי...:))

       

      תודה לך - דליה - ומאחלת לכם הרבה שנים של אושר !

      כן, חוקי הכבידה מתהפכים כשזה מגיע לנפש...:-)
        14/11/09 23:10:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-11-14 10:32:23

      צטט: מיא 2009-11-14 09:04:06

      איזה סיפור נפלא! מתברר שהתחושה הראשונית שלך היתה פשוט נכונה. ומה שאמרת בלי חשבון וכאילו ליהגת היה הנכון.  אני כל כך כל כך מאמינה בזה. לתת לפה להוביל... לא לחשוב יותר מדי, לא לשים המון מוסרות וכבלים ומעצורים. להגיד מה שמרגיש לנו ומה שבא לנו. באמת סיפור שנותן השראה. 

      איזה יופי שאת חושבת כך. תודה, מיא. לצערי רק תהליך מאני (שלא נדע מצרות) משחרר אותי מכל הכבלים האלה... יש מצב ביניים שאני אוהבת מאוד - היפומניה (אני כתבתי את הערך הקצרצר הזה). איזה כיף זה. חווים את הקיום במלוא חריפותו, נעשים חברותיים, פעילים ומלאי אנרגיה חיובית. אצלי זה מצב מסוכן שצריך לסיים אותו מוקדם ככל שניתן כי הוא עלול לא להיעצר ולגלוש במדרון החלקלק כלפי מעלה :) הפוך לכוח המשיכה... צביאל חש בחוש כשזה קורה ודואג לאזן אותי בדרכיו החכמות. זה קורה גם ההפך.

       

       אהבתי את המדרון החלקלק כלפי מעלה... חיוך

      מסכימה איתך לגמרי! הלא מודע שלי כנראה אמר את דברו. ותודה על המילים החמות, ולרי.
        14/11/09 21:58:

      ואני אומרת שזה היה זיווג ובחירה עוד מקדם. לפעמים לוקח לייף טיים למצוא ולפעמים מזדמן לנו המזל והוא מביא אותו עד פתח הבית.

      התת מודע שלך ידע...ואני מאמינה בזה לגמרי!!!

       

      מקסים.

      ואת והוא ביחד לגמרי.

      צטט: shulamit 2009-11-14 17:51:05

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-11-13 18:27:40

      צטט: דני.ל 2009-11-13 17:02:15

      הבחירה הלא מודעת של הלב.

      אפשר להתנגד?

      נראה שעד גיל 40 הלב התנגד, כי דווקא היו כמה אופציות טובות בדרך, שאותן דחיתי כמובן. תמיד נמשכתי לאלה שאיתם מראש לא היה סיכוי בגלל שלל סיבות שונות ומשונות. לדוגמה, רק כדי לסבר את העין, מגיל 28 ועד 32 הייתי בקשר און אנד אופ בלתי אפשרי בעליל עם מישהו שהיה צעיר ממני בעשר שנים...

       

      מה בעיה בהפרשי הגיל?

       כל טוב

      שולמית

      היום את יכולה לשאול את זה. שמעתי שהתופעה תופסת תאוצה בשנים האחרונות, ואפילו יש שם לנשים כאלה: קוגריות. אני מדברית איתך על לפני קרוב ל-25 שנה. זה היה מאוד לא מקובל אז. למזלי, כשהייתי בגיל ההוא נראיתי די נערית, כך שיכולנו ללכת בציבור בלי לעורר תשומת לב מיוחדת. בעיה נוספת היא בגרות רגשית. אני, ורק אלוהים יודע למה, התאהבתי בו מעל ראשי. את יכולה לתאר לעצמך שנער בן 18 איננו על פי רוב מועמד הולם לניהול מערכת יחסים רצינית...

      צטט: shulamit 2009-11-14 17:33:35


      שלום דליה

       

      איזה סיפור יפה. בחיים מוטב מזל  טוב משכל טוב אך טובים השניים מן האחד, תרתי משמע. אוי, אני רואה שהסיפור גרם לי להי עד שהתחלתי לדבר בשפת פרס.

      קראתי כעת ידיעה על מחק מדעי ( ברור שבארה"ב)  שקבע שהתבוננות בתמונת אהוב או אחיזה בידו מפחיתים את הכאב.

       

      ובכן, האהבה טובה לבריאות

       

      כל טוב

      שולמית

      אכן כך! ועבורי היא חיונית כאוויר לנשימה. יש אנשים שיכולים לחיות בלעדיה. לפעמים אני מקנאה בהם על העצמאות הרגשית שלהם.

      כל טוב ותודה, שולמית.

       

      צטט: מיכאל 1 2009-11-14 17:17:35

      ריגשת אותי נורא, דליה.

      כיוון שכבר נפגשנו אתם ואני בערב ההשקה ברמה"ש, הכרנו קצת, ועכשיו חשפת עוד טפח...

      מה אוכל לומר מלבד איחולים של בריאות ואושר בחייכם המשותפים.

      זה נשמע כל כך נדוש אבל כל כך חשוב, דליה. אני מתכוון לזה.

      אז זהו, תמשיכו להיות כאלה מיוחדים ומקסימים. שבוע נעים !

      תודה, מיכאל. כיף לי שאני מצליחה לרגש ב-200 מילה, אבל אתה עושה זאת להרבה יותר אנשים בהרבה פחות מילים. :)

      והאיחולים חשובים ביותר, נדושים ככל שיהיו. שולחת לך איחולים חמים דומים. שבוע טוב!

       

      צטט: ☮טבע חופשי☮ 2009-11-14 16:16:56


      דליה !!

      את נתת לו חלק מהזוגיות שלך ולו לזמן קט.

      כמה נפלא שהזוגיות היא כזאת.

      סיפורך נפלא.

      תודה רבה, אבל קראתי שוב ושוב ולא הצלחתי להבין מה הכוונה.

       

      צטט: רחלי45 2009-11-14 13:30:06

      זה נהדר מה שענית לו "אל תיהיה עצוב, אני אהיה אשתך השניה"....

      כן לפעמים צריך מזל יותר משכל....

      נו, ופה היה גם המזל וגם השכל....

      מה עבר עליי כשהמילים האלה יצאו לי מהפה? זה כאילו בא מאותו מקום שבו ילד שנפלה לו הסוכריה לבוץ והוא בוכה, ואז אמו אומרת לו: "לא נורא, אני אקנה לך סוכריה חדשה". לגמרי ברפלקס. הכי יפה שזה באמת התממש. תודה, רחלי.

       

      צטט: מיקויו 2009-11-14 10:47:00


      תודה דליה על הפוסט המקסים שלך.

      גם אני אוהבת שאת כותבת על עצמך, אני חשה הזדהות מעצם החשיפה הצנועה שלך...

      זו הייתה דרכו של אלוהים להשאר אנונימי (כך איינשטיין )-לענין הפגישה הלא מקרית בכלל.

       

      כשהייתי בת 16 ראיתי את בן זוגי בפעם הראשונה בהופעה וכתבתי ביומני (כתבנו יומנים אישיים והחבאנו אותם !)-זה יהיה הגבר שלי !

      לא חשוב שהוא לא ידע מזה ועברו עוד שנים רבות, גירושים ופיתולים רבים עד שנפגשנו שוב (לא על במה אלא פנים אל פנים ) ואז ידעתי שהבטן צודקת יותר מכל ראש מתוחכם ומפותל. לכי תדעי.

       

      לחיי האינטואיציה ולחיי זוגיות טובה ומיטיבה! תודה, מיקי.

       

        14/11/09 17:51:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-11-13 18:27:40

      צטט: דני.ל 2009-11-13 17:02:15

      הבחירה הלא מודעת של הלב.

      אפשר להתנגד?

      נראה שעד גיל 40 הלב התנגד, כי דווקא היו כמה אופציות טובות בדרך, שאותן דחיתי כמובן. תמיד נמשכתי לאלה שאיתם מראש לא היה סיכוי בגלל שלל סיבות שונות ומשונות. לדוגמה, רק כדי לסבר את העין, מגיל 28 ועד 32 הייתי בקשר און אנד אופ בלתי אפשרי בעליל עם מישהו שהיה צעיר ממני בעשר שנים...

       

      מה בעיה בהפרשי הגיל?

       כל טוב

      שולמית

        14/11/09 17:49:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-11-14 10:32:23

      צטט: מיא 2009-11-14 09:04:06

      איזה סיפור נפלא! מתברר שהתחושה הראשונית שלך היתה פשוט נכונה. ומה שאמרת בלי חשבון וכאילו ליהגת היה הנכון.  אני כל כך כל כך מאמינה בזה. לתת לפה להוביל... לא לחשוב יותר מדי, לא לשים המון מוסרות וכבלים ומעצורים. להגיד מה שמרגיש לנו ומה שבא לנו. באמת סיפור שנותן השראה. 

      איזה יופי שאת חושבת כך. תודה, מיא. לצערי רק תהליך מאני (שלא נדע מצרות) משחרר אותי מכל הכבלים האלה... יש מצב ביניים שאני אוהבת מאוד - היפומניה (אני כתבתי את הערך הקצרצר הזה). איזה כיף זה. חווים את הקיום במלוא חריפותו, נעשים חברותיים, פעילים ומלאי אנרגיה חיובית. אצלי זה מצב מסוכן שצריך לסיים אותו מוקדם ככל שניתן כי הוא עלול לא להיעצר ולגלוש במדרון החלקלק כלפי מעלה :) הפוך לכוח המשיכה... צביאל חש בחוש כשזה קורה ודואג לאזן אותי בדרכיו החכמות. זה קורה גם ההפך.

       

      היפומניה- אצלי זה ליווה תהליכי יצירה, בעיקר עבודות גדולות בצבע או פרויקטים לפני תערוכות. אני חושבת שהפסקתי לצייר בגדול ובצבע גם בגלל אותן ההתעוררויות מתישות ולילות ללא שינה. כשזה קורה כעת אני נזהרת שלא להבטיח הבטחות שאותן לא אקיים כשאתעייף ואתכנס פנימה. אצלי הבזבוזים הם הבעיה. אנשים אומרים לי " חיים רק פעם אחת" " תעשי מה שטוב לך" מפני שלא יודעים את המחיר או מפני שלא הם המשלמים את החשבון.

      כעת , התחלתי לעבוד לקראת תערוכה אך כשאני חשה את ההתרגשויות אני מורידה את הווליום הפנימי שלי כי איני רוצה "להישרף באש היצירה" מפני שאני יודעת כמה זה מיגע לטפס אחר כך כדי להגיע למישור הנינוח.

       

      כל טוב

      שולמית

        14/11/09 17:33:


      שלום דליה

       

      איזה סיפור יפה. בחיים מוטב מזל  טוב משכל טוב אך טובים השניים מן האחד, תרתי משמע. אוי, אני רואה שהסיפור גרם לי להי עד שהתחלתי לדבר בשפת פרס.

      קראתי כעת ידיעה על מחק מדעי ( ברור שבארה"ב)  שקבע שהתבוננות בתמונת אהוב או אחיזה בידו מפחיתים את הכאב.

       

      ובכן, האהבה טובה לבריאות

       

      כל טוב

      שולמית

        14/11/09 17:17:

      רגשת אותי נורא, דליה.

      כיוון שכבר נפגשנו אתם ואני בערב ההשקה ברמה"ש, הכרנו קצת, ועכשיו חשפת עוד טפח...

      מה אוכל לומר מלבד איחולים של בריאות ואושר בחייכם המשותפים.

      זה נשמע כל כך נדוש אבל כל כך חשוב, דליה. אני מתכוון לזה.

      אז זהו, תמשיכו להיות כאלה מיוחדים ומקסימים. שבוע נעים !

        14/11/09 16:16:


      דליה !!

      את נתת לו חלק מהזוגיות שלך ולו לזמן קט.

      כמה נפלא שהזוגיות היא כזאת.

      סיפורך נפלא.

        14/11/09 13:30:

      זה נהדר מה שענית לו "אל תיהיה עצוב, אני אהיה אשתך השניה"....

      כן לפעמים צריך מזל יותר משכל....

      נו, ופה היה גם המזל וגם השכל....

        14/11/09 10:47:


      תודה דליה על הפוסט המקסים שלך.

      גם אני אוהבת שאת כותבת על עצמך, אני חשה הזדהות מעצם החשיפה הצנועה שלך...

      זו הייתה דרכו של אלוהים להשאר אנונימי (כך איינשטיין )-לענין הפגישה הלא מקרית בכלל.

       

      כשהייתי בת 16 ראיתי את בן זוגי בפעם הראשונה בהופעה וכתבתי ביומני (כתבנו יומנים אישיים והחבאנו אותם !)-זה יהיה הגבר שלי !

      לא חשוב שהוא לא ידע מזה ועברו עוד שנים רבות, גירושים ופיתולים רבים עד שנפגשנו שוב (לא על במה אלא פנים אל פנים ) ואז ידעתי שהבטן צודקת יותר מכל ראש מתוחכם ומפותל. לכי תדעי.

       

      צטט: מיא 2009-11-14 09:04:06

      איזה סיפור נפלא! מתברר שהתחושה הראשונית שלך היתה פשוט נכונה. ומה שאמרת בלי חשבון וכאילו ליהגת היה הנכון.  אני כל כך כל כך מאמינה בזה. לתת לפה להוביל... לא לחשוב יותר מדי, לא לשים המון מוסרות וכבלים ומעצורים. להגיד מה שמרגיש לנו ומה שבא לנו. באמת סיפור שנותן השראה. 

      איזה יופי שאת חושבת כך. תודה, מיא. לצערי רק תהליך מאני (שלא נדע מצרות) משחרר אותי מכל הכבלים האלה... יש מצב ביניים שאני אוהבת מאוד - היפומניה (אני כתבתי את הערך הקצרצר הזה). איזה כיף זה. חווים את הקיום במלוא חריפותו, נעשים חברותיים, פעילים ומלאי אנרגיה חיובית. אצלי זה מצב מסוכן שצריך לסיים אותו מוקדם ככל שניתן כי הוא עלול לא להיעצר ולגלוש במדרון החלקלק כלפי מעלה :) הפוך לכוח המשיכה... צביאל חש בחוש כשזה קורה ודואג לאזן אותי בדרכיו החכמות. זה קורה גם ההפך.

      צטט: irisoded 2009-11-14 01:34:24


      "צביאל ואני היינו מכרים" - מעבר למזל, לעיתוי, ליכולת לא להחמיץ אחד את השני, אני מאוד מאוד מאמינה באהבה שמתפתחת מהכרות נייטראלית, מסביבה משותפת. גם אני יצאתי מהפוסט הזה אופטימית.

      כן, זה ההפך מפגישות בליינד דייט. הייתי בעשרות כאלה (לפני עידן האינטרנט) ומעולם לא יצא לי מהן קשר של ממש.

      שמחה שיצאת אופטימית :) תודה, איריס.

       

      צטט: lexis 2009-11-14 00:57:48

      יפה ומרגש. כמו כל הפוסטים האישיים שלך, בעצם.

      תודה, גלית. איכשהו נוח לי יותר עם הפוסטים הלמדניים (ראי תשובתי הקודמת). אבל שמחה שהתגובות מפרגנות.

       

      צטט: סמדר לומניץ 2009-11-13 22:25:34

      מרגש מאוד, דליה

      סיפור אהבתכם וגם

      הגילויים שבתגובות.

      תודה לך.

      הבוקר קמתי וקצת נבהלתי מהחשיפה. גם מהגילויים שבתגובות. אבל התגובות דווקא מעודדות מאוד. תודה, סמדר.

       

        14/11/09 09:04:
      איזה סיפור נפלא! מתברר שהתחושה הראשונית שלך היתה פשוט נכונה. ומה שאמרת בלי חשבון וכאילו ליהגת היה הנכון.  אני כל כך כל כך מאמינה בזה. לתת לפה להוביל... לא לחשוב יותר מדי, לא לשים המון מוסרות וכבלים ומעצורים. להגיד מה שמרגיש לנו ומה שבא לנו. באמת סיפור שנותן השראה. 
        14/11/09 01:34:

      "צביאל ואני היינו מכרים" - מעבר למזל, לעיתוי, ליכולת לא להחמיץ אחד את השני, אני מאוד מאוד מאמינה באהבה שמתפתחת מהכרות נייטראלית, מסביבה משותפת. גם אני יצאתי מהפוסט הזה אופטימית.
        14/11/09 00:57:
      יפה ומרגש. כמו כל הפוסטים האישיים שלך, בעצם.
        13/11/09 22:25:

      מרגש מאוד, דליה

      סיפור אהבתכם וגם

      הגילויים שבתגובות.

      תודה לך.

      צטט: ariadne 2009-11-13 21:28:40

      אני אוהבת שאת כותבת על עצמך. גם כי אני אוהבת אותך, גם כי זה מעניין

      ואת - תמיד כותבת נפלא, על הכל.

      ככה זה בחיים צריך יותר מזל משכל, אבל לך יש משניהם. לא צריך לשקול מה יותר.

      העיקר שיש מספיק.

      נשיקות.

      קראתי את תגובתך והתמוססתי מעונג.

      תודה לך, דנה, ונשיבוקים! (הכלאה של נשיקות וחיבוקים)

       

      צטט: רמי... 2009-11-13 21:15:00

      נראה לי שהוא סוס אציל..:))

      ובכלל..:

      עדיף מ"מ מזל על קילומטר שכל..!!

       

      קלעת בול. אציל אמיתי.

      תודה, רמי.

       

      שתדעו לכם כולם, הייתי עם רמי בגן חובה ולמדנו יחד עד כיתה ה'.

       

      צטט: הלנה היפה 2009-11-13 20:34:16

      דליה יקרה, כמה מרגש סיפור האהבה שלכם. כאשר האהבה יציבה וחזקה, כל הקשיים אכן מתגמדים. קל לומר זאת אחרי הכל אבל אין כמו אהבה כיסוד חשוב לזוגיות. אתם חמודים שניכם ונפלא לחשוב על הזוגיות שלכם על מנת להחזיר את התקווה.

      תודה דליה על השיתוף ו*

      לאה

      כן, הסיפור שלנו באמת מפיח תקווה. מכל מיני בחינות. למשל, תמיד אמרו לי שאם אני לא רוצה להישאר רווקה זקנה, אני חייבת לצאת מהבית ולהכיר אנשים, כי האביר על הסוס הלבן לא יבוא וידפוק לי בדלת. והנה חודשיים לפני שמלאו לי 40 שנה הוא דווקא כן בא והקיש על דלתי.

       

      המושג "רווקה זקנה" היה רק לתפארת המליצה. הייתי גרושה לפני שמלאו לי 20. אחרי המשבר הראשון חשבתי שאני פגומה ושאיש לא ירצה בי, ולכן נישאתי לבחור הראשון שבא. הוא היה (נדמה לי כי אני כבר בקושי זוכרת) בחור טוב, אבל לא הייתה התאמה.

       

        13/11/09 21:28:

      אני אוהבת שאת כותבת על עצמך. גם כי אני אוהבת אותך, גם כי זה מעניין

      ואת - תמיד כותבת נפלא, על הכל.

      ככה זה בחיים צריך יותר מזל משכל, אבל לך יש משניהם. לא צריך לשקול מה יותר.

      העיקר שיש מספיק.

      נשיקות.

        13/11/09 21:15:

      נראה לי שהוא סוס אציל..:))

      ובכלל..:

      עדיף מ"מ מזל על קילומטר שכל..!!

       

        13/11/09 20:34:

      דליה יקרה, כמה מרגש סיפור האהבה שלכם. כאשר האהבה יציבה וחזקה, כל הקשיים אכן מתגמדים. קל לומר זאת אחרי הכל אבל אין כמו אהבה כיסוד חשוב לזוגיות. אתם חמודים שניכם ונפלא לחשוב על הזוגיות שלכם על מנת להחזיר את התקווה.

      תודה דליה על השיתוף ו*

      לאה

      צטט: סטודיו אמן 2009-11-13 20:08:37


      שניכם מקסימים...

      הסיפור השתלשלות הדברים נפלא...

      על איך שהוא רוקד? אני מדמיין...

      אנטון

       

      תודה רבה, אנטון.
      הנה, כאן כתב צביאל על שיגעון המוזיקה שלו.

       

      צטט: forte nina 2009-11-13 20:04:22

      דליה, סיפור אהבה נפלא!

      אבל באמת,הרי את יודעת

      שהצד האינטואיטיבי עושה את מרבית העבודה

      וכך גם עשה במפגש עם צביאל.

      המטרונום הפנימי זיהה,התביית

      והשאר הפך להסטוריה.

      המטרונום ידע לזהות את המשענת

      או את התמיכה "למקרי חירום"

      זה ממש לא רק מזל!

      אוי, זה מקלקל לי את כל התיאוריה...

       

      אבל בהחלט ייתכן שאת צודקת במקרה זה.

       

      תודה, פנינה.

      צטט: פראshoot 2009-11-13 20:01:07

      רק שתדעי, שאת וסיפור אהבתך מהדהדים לי בראש כבר שנה, בכל הפוסטים של העליות והירידות שלי עם הדבר הזה שנקרא 'אהבה'.

      שבת שלום דליה'לה

       

      ייתכן שהסיפור שלי מראה שדווקא כשביקורת התבונה הטהורה (עאלק תבונה הייתה לי בנושא, אולי מדויק יותר יהיה לומר ביקורת הטמטום הטהור) שובתת לרגע, ולא חשוב מה מנטרל אותה, יש סיכוי טוב יותר למצוא את מה שנכון.

       

      שבת שלום, פרא'לה אהובה.

      צטט: מגית 2009-11-13 19:47:10

      כשהשכלים והמזלות חוברים לא נותר אלא להנות מזה

      כיופים לכם

       

       

      תודה, מגי. רוב הזמן נהנים. חוץ מהמריבות מדי פעם.

      לפני שנים הייתה לי שכנה בדלת ממול. לעתים קרובות שמעתי אותה רבה עם בעלה בקולי קולות.

      תמיד היא ניג'סה לי למצוא מישהו ולהתחתן כבר.

      יום אחד לא התאפקתי ואמרתי לה:

      "בשביל מה להתחתן? כדי לריב כל הזמן כמו אצלכם?"

      היא פערה זוג עיניים ושאלה:

      "מה, את לא יודעת איזה כיף זה כשיש עם מי לריב?"

      חשבתי רבות על המשפט הזה.

      גם אדם שגר בגפו גם צובר מתחים ותסכולים. ואיך יפרוק אותם?

      זוגיות טובה תורמת לאדם גם מפני שהיא מאפשרת פורקן של אנרגיות שליליות. 

      וברור שצריך להישמר איזון חיובי.

      וויי, איך נסחפתי...

       

       

        13/11/09 20:08:


      שניכם מקסימים...

      הסיפור השתלשלות הדברים נפלא...

      על איך שהוא רוקד? אני מדמיין...

      אנטון

       

        13/11/09 20:04:

      דליה, סיפור אהבה נפלא!

      אבל באמת,הרי את יודעת

      שהצד האינטואיטיבי עושה את מרבית העבודה

      וכך גם עשה במפגש עם צביאל.

      המטרונום הפנימי זיהה,התביית

      והשאר הפך להסטוריה.

      המטרונום ידע לזהות את המשענת

      או את התמיכה "למקרי חירום"

      זה ממש לא רק מזל!

        13/11/09 20:01:

      רק שתדעי, שאת וסיפור אהבתך מהדהדים לי בראש כבר שנה, בכל הפוסטים של העליות והירידות שלי עם הדבר הזה שנקרא 'אהבה'.

      שבת שלום דליה'לה

      צטט: אילן נ 2009-11-13 19:35:35

      בחיים צריך מזל, לא שכל.

      (כך אמר לי פעם רוכל כורדי, בשוק הכרמל)

      צודק הרוכל, אבל גם קצת שכל לא מזיק. לא יותר מדי, כי אז זה כבר עלול לקלקל...

       

      Be still - למיה,

      איזה יופי כל הקמעות והסגולות נגד עין הרע שארגנת לי!

       

      תודה גדולה!

        13/11/09 19:47:

      כשהשכלים והמזלות חוברים לא נותר אלא להנות מזה

      כיופים לכם

       

       

        13/11/09 19:35:

      בחיים צריך מזל, לא שכל.

      (כך אמר לי פעם רוכל כורדי, בשוק הכרמל)

        13/11/09 18:59:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-11-13 18:51:26

      כדי להתמצא בסבך המשברים. הראשון קרה בגיל 17 וחצי. השני בגיל 22. היו 15 שנה הפוגה. השלישי ב-95' (משבר ארוך וקשה שיצאתי ממנו לגמרי רק באפריל 96'), והאחרון ב-98' במקביל לתחילה הרומן. כשצביאל הגיע כבר עברתי את נקודת האל-חזור של המשבר, אבל מאז אני יציבה לגמרי, וכאן צריכה לבוא שורה ארוכה של חמסות, שומים ומלחים. 

       

       

       

       

       

       

       

      בכיף:)

       

      זה מעניין,סיפור לא שגרתי.

      כדי להתמצא בסבך המשברים. הראשון קרה בגיל 17 וחצי. השני בגיל 22. היו 15 שנה הפוגה. השלישי ב-95' (משבר ארוך וקשה שיצאתי ממנו לגמרי רק באפריל 96'), והאחרון ב-98' במקביל לתחילה הרומן. כשצביאל הגיע כבר עברתי את נקודת האל-חזור של המשבר, אבל מאז אני יציבה לגמרי, וכאן צריכה לבוא שורה ארוכה של חמסות, שומים ומלחים. 

      צטט: Be still 2009-11-13 18:21:15


      מקסים דליה,

       רציתי לשאול איך הכרתם,אבל זה לא מנומס...

      קיוויתי שתכתבי.

       

      המציאות עולה על כל דמיון,איזה כיף רומנטיקה לשבת.

       

      וקצת הזכיר לי את השיר הזה

       

       

      בברכת חמסה חמסה חמסה,

      מיה.

      גם השיר מקסים. "זאת לא אני - זה רק האלכוהול", ואצלי: זאת לא אני - זאת רק המאניה...

       

      איך הכרנו? "בילינו" ב-96' שהות מסוימת במרכז לבריאות הנפש ברמת חן. באים בבוקר והולכים בצהריים. לי הייתה שם חברה צמודה שלא נתנה לאף אחד להתקרב אליי, אבל ההיכרות נוצרה. לאחר מכן צביאל סידר לי להנחות קבוצה לעזרה עצמית בבית לנ"י בקינג ג'ורג' - מה שהועיל מאוד לשיקום האישי שלי.

       

      תודה על כל החמסות, מיה חביבה.

       

      צטט: בת יוסף 2009-11-13 18:13:29


      מדהים איך ידעת מיד שתהיי אשתו השניה. נאמר בהומור אך היה באמירה זו משום ידיעה ברורה של העתיד.

      העתיד שיתף פעולה עם אהבתכם. :)

      המשפט הזה מזכיר לי את תיאוריית הזמן של הפיזיקאי פרופ' יקיר אהרונוב... תודה, יפה.

       

      צטט: דני.ל 2009-11-13 17:02:15

      הבחירה הלא מודעת של הלב.

      אפשר להתנגד?

      נראה שעד גיל 40 הלב התנגד, כי דווקא היו כמה אופציות טובות בדרך, שאותן דחיתי כמובן. תמיד נמשכתי לאלה שאיתם מראש לא היה סיכוי בגלל שלל סיבות שונות ומשונות. לדוגמה, רק כדי לסבר את העין, מגיל 28 ועד 32 הייתי בקשר און אנד אופ בלתי אפשרי בעליל עם מישהו שהיה צעיר ממני בעשר שנים...

        13/11/09 18:21:


      מקסים דליה,

       רציתי לשאול איך הכרתם,אבל זה לא מנומס...

      קיוויתי שתכתבי.

       

      המציאות עולה על כל דמיון,איזה כיף רומנטיקה לשבת.

       

      וקצת הזכיר לי את השיר הזה

       

       

      בברכת חמסה חמסה חמסה,

      מיה.

        13/11/09 18:13:


      מדהים איך ידעת מיד שתהיי אשתו השניה. נאמר בהומור אך היה באמירה זו משום ידיעה ברורה של העתיד.

      העתיד שיתף פעולה עם אהבתכם. :)

        13/11/09 17:02:

      הבחירה הלא מודעת של הלב.

      אפשר להתנגד?

      צטט: naimsh 2009-11-13 16:18:34

      צטט: ליאי 2009-11-13 13:00:00

      לאור כמויות השכל העצומות שכולנו רואים, אני שמחה לשמוע שיש לך אפילו יותר מזל :)

      מה שהיא אמרה.

       

       

      תודה, שמעון.

      נו, אם שניים אומרים לך שאתה שיכור --- תאמין.... ואם אתה אומר...  

       

       

      צטט: חץ עין נץ 2009-11-13 15:27:19

      איזה סיפור יפה, נהדר. כל העולם באיבחה אחת. ואיזה נהדר שלא נבהלת מפליטת הפה הזאת. השביל יותר חכם מהבן אדם והאמת יותר חכמה מכל החוכמולגיות שאני מסדרים לעצמנו להנדס לעצמינו את החיים...

       נהדר אני מכבה קצת את המחשב  ואלך לנמנם לי את מנוחת השלאפ שטונדה שלי עם סיפור כזה יפה ואופטימי. 

      הייתי נבוכה אבל ממש לא נבהלתי. במצב הנפשי שבו הייתי לא נבהלים בקלות...

      תודה ושלאפ שטונדה נעימה!

      צטט: רחל נפרסטק 2009-11-13 14:40:36


      ולי זה נראה זיווג מן השמים.

      שתדעו הרבה אושר!

       

      תודה לך, רחל, חברתנו היקרה! כנ"ל גם לכם.

      צטט: בלאק סמארה 2009-11-13 13:08:00


      סיפור מדהים. אין חכמה כאהבה.

      תודה! בפגישה השנייה יצאנו לרקוד במועדון. אחרי שראיתי אותו רוקד (ג'ון טרבולטה פראייר לידו ) כבר ממש נדלקתי...

       

      צטט: ליאי 2009-11-13 13:00:00

      לאור כמויות השכל העצומות שכולנו רואים, אני שמחה לשמוע שיש לך אפילו יותר מזל :)

      הגזמת קצת, אבל מילא. נעים לקבל מחמאה כזאת :) תודה, ליאי!

       

        13/11/09 16:18:

      צטט: ליאי 2009-11-13 13:00:00

      לאור כמויות השכל העצומות שכולנו רואים, אני שמחה לשמוע שיש לך אפילו יותר מזל :)

      מה שהיא אמרה.

       

        13/11/09 15:27:

      איזה סיפור יפה, נהדר. כל העולם באיבחה אחת. ואיזה נהדר שלא נבהלת מפליטת הפה הזאת. השביל יותר חכם מהבן אדם והאמת יותר חכמה מכל החוכמולגיות שאני מסדרים לעצמנו להנדס לעצמינו את החיים...

       נהדר אני מכבה קצת את המחשב  ואלך לנמנם לי את מנוחת השלאפ שטונדה שלי עם סיפור כזה יפה ואופטימי. 

        13/11/09 14:40:


      ולי זה נראה זיווג מן השמים.

      שתדעו הרבה אושר!

        13/11/09 13:08:

      סיפור מדהים. אין חכמה כאהבה.
        13/11/09 13:00:
      לאור כמויות השכל העצומות שכולנו רואים, אני שמחה לשמוע שיש לך אפילו יותר מזל :)

      פרופיל

      פוסטים אחרונים