לפני 4 שנים בדיוק, 13.11.2005, במיניאפוליס מינסוטה, נמצא מחוסר הכרה בחדרו בבית המלון אחד מגדולי המתאבקים  של העשור האחרון, אדי גאררו.
לאחר מספר ניסיונות החייאה של צוותי החירום, נקבע מותו עקב אי ספיקת לב והוא בן 38 בלבד.
 
אני בספק אם מי שיקרה את השורות האלה מכיר את אדי גאררו או את עולם ההיאבקות בכלל.
המקסימום שרוב הישראלים מכירים וזוכרים זה את האחים ואן אריק מלפני 20 שנה.
עולם ההיאבקות שינה את פניו מקצה לקצה במשך התקופה הזו, ובעצם הפך להופעת בידור וספורט לכל המשפחה, הכוללת סגמנטים

דרמטיים והומוריסטים בשיתוף הקהל, ועדיין, כאשר בין המתאבקים נוצרים קונפליקטים ויריבויות, אשר יכולות להיפתר רק במקום אחד, זירת ההיאבקות.

(טובות או רעות זה לא משנה, העיקר שהקהל מגיב), לאלתר וכמובן חייבים להציג קרב טוב בזירה להשלמת הדמות.

לאדי גאררו היה הכול, הוא אהב את העסק, אהב את הקהל, ידע לרגש, להפתיע, להצחיק, המוטו שלו בזירה היה: "לשקר, לרמות,

לגנוב" (הכול בשביל לנצח כמובן).  נשמע כמו הרע האולטימטיבי, אבל לאדי היה קסם, היה לו את החיוך הקטן והממזרי
שפשוט כבש את הקהל כל פעם.  בדיוק כמו לילד קטן שעשה משהו רע, אבל כשבאים לכעוס עליו הוא נותן את המבט התמים שפשוט ממיס את הלב.

בשנת 2004, אדי הפך למתאבק המקסיקני-אמריקאי הראשון שזכה בחגורת אליפות העולם של ה-WWE.

מי שראה את הסרט "המתאבק" אולי יוכל להבין מה רמת המחויבות של המתאבקים כלפי העסק, להופיע בזירה זה הדבר
החשוב ביותר והרבה פעמים הם יופיעו על חשבון הבריאות שלהם.

במהלך השנים והדחף העצום להופיע, גרמו לאדי להתמכר למשככי כאבים וסטרואידים שונים.

ב-2005 הוא היה כבר 4 שנים נקי מסמים, אך הנזק שנעשה לגופו כבר היה ככל הנראה בלתי הפיך.

ב-13 בנובמבר 2005, אדי גאררו נכנס לישון, בחדרו בבית המלון שבמיניאפוליס, שינה שממנה הוא לא התעורר.

אדוארדו גורי גאררו ליאנס – תודה על הרגעים היפים, אזכור אותך תמיד.

מחוות ה-WWE בפתיחת התוכנית יום לאחר מותו