חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2506 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3401 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2791 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1446 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1324 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
בחצרה של מלכת הפרוג
הפרוג הוא תמנון פתלתל ועקלקל.
פרוג, קיצור מקובל ל- progressive rock , ובעברית, רוק מתקדם. מישהו החליט אז ששילוב מסוים של סגנונות קלאסיים, ג'אז, פולק, ועוד- ברוק, הופך אותו למתקדם. האם זה אומר שסגנונות אחרים של הז'אנר הם- רוק (לא משגל) נסוג? או שיש לומר תסוגתי? (השתמשתי בשעתו במסגרת עבודתי במודל החיזוי הסטטיסטי multivariable regression - תרגמו את זה ל- "תסוגה רבת משתנים") . שלא יובן לא נכון, לא יורד על הסגנון, אוהב אותו, סתם, מחייך על נפיחות הכינוי ,אותו קיבלנו בשעתו בהערצה.
בהשאלה מהשיר הזה, אדגיש ! - this is not a prog post . לכך תידרש עבודה רבה יותר .
הסגנון החל לצמוח במחצית השנייה של שנות ה-60, בתחילה בעיקר באנגליה. הדרייב לכך הגיע בעיקר ממוסיקאים עם השכלה מוסיקלית מגוונת, או כאלו שהושפעו מסגנונות מוסיקליים אחרים, שחשו כי כל מה שנוצר עד אז הגביל אותם מוסיקלית ואינסטרומנטלית וניסו להרחיב את גבולות הרוק, תוך יצירת מלודיות ,הרמונית ועיבודים מורכבים יותר, יצירות ארוכות ששילבו את הז'אנרים לעיל , שימוש בטקסטים ברמה לשונית גבוהה יותר ( לא בכל המקרים נשארתי בפה פעור, יש מקרים לא מעטים שזה סתם נפוח או נשמע כיום קצת אנכרוניסטי) , שילוב כלי נגינה שהיו פחות מקובלים עד אז וכדו' , כאשר האמירה מאחורי זה הייתה: רוק יכול להיות גם אמנות גבוהה. סוג של מרד בתרבות "שירי ה-3 דקות" שאפיינו את המצעדים של אז. התופעה היוותה בין היתר סוג של הרפתקה שכללה ניסויים ספונטניים מסוגים שונים. התקופה הפסיכדלית , בה שולבו כבר ניסויים מוסיקליים, הייתה אחת מהמדרגות עליהן נבנו יסודות הפרוג בהמשך. הסגנון היה דומיננטי מאד החל מסוף ה-60 ובמהלך ה-70. תחיה מסוימת ב-80, ותחיה נוספת במאה החדשה (לא זהה בשני האחרונים לעוצמה של תחילת הדרך, ותוך תזוזה לכיוונים חדשים). לסגנון תת ז'ארנים רבים עם שמות, לא אלאה בכך. בהמשך, עם תזוזתו כאמור לעיל, באו גם הכינויים ניאו פרוגרסיב , פרוגרסיב מטאל ועוד כמה ניאו/פוסט.
אציין רק כי לאחרונה יצא לי לראות כמה הרכבי פרוג חדשים בפסטיבל היי וולטאז' בלונדון ומאוד אהבתי. יש הטוענים שהניצנים הראשונים לסגנון הגיעו בעצם מהביטלס ( קינג קרימזון נהגו לנגן בחזרותיהם את Lucy in the Sky with Diamonds ) שכידוע שילבו וניסו מכל הבא ליד, למרות שבדרך כלל אינם מסווגים ככאלו. להקות נוספות מוגדרות כמקדימי הסגנון, ביניהן הפינק פלויד, mothers of invention , אפילו הג'אז החופשי של קולטריין, ועוד. ואם כבר נגענו בסיווגים, הרי שזה מחבר אותי למשפט הראשון למעלה. אפילו האתרים השונים, המתמחים בז'אנר, בארץ ובחו"ל (גם אם לא יודו בכך) לא סגורים על "הרשימה" . מצאתי בהם(באתרים) סתירות לא מעטות. מין שלא במינו, הרכבים/אומנים שביחס אליהם הרמתי את גבתי העבותה על כך שהם שם, זאת לעומת הרכבים אחרים , לגביהם הרמתי את גבתי השנייה, העבותה יותר, על כך שהם נעדרים.
יש אתרים המנסחים את ההגדרה כך: רוק+ מוסיקה קלאסית = פרוג. בעיני שטחי ביותר (ויסלח לי 'מר פרוג הישראלי' ), במיוחד כשברשימות שם יש אמנים אשר המרחק בין יצירותיהם למוסיקה קלאסית הוא... נכון, הרוק הפרוגרסיבי שילב בתוכו אלמנטים קלאסיים כפי שלא עשה שום סגנון שצמח מהרוק, או מהמוסיקה הפופולארית, אך זה עדיין לא רק. מעבר לכך שכמות הסגנונות המשולבים בפרוג רבה מאד, הרי שיש בו לדעתי גם ואריאציות לא מעטות סביב הסגנונות הללו. ( איני מתיימר כמובן להציג כאן דברים חדשים).
ראשית, קיימת שונות במינון שילוב הסגנונות שנזכרו לעיל. יש כאלו שמרכז הכובד אצלם בא בעיקר ממה שמכונה המוסיקה הקלאסית, יש שנוטים יותר לג'אז , אחרים לרוק כבד, פולק וכדו' . היו גם "עבריינים", שלא "שרפו לגמרי את החמץ", והותירו שרידים של בלוז ביצירותיהן הפרוגיות (הבלוז הבסיסי היה אחת התבניות מהן ביקשו "האבות המייסדים" להתנתק ). יש אלבומי פרוג הנוטים לספר סיפור, מעין יצירה שהיא כמו מחזה, מסע , אפשר לקרוא לזה קונספט (עוד הגדרה...). יש הנוטים בתוך הסגנון למגע רך יותר, המדגיש כלים קלאסיים, קסאחיסטי יותר , המדגיש גיטרות והקשה, מלודיות קליטות יותר , מורכבות יותר, מוסיקה מודרנית, על גבול האטונאלי, הדיסוננטי, בליל של משהו לא מוגדר לחלוטין, אימפרוביזציה, שילוב סממנים מסוג "ארט", סיפורים מיתולוגיים/פנטזיה, שימוש נרחב בקלידים (האמונד, מוג, מלוטרון וכו') ואמצעים אלקטרוניים נוספים שהתפתחו עוד יותר בהמשך - לא בכל המקרים לטעמי) . חלק ניכר מהם משלב את רוב הסגנונות הנ"ל יחד, אבל גם כאן, קיים שוני בדגשים , בכלי הנגינה, באופי השימוש בהם ,דרך ההבעה ועוד. בקיצור, סוג של מוטאנט אוונגארדי (מעניין מי היה מצליח לגייס אותו ראשון, פרופסור x , או מגנטו).
למה אני מספר את כל זה? בסך הכל כהקדמה לכך שלמרות שאיני אוהב לערוך דירוגים, במיוחד במוסיקה, ובמיוחד מבין האמנים האהובים עלי , הרי שאם אחד מנערי טרנטינו היה מצמיד לי אקדח לרקה ומורה לי לבחור בפרוגית אחת, הייתי בוחר (אמנם לא בלב קל) בחבורתו (הגמישה) של רוברט פריפ, כלומר קינג קרימזון. למה? יש שם עבורי בגדול את המינון הנכון והמגוון מכל הדברים שהוזכרו. חוץ מזה, המונה של הקפה מודיע לי שזה פוסט היובל שלי, אז יאללה, בואו נמליך מישהו. יש גם מצב שזה יהיה הפוסט הארוך האחרון שלי, עובר לקומפקט, קל יותר לחנות.
גם כאן אציין- this is not a crimson post .
אחד הדברים שמשכו אותי אל הפרוג הוא כי קיבלתי בו תמהיל של מרבית הסגנונות המרכזיים האהובים עלי- רוק, קלאסית, ג'אז, בלוז, פולק, ועוד (נהוג ליחס למקורות הפרוג תת ז'אנרים נוספים) והשילוב הזה של כולם יחד, שהגיע פתאום, היווה עבורי משהו חדש שדי הסעיר אותי. כל זה בא יפה לידי ביטוי אצל מלכי הארגמן (לא רק אצלם כמובן). אוהב אצלם את המלודי/לירי לצד המתפרע/קסחיסטי וגם את השירים המשלבים באופן נהדר את שניהם יחד. הקולות, שילוב הכלים והסגנונות, יצירות מורכבות ומוטרפות, תוך שימוש בכלי נשיפה, כלים קלאסיים וגיטרות, ברמה גבוהה ביותר, התפרעויות על גיטרה וכלי נשיפה לצד שירה לירית יפה ומלודיות נהדרות, התפתחות הלהקה ויצירותיה, ועוד. ואפילו ניחוחות של מוסיקה אירית ניתן למצוא שם (באלבום סטרלס למשל). חלק מיצירות הלהקה מוגדרות גם כ"רוק סימפוני", (אוהב פחות את ההגדרה הזו , אוהב פחות הגדרות). בין ההשפעות ה"קלאסיות" על קינג קרימזון מונים את המלחינים גוסטב הולסט (the planets ) בלה ברטוק ההונגרי, וגם את ה"טריו" (יש לקרימזון שיר בשם) גלאס/רייך/ריילי. חלק לא מבוטל מיצירותיהם/הופעותיהם משלב אלתורים, השונים באופיים מג'אמים הנהוגים ברוק. היכולת שלהם ליצור שוני מוסיקלי , בין הביצועים/אלבומים, אפשרה להם להפיק אלבומים מבוססי אלתור בעיקר, כמו למשל אחד האלבומים הניסיוניים שלהם Thrak מ-95. אוהב החל מהאלבום הראשון The Court Of The Crimson King , שחלק משיריו הפכו להיות כבר להיות מוכרים מאד, מאד, דרך islands הקלאסי/לירי ועד ל red וכן, כל השאר -פוסידון, לארקס ליזרד ו- אפילו usa (שיש לו משמיצים) , וגם המאוחרים יותר, שזזו קצת לכיוונים אחרים, לא לרוחם של כל חובבי ההרכב, והאחרונים ממש שנוטים לכיוונים ניסיוניים מאוד. (בשנות ה-80 היו להם 2-3 אלבומים שחלק משיריהם נטו לטעמי לכיוון התקופה, לטוב ולרע, ובהמשך ב-90 וב-2000 , התגברה התזוזה לכיוונים האקספרימנטליסטיים עוד יותר). הרבה הרכבים הושפעו מהקרימזונים. איזה סולני שירה ונגנים עברו בהרכב! במובן מסוים סופרגרופ מתחלפת . מה הגרג לייק הזה "ברח" לנו ל- elp ? ולמה בוז בארל, אללה ירחמו (אוהב את שירתו, הקטעים מאיילנדס, רק עליו אפשר לספר כאן סיפור שלם) ברח לנו לאחרונה לשמיים? , וגם ג'ון ווטון הנהדר, גורדון האסקל, ומאוחר יותר ועד היום, אדריאן בלו, טוב. (ג'ון אנדרסון גם ביקר שם פעם). ההרכב שילב במידה רבה, כבר באלבומו הראשון, כלי הנקרא מלוטרון, כלי מקלדת אלקטרו/מכני, המוציא צליל ייחודי ויפה שניתן לשליטה תוך יצירת דימוי לכלים שונים. המלוטרון שולב כבר ב- 60 אצל להקות פסיכדליה ואחרות (למשל גם ב- Tomorrow Never Knows ו- Strawberry Fields Forever - אמרנו כבר שהביטלס היו בעצם הפרוגיסטים הראשונים... ) . אם כי טוענים שבאלבום הנ"ל של קרימזון היה בשילוב של הכלי, בצירוף עם שאר האלמנטים שם, טיימינג וייחוד מסוימים.
אבל לסיכום, לאחר שהאקדח הוסר (טרנטינו עסוק כרגע בנאצים ), ולאחר שראיתי את האחים (הבריונים )שולמן מציצים עלי מהצד, עוד מישהו שלצערי מביט בי מכסא הגלגלים, וחברים נוספים ממדפי האלבומים אצלי, עם מבט עצבן, אני חוזר בי, אין דבר כזה להקה אחת, רובן נהדרות . מה עוד שעכשיו, לאחר שהשקעתי , איני בטוח שלא הייתי צריך לבחור בג'נטל ג'יינט, או בסופט מאשין , או אולי באחרות. גם הן עונות על מרבית המרכיבים שמניתי. אחת המסקנות שלי מכל זה היא שאני כנראה מעדיף את הפרוגיסטים המשלבים ביצירותיהם , מלבד רוק, קלאסי ופולק, גם אלמנטים של ג'אז, כפי שזה קיים בכל אחת מה- 3 הנ"ל, ובנוספות. אבל גם זה לא לגמרי מדויק. אוף, איזה פוסט מבולבל יצא, כמו חלקים מסוימים מחיי .
הבאתי בקליפים שכאן ובקישורים כמה דוגמאות. ( הדבר נעשה די אינטואיטיבית , כך שאם ברחו לי דברים ומישהו רוצה להוסיף דוגמאות, יבורך ).
הקליפ הראשון בגוף הפוסט הוא מהאלבום islands , מ-71 (אלבום רביעי בין 69 ל- 71 ! ) אחד הקלאסיים שלהם, יש בו לטעמי את השילוב המושלם בין קלאסי לג'אז .השיר הזה הוא בעיני מאסטרפיס. גרסת האלבום המלאה הינה באורך של כ-12 דקות. השני, מהאלבום red . שימו לב למעברים בשיר. השלישי, מהאלבום הראשון , In the Court of the Crimson King . רביעי, שוב מאיילנדס, איזה מעבר לאחר הקטע השקט הפותח, ב 1:15, והקטע הג'אזי "קולטרייני" הנפלא שבא לאחר מכן, והסיום המיוחד של השירה, בערך מ- 3:20. החמישי, epitaph הנצחי, מהאלבום הראשון כמובן.
קישורים נוספים:
קטע הופעה מהאלבום הראשון, תראו את גרייג לייק המתוקי שם . formentera laydy מהאלבום איילנדס. red - הופעה חיה. cirkus - מהאלבום השלישי ,lizard. גם כאן המעברים בין השקט לסוער יותר. lizard -עם ג'ון אנדרסון וסיום ג'אזי מיוחד. song for gulls , קטע כלי מהאלבום איילנדס . starless האלבום red חיפשתי דווקא את הביצוע החי מהאלבום usa ,אבל לא היה כאן. משהו מ- larks. וטעימה מהאלבום האחרון , 2003,
|
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (59)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה.
לא נותר לי אלא להסכים איתך (-:.
קורפוס, אה? "אוייבי" הסגנון יכולים לעשות מטעמים מכך...
אהבתי מאוד את הפוסט.
מה שהתכוונתי לומר,
אני מניחה,
זה שהשלמת לי את האספקטים הטכניים
:)
תודה על התגובה.
מה שתיארת בכלל לא סותר את "ההגדרה" , נהפוך הוא, תואם לחלוטין.
וכן, לא חייבים להקפיד כאן על עברית סופר תקנית, לקח לי זמן להבין למה את מתכוונת בתגובה 2.(-:
נכון, כיף שלא צריכים לבחור.
מקסים ונהדר, תודה.
אני תמיד קישרתי (ואולי בשל חוסר ידע)
את התיוג 'פרוגרסיב' עם התחושה
שליוותה (לפחות אצלי)
את המוזיקה המדהימה של כל אלה,
שהיה שם מן גל יצירתיות ענק
שפתח -
פרץ את המסגרות והתבניות המוכרות והגבולות -
גרם לניידות וערבוב והשפעות והפריות -
מה שהיה כאן 'מתקדם' (כך, אישית, פרשתי)
היא התפתחות למימד הבא של
חירות יצירתית במיטבה -
הכל מותר -
הבאת למעלה יצירות ענקיות
אוהבת גם את היותר ליריות כמו
Matte Kudasai
I talk to the wind
מזל באמת שלא צריך לבחור
ואיזה כיף לאבנר שהיה ב-gg
סופט מאשין הם פחות פרוג בעיניי, יותר ג'ז כזה, פיוז'ן, פסיכי, לא יודע, כן ולא
גם לא חולה עליהם, הרבה דברים כבדים עליי ממה שהם עשו
אבל רוברט וואייט, סולו, הוא מעל הכל
חלק מכך הוא גם עניין של בחירה אישית.
בין רצון לא לפספס את כל מה שמגיע, לבין החלטה לרדת קצת יותר לעומק בדברים שהם באמת מיוחדים בעיניך.
זה שאין לך זמן , זה טוב.
קודם כל לך, אך גם לנו (שלא תתפוס כאן יותר מדי שטח....סתם, העשרת אותנו תמיד).
אין לי ספק שאתה יוכל לכתוב כאן המון.
התלבטתי אם לשים כאן בכלל את הקטע ששמת בוידאו הנהדר שלך מאקופוליפסה עכשיו,
זאת כי הוא כבר הפך להיות מוכר מאד, אבל בכל זאת הוא עדיין חזק.
תודה.
(בכל זאת אגיב למשהו שמציק מאוד)
לצערי, אני מזדהה עם כל מילה.
מוזיקה נהייתה תרבות אינסטנט
יופי של פוסט, להקה ותגובות. יש המון מה להגיד בנושא אבל איפה הזמן, איפה?
אקווה שאוכל להגיב בהמשך.
תודה.
כיף לשמוע שאהבת.
גל גל,
כרגיל אחלה פוסט
והבאת פה געגוע אמיתי
משהו שליווה אותי המון המון זמן
תודה....הולכת לשמוע שוב !!
וולקאם.
אני ממתין בקוצר רוח לתגובה משלך שלא תצחיק אותי.
בנוגע לנהיגה, אמרתי פוסט מבולבל, לא?
אבל, כפי שגם כתבתי, בשל שיקולי חניה , נראה שלא יהיו לי יותר נסיעות ארוכת כאלה.
הצחקת אותי עם -
יותר מידי אנשים עם יותר מידי אגו מנגנים יותר מידי במקביל
אם כי זה נכון.
את רואה עכשיו למה אני לא אוהב "שיוכים" .
יכול להיות שתאהב גם את הממש אחרונים.
ו-טלוויז'ן , אני אוהב.
ההתנהלות של הפוסט הזה מזכירה לי את הנהיגה של חמותי - גז חזק, ברקס חזק, מעבר נתיב, גז חזק, ברקס חזק, סיבוב וכו'. אבל בניגוד לנסיעות איתה (הייתה רק אחת, שכללה תפילת הגומל בסופה) מהפוסט שלך נהניתי.
לא אוהב פרוג. יותר מידי אנשים עם יותר מידי אגו מנגנים יותר מידי במקביל. הבעיה היא השיוך, כי המון שנים החרמתי את קינג קרימזון בגלל שהם נחשבים כפרוג, עד שפתאום הפנמתי שק"ק היא רוברט פריפ שאותו אני דווקא די אוהב (וזה לא קרה כל כך מזמן). אני אצטרף לאוהבי RED והפייבוריט שלי שם הוא starless (נדוש?) שהוא כמעט מושלם. אני אוהב את מרבית האלבומים של ק"ק ורוחש די הרבה סימפטיה לטרילוגיה הראשונה עם אדריאן בילו בה יש לא מעט נסיונות קצביים מעניינים בין שתי הגיטרות (ונכון, בילו לא זמר משהו). קצת כמו טלוויז'ן הראשון, אבל יותר מאורגן (נו טוב, פריפ).
תודה.
שמח שאהבת.
wow
איזה פוסט מושקע יא אלללהה
מקסים!
כל הכבוד
תודה.
גם אני, כמו רבים מאיתנו, זזתי בשלב מסוים לכיוונים נוספים, אך כפי שאמרת, אלו חלק מהיסודות, וכשבא המוד שבים גם אליהם.
באמת שרדה, יצא לי לאחרונה להאזין גם לחדשים שלהם, מעניין ביותר.
הדירוגים שלי קצת שונים משלך, אבל הכיוון כללי ששמת משובח ביותר .
אגב מה עם סופט מאשין, לא בליגה אצלך? או שלקנטרברי יש לך קטגוריה נפרדת (יודע שהם גם פרוג וגם נוספים, אך, גם חלק מאלו שציינת , לא?)
פעם הייתי מאד ג'נטלית, והיום קשה לי,כמו שאמרה האחות. אני באמת חושב שהקרימזונים, וגונג ( שכמו שאתה יודע התוודעתי אליהם יותר לעומק רק לאחרונה) הם ההרכבים שהכי עומדים במבחן הזמן
יופי של פוסט
בחרת בלהקה הטובה ביותר מהן ובחרת אחלה שירים
אני הייתי חזק על פרוג בשנות התיכון שלי, חפרתי עמוק, אלו היסודות
אחר כך למזלי צמחתי והתפתחתי להרבה מאוד כיוונים נוספים ואחרים לגמרי
קינג קרימזון אהובה עליי מאוד והיא באמת שרדה הכי טוב את הזמן
הטובים ביותר שלהם לטעמי הם ליזארד השלישי, איילנד ס הרביעי ו-רד החמישי
בשורה הראשונה הייתי מציב את ג'נסיס, קינג קרימזון ופינק פלויד
בשורה השניה את יס, ג'ט'רו טול, ואן דר גראף וג'נטל ג'יאנט
ובשורה השלישית את אמרסון לייק ופאלמר והשאר
דווקא חשבתי , מתגובות קודמות שלך,שאת יותר ג'נטלית (שכמובן מצוינים גם, ואפילו במובן מסוים, למשל תיחכום, אולי אף עולים).
יש לך הרבה פעמים אבחנות שלא חשבתי עליהם, ובכך כמובן את מעשירה.
למשל-
יש בהם גם משהו מאד לא ארטי , מאד לא מתיימר, בניגוד להרבה הרכבים אחרים
כשאני חושב על זה כעת, אולי אחת הסיבות לרצף הרלוונטיות שלהם.
הזכרת לי עכשיו שמזמן לא שמעתי את סלינג אינגלנד, עם האולד גוד גבריאל דייס, השוכב כבר תקופה ארוכה יתום במדפים.
אולי הגיע זמן לתקן .
תודה.
כן, יש, וכנראה זה לא רק שנינו.
תודה.
נכון.
תודה.
אם היו מצמידים אקדח לרקתי, מאמינה שגם אני הייתי בוחרת בקרימזונים , ובמיוחד בRed. האמת לא צריך שום אקדח- האהובים עליי by far
בז'אנר . יש בהם גם משהו מאד לא ארטי , מאד לא מתיימר, בניגוד להרבה הרכבים אחרים שמתייחבסים אליהם כפרוג.
טוב אולי הייתי מוצאת עצמי מתלבטת אל מול Seliing England By The Pound אבל ניחא
כנראה שיש עדיין שרידים
ששומעים את קינג קרומזון חוץ ממני
אני אוהב את הבומבסטיות והתאטרליות של המוסיקה הזו
לצד השמיימיות שבה!
מסתבר שלא הבנתי אותך לא נכון.
תגידי, את תמיד חייבת להמחיש לי כמה סרטים טובים וחשובים (לפחות עבורי) עדיין לא ראיתי?
אבל תמשיכי, תמשיכי , בזכותך אני מועשר ולא תקוע רק באלבומים.
נראה קטע ענק, הפסקתי באמצע, רוצה אותו בסרט.
עשית לי כבר watchlist .
אלמוסט פיימוס, שני אלו עם להקות המטאל, ועכשיו זה.
חלק כבר בידי וממתין למוד המתאים לראות (סרטים מסוג זה לא מיועדים אצלי כידוע לצפייה אקראית ).
תודה.
גם אני וכולנו משתמשים ביום יום בהגדרות לז'אנרים המוסיקליים.
אין ברירה, הפך לסוג של תקשורת להבנה.
השאלה שלך בנוגע לרוק האמנותי (או מה שנקרא art rock, אם זו הייתה כוונתך) ממחישה היטב את הבעייתיות של נושא ההגדרות בכלל.
ה"ארט רוק" נחשב כסאב ז'אנר שיש לו מערכת יחסים עם הרוק הפרוגרסיבי.
נהוג היה גם לקרוא לחלק מהרכבי הפרוג ב-70 בשם זה.
יש גם המגדירים את השניים כשמות נרדפים.
יש לשניהם סממנים משותפים, כגון כיוונים ניסיוניים ואבנגארדיים ,יצירות מורכבות יותר, שילוב סגנונות מוסיקליים נוספים, ועוד.
יחד עם זאת נהוג לראות בהגדרה פרוגרסיב רוק כהתיחסות למשהו ספציפי ומוגדר יותר , ובארט רוק, משהו רחב יותר, המכיל בתוכו מגוון רחב יותר של הרכבים.
ובנוסף להרכבי הפרוג המוכרים נכללים למשל בארט גם רוקסי מיוזיק, דיויד בואי , בראיין אינו , ג'נסיס, פיטר האמיל, ועוד ועוד, לא אפרט כאן את כולן.
יש גם כיוון המגדיר את הרכבי הארט ככאלו ששילבו בנוסף לצד המוסיקלי שלהם, גם סממני במה ארטיסטיים, כמו שעשו למשל ג'נסיס במופע דה לאמב... און ברודוויי (חבר שלי, לקנאתי, ראה, עם פיטר גבריאל, אומר שזה היה משהו מדהים) ואפילו דברים שעשו קווין.
יש המקצינים יותר וטוענים שהארט רוק היה דווקא משהו שבא כתגובה ליצירות הארוכות של הפרוג , וניסה להכניס את האמנותיות הזו דווקא ביצירות/שירים קצרים יותר.
כך שיצא לי כאן כמעט פוסט , אך הממחיש עד כמה ההגדרות הללו לעיתי בעייתיות.
אל תבין אותי לא נכון.Moonchild הוא אחד השירים היפים שלהם.
אתה מכיר את הסצינה הזו?
http://video.google.com/videoplay?docid=9060994581203752459#
בכלל סרט מומלץ.כשאיש הרנסנס וינסנט גאלו עוד עשה דברים יפים.
לגבי הסיס, היא כבר מכירה את משובותיי:-)
1. אז קודם כל תודה רבה על השיעור
אני באמת מחכים ממך.
לא שלא ידעתי מה זה פרוג-רוק,
אבל לא ידעתי על העניין של מוסיקה קלאסית ורוק
דרך-אגב מה עם המושג רוק-אומנותי?
2. גם אני כמוך די שונא הגדרות אבל בתור בלוגר
אז אני מרגיש חייב להגדיר מה שאני שומע
אז בעוד שמצידי הייתי מעדיף לחוות כל דבר כמו ילד
בן שנתיים שלא יודע קרוא וכתוב,
בפועל אני זקוק להגדרות, כדי שאוכל לתאר מה ששמעתי.
מצד שני אני מאד אוהב לקרוא ביקורות מלומדות של אחרים
שמאירות את עיני
3 לעניין הפרוג רוק, לא סתם זה די נעלם בימינו
לדעתי בעיקר בגלל חוסר הסבלנות מעודף מידע
יש יותר מידי מה לשמוע ויותר מידי מה לקרוא
אנשים יכולים לקרוא כל-כך הרבה דברים באינטרנט
אז הם מקדישים לכל דבר 2.5 דקות (תאמין לי זה בדוק)
וגם למוזיקה כמה אפשר להיכנס לעומק
פעם הייתי מקשיב לאלבום במשך חודש
היום אני מקשיב לאלבום בין יומיים לשבוע
ואח"כ כמובן חוזר אליו, אבל בכל זאת זה שונה.
הפרוג רוק יחזור בעשור הבא
ויש שילובים עם פרוג רוק
כמו להקת MEW
4. הבעיה העיקרית עם מוזיקה שצריך כל הזמן
להמציא אותה מחדש.
פורקיפיין טרי לא מרגשים אותי
ולהקשיב לפרוג-רוק שאני ממש לא מכיר
זו משימה די גדולה עלי
אפילו לאלבום החדש של דבנדרה לא היה לי יותר מידי כוח להקשיב
בקיצור אני אבוד ואין מי שיציל אותי מעצמי -)
תודה ושמח שהגעת.
תמיד התקנאיתי בלוגו הרקע בבלוג שלך.
דווקא חשבתי שתגיד בנושא, אבל מכבד את בחירתך.
הצחקת אותי עם ההערה על הדארק אייטיז.
מקבל את ההצעה בנוגע ל -
one more red nightmare ,ואני מניח שיש עוד .
כן, כל הנגנים שהזכרת , ועוד, מעולים.
מכיר את הסיפור על בארל ובאד קומפני, כפי שכתבתי שם, יש עוד סיפורים עליו.
למשל שהוא היה מועמד להחליף את רוג'ר דאלטרי ב- מי, לאחר שהם שקלו לפטר אותו .
או שהשתתף בסוף ה-60 בכמה סשנים עם דיפ פרפל, שהיו קשורים לבניית ההרכב.
בקיצור כמעט סולן המי והפרפל. אבל אז אולי לא היה לנו אותו באיילנדס.
ולשאלה שאני שואל כמעט בכל פוסט, למה אותם לא מביאים לארץ?
שמח שהחלטת לכתוב דוקא על הסגנון הזה , האהוב עלי
ומתוך זה על הלהקה האהובה עלי .
אין ספק שזה שינוי מרענן בשבילי אחרי פוסטים קודרים ( רומנטיים ? תמימים ? ) על דארק אייטיז אלוהים שישמור .
ברכות לפוסט היובל ושוב מאוד מוקיר את בחירתך .
מן הסתם הייתי יכול להגיד הרבה בנושא , אבל זה מוגזם להגיב בפוסט על פוסט
אני אוהב כשאתה מסביר ומפרט , אהבתי מאוד את הבחירות שלך ( למרות שהייתי מוסיף את one more red nightmare ישר לאחר fallen angel ) אין ספק שמלבד פריפ הגאון המוטרף עברו בלהקה כמה נגנים מרשימים בהחלט ( שאולי פריפ הצליח להוציא מהם את המיטב מלבד להטריף ולהתעלל בהם בין לבין ) גרג לייק הוא אחד הקולות שאני הכי אוהב , ביל ברופוד הוא המתופף הנערץ עלי ( גם למייקל ג'יילס לא חסר ) ג'ון ווטון הבלתי נלאה , הנשפנים מל קולינס , ואיאן מקדונלד ( אחורי זה הקים את פורינר ) ועוד
אגב בוז בארל אללה ירחמו הצטרף אחכ לבאד קומפני , האגדה מספרת שפריפ לקח אותו בתור זמר ולימד אותו לנגן באס .
היו הרבה אגדות סביב קרימזון מה שהוסיף הרבה להילה שלהם . לי בכל מקרה הם גורמים להארה .
תודה על הפוסט קליר
מאמר מעניין.
יש משהו במוטו המרכזי שם, שצעירים רבים הגיעו, בין היתר, למוסיקה הקלאסית, מתוך הנגיעות ממנה ששמעו ברוק המתקדם.
אם כי יש לי מספר הערות.
ראשית, הסגנון החל להתפתח מוקדם יותר ממה שצוין שם, 69.
הנייס (עם קית אמרסון) למשל, אותם הוא גם נותן כדוגמה , החלו עם הסגנון כבר מ67 , ואני חושב שהיו כבר ניצנים אף לפני כן.
נכון שהגל הגדול הגיע לקראת סוף ה-60.
דבר שני, שוב ההתייחסות בעיקר למוסיקה קלאסית בז'אנר הפרוג (יכול להיות שזה משרת את המוטו הספציי שלו כאן, אך כדאי היה לציין את זה).
וגם, לטעמי , בדברים מסויימים הוא עשה שם קצת סלט.
אבל עדיין יופי.
ולגבי היכולות שהזכרת, תודה על המחמאה, אך תני לי קודם לנהל את העיתון היומי של עצמי.
אני בסך הכל, כמו רובנו כאן, אוהב מוסיקה.
מסכים, גאון גיטרה עם ראש פתוח לחפש כל הזמן כיוונים חדשים.
תודה.
צודק, כנראה היו 2, אחת ב-ג' ואחת בגלצ.
ונכון, פתיחה של סנו גוס.
גם אצלי נמצאים לא מעט "מרובעים גדולים" כאלו, שנרכשו בפאז .
מוסיף תיקון קטן למשהו שנשכח ממני.
2 קטעים מהאלבום lizard , אלבומם השלישי משנת 70, בו השתתף כסולן שירה (במעבר בין גרייג לייק לבוז בארל) הבססיט גורדון האסקל (שהגיע דווקא מכיווני סול).
וכן, בקטע אחד שם שר ג'ון אנדרסון מ- yes.
גם זה לדעתי אלבום נהדר שלהם.
כאן שוב מעבר מיוחד בין השקט לסוער.
וזה חלק אחד ממיני יצירה באורך של כ-23 דקות.
אי אפשר לטעות שם בזיהוי קולו של אנדרסון .
תודה עוזי.
יכול להיות באמת שמירה אימבר. כמו שכתבו שם למעלה היו כנראה שתי תכניות אחת ב-ג1 ואחת בגלצ.
הקטע שהבאת אכן ממחיש את היכולות הכליות שלהם בצורה נהדרת לזרבות פתיחת הבס שציינת.
ללא כל קשר לקטע היפה עם הגרוב שהבאת, וכפי שכתבתי בפוסט , בנוגע לאלבומי ה-80 שלהם, הייתה שם נטייה להתחבר יותר מדי לסגנונות מסוימים של התקופה, לרבות סממנים חיצוניים.
התנועות, הלבוש ואפילו השירה נראים לי כזה מין דיויד ביירון ווטוקינג הדס.(לא אומר זאת לשלילה- פן שוגייזר תחרים אותי -:) - אבל למה להם? שיהיו הם).
אבל יכול להיות שזה נעילות מוחית מסויימת שלי, כי למעשה כולם נטו לכיוון.
ועוד גילוי אישי שאולי חלק לא יסכימו אתי לגביו, אוהב יותר את השירה של גרייג לייק, בוז בארל, ג'ון ווטון ואפילו של גורדון האסקל (שנשכח ממני ויתוקן לאלתר בקליפ משלו) מאשר את אדריאן בלו.
אוהב אותו יותר כגיטריסט.
לא חושבת שאפשר עוד להוסיף על הכתוב פה, אבל הנה מאמר מתחילת החודש בעכבר העיר
שעוסק בזה.
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,607,209,41742,.aspx
אתה יכול בקלות לנהל מוזיקה באתר או עיתון מוביל.:-))
תודה אייל.
אשמח לשמוע ממך התייחסות .
תודה סול.
כן, איילנדס הוא אחד המיוחדים שלהם .
קוטנר הרבה להשמיע לא מעט את הקטע הפותח בפוסט בתכניתו בתחילת ה-80 "מופע הרדיו והטרנזיסטור".
משום מה יש לי תחושה שהסיס השנייה לא תתלהב מזה-
הם פשוט לא שרדו את שינויי הסגנון שלי (ג'נטל ג'יינט)
ותיארת יפה את ההתפתחויות בשני האלבומים שציינת.
בנוגע למונצ'יילד, מקווה שהבנתי את כוונתך, האמת שהתלבטתי גם על אפיטף, בגלל נפוצותו הרבה, אבל לבסוף נכנעתי, יותר מדי אחת מתעודות הזיהיוי שלהם.
הפינק פלויד הוזכרו כאחת ממקדימי הפרוג, ואכן בתחילת הדרך היו להם דברים מוטרפים וניסוניים ביותר, בהמשך הם יצרו גם אלבומים מסחריים יותר.
ובנוגע ליכולות הירידה לעומק, נראה לי מוזר, משום שאת עושה את זה כל הזמן בפוסטים שלך.
תודה.
לא גרייג לייק אבנר, אלא בוז בארל, הסולן שהיה באלבום איילנדס, עלה לפני שנים ספורות לשמיים.
בנוגע לבלוז אתה צודק, כפי שכתבתי לא כולם ברחו ממנו לחלוטין.
הייתה נטייה כזו, די בתחילת הדרך ,להקצין לכיוון השונה ממנו.
למשל הייתי אומר אצל יס ודומיה.
אבל, כפי שגם איבחנת, זה כנראה קצת קשה, כי הבלוז, גם אם נכחיש זאת, נמצא איפשהו במחזור הדם של המוסיקה (ושלנו?).
מקנא בך שראית את ג'נטל ג'יינט.
תודה.
כיף לשמוע שמלבד התחברותנו על נושאים אחרים, קיים גם החיבור למוסיקה.
ויתכן שיש קשר בין השניים...
תודה איריס.
במקרה הזה באמת צריך כנראה לאט לאט...
אני זוכר מצוין את תכנית הרוק המתקדם ברדיו (היו 2 כאלה בזמנו), אך לא את שמותיהן. אחת מהן היתה נפתחת לצלילי snow goose של camel - להקה ענקית לכשעצמה. זה היה אז, בעידן ההוא, שבו להכיר להקה חדשה או לשמוע על תקליט חדש היית מפנה שעתיים ביומן (אז הוא לא היה מלא כל כך) ואחר כך עולה על רכבת מחיפה לתל אביב כדי לקנות את התקליט ב"פאז". איזו תקופה מופלאה. גם המוזיקה ההיא היתה מופלאה. קצרה היריעה מלהזכיר את כל הלהקות הגדולות בכל ההרכבים שלהן, אבל תמיד טוב לדעת שיש עוד מי שמתגעגעים. ברכותיי לפוסט היובל!.
נ.ב : רוברט פריפ גאון גיטרה, השפיע כל כך הרבה עם הראש המיוחד שלו על הגיטרה.
מזל טוב לחגיגות היובל של הפוסטים המשובחים שלך, תמשיך להעשיר אותנו בידע המוזיקלי שלך!
בחרת באמת באחת מלהקות הפרוג הענקיות, כמו שאמרת פוסט אחד קטן עליהם.
שפע של מוזיקאים גדולים עברו שם , מן סופר גרופ של פרוגרסעב.
אגב, נדמה לי שזו הייתה מגישה של תוכנית פרוג ברשת ג' - מישהי בשם שמירה אימבר, אם אני לא טועה.
גרג לייק לטעמי ברח משם מוקדם, הוא מוזיקאי וזמר נפלא.
RED הוא גם אחד מהמועדפים עליי, יש גם גם קטעים כבדים חזקים וגם שקטים יפים מאוד.
אני מוסיף לאוסף שהבאת כאן עוד תקליט מצויין שלהם לטעמי מתחילת ה-80 -"Discipline", ושים לב לפתיחה של טוני לווין המדהים על הבס:
http://www.youtube.com/watch?v=76eoyyem2K8
כרגיל מעניין מאד
כרגיל אני קורא בחלקים
(באמצע הקריאה קיבלת צו קריאה לצאת עם הילדים לטיול)
בקיצור, עד שאשוב
החצר של המלך קרימזון - אוהב
גם מאד את סטארלס- מת עלזה למעשה
כוכב *
פוסט היובל (מזל טוב!) לא יצא מבולבל בכלל, אלא מעשיר ומאלף.
בעיקר הבנתי שאני צריכה לשמוע את Islands שלא הכרתי- כי שתי הרצועות ממנו מצאו חן בעיני (בעיקר הראשונה).
אני מסכימה איתך לגמרי לגבי היופי בשילוב הסגנוני שבא לידי ביטוי הכי טוב אצל קינג קרימזון.
דוקא יצא לי לא מעט להזכיר אותם לאחרונה.
אהבתי אליהם שרדה עם השנים (אם כי אני לא מרבה להאזין להם) בניגוד לאהבה לGentle giant למשל (שכבודם במקומם מונח, הם פשוט לא שרדו את שינויי הסגנון שלי).
יש לי רק את Red ואת In the court of the crimson king ומה שאני אוהבת בהם זה בדיוק את התעצומות והאנרגיות שהם מגיעים אליהם מתוך רגעים של מלודיה רכה.
אני גם מסכימה עם ההתייחסות שלך לנפיחות שמלווה לפעמים את הפרוג רוק- שזו הסיבה שאני לא ממש חובבת את הז'אנר- זה נכון גם לגבי הארגמנים לפעמים.וזה אכן נשמע לפעמים אנכרוניסטי. (אגב ההתייחסות לPink Floyd, למרות הערכה לפועלם, אף פעם לא מתתי עליהם).
יפה שהצלחת להמנע מלשים את MoonChild :-)
אני מקנאה ביכולת שלך לרד לעומקם של ז'אנרים ויוצרים- זה כ"כ מנוגד ליכולות שלי :-)
כמה ידע אתה שופך עלינו וכמה אהבה למוזיקה טובה
מה ?!! גרג לייק למעלה עכשיו ?!! SELLA VIE כאלה החיים; תמיד חשבתי
החיים זה דבר נורא מסוכן ! תמיד זה נגמר במוות !! (טאץ' פלסטיק וקליד *)
אוי איזה איש ראיתי אותו מופיע .
אני הרבה שנים בדיאטה אקוסטית חריפה :-) ועדיין ניזון גם מעודפי שומן של אלה,
הבחירה שלך היא מאד טעמי
( חוץ מזה שהמלה בלוז ממש לא ברורה לי בהקשר של המלך הייתי אומר נהפוך הוא !.)
לגבי ג'נטל גיינטס הוא שמע את השם המפורש של 3 האחים המלאכים שולמן
הוריד את האקדח
ואמר טוב אם כך
אתן לך אפשרות להוסיף.
ג'נטל גייאנטס "ענק עדין " כשמם כן הם היו קונצרט הרוק המשובח ביותר שזכיתי לשמוע בחיי !
כולל ה GLASS HOUSE שנפל עלי
וזה מביא אותי לבלומה שוב כי מילים הם אבנים
ומי שגר בבית זכוכית לא זורק אבנים.
(* מאיר אמר לי דומה ונעלם )
ואלוהים יעזור למי שמבין את הפוסט הזה חוץ ממך
הוא מקבל אצלי דיסק מתנה :----)))) ואם זו אשה שניים.
במלה וחצי
תודה ותוד
ותביא לנו עוד
אבנר שטראוס
תודה על פוסט המאד אינפורמטיבי, סגר לי כמה חורים בהשכלה.
... זוכר את תחילת שנות ה-70 כשקבלתי מחבר בארה"ב את In the Court of the Crimson King ואת הלילות הארוכים שביליתי בחברתו... תענוג צרוף.
וכשהגיע לידי ה- Islands... בכלל...
שוב תודה.
אני מגיע לשחרר את הנקע.
כיף לשמוע שהזדהית.
אני זוכר את תכנית הרדיו הזאת, אך כמוך, לא זוכר מי הגיש, אולי מנחם גרנית, לא בטוח.
בנוגע ליובל, האמת שקצת עבדתי עליהם, יש לי מספר פוסטים מהתקופה הפרה בלוגית שלי שנכתבו "במסווה" של דיונים.
קיבלתי נקע בצואר....לא זכור לי שקראתי פוסט (ארררוווךךך ) ומהשורה הראשונה עד לאחרונה הנהנתי
בהסכמה לכל מילה ובהנאה גמורה.
גם הבחירה באיילנד כקליפ הראשון, תענוג צרוף.
לפני הרבה שנים היתה תוכנית ברדיו שהוקדשה לרוק מתקדם (לא מצליחה להזכר מי הגיש אותה),
וקינג קרימזון כיכבו שם. חושבת שפרוגרסיב הוא כל מה שמוזיקה ,כלומר המלודיה והכלים מקדמים אותה לפני
השירה,הווקאליות, וכל מה שכתבת שמאפיין זה נכון.
מזל טוב ליובל פוסטים, מחכה לחגיגות המאה
תודה.
כן, חושב כמוך, יש הרבה הרכבי פרוג טובים.
ל- ob היה כנראה מניע לכך.
אז בקיצור את מעדיפה תמנון פתלתל ועקלקל על פני צפרדע.
הנה, הצלחתי להיות פעם, המגיב הראשון...
אחלה פוסט, KK הם אחד ההרכבים האהובים עלי בפרט, ופרוג בכלל. YES בייבי YES
וכמובן, GG
נו, תודה באמת שפתחת לתגובות! כבר ישבתי פה על הקצה של הכסא, כולי מוכנה להינפי מקלדת נסערים ופתאום - בום! אין כניסה! מה זה זה!
אאא, לא משנה, קיצר, מה שרציתי להגיד זה - 1. תודה על ההסבר המקיף. אני עד לפני שבוע לא ידעתי מה זה פרוג (כששאלתי את OB הוא אמר לי רוק צפרדעים. מניאק. האמנתי לו). 2. ומזל שבחרת את קינג קרימזון, כי אני חולה עליהם. מעכשיו כל הרוק צפרדעים הזה יישמע לי הרבה יותר ידידותי.