הפרוג הוא תמנון פתלתל ועקלקל.
פרוג, קיצור מקובל ל- progressive rock , ובעברית, רוק מתקדם. מישהו החליט אז ששילוב מסוים של סגנונות קלאסיים, ג'אז, פולק, ועוד- ברוק, הופך אותו למתקדם. האם זה אומר שסגנונות אחרים של הז'אנר הם- רוק (לא משגל) נסוג? או שיש לומר תסוגתי? (השתמשתי בשעתו במסגרת עבודתי במודל החיזוי הסטטיסטי multivariable regression - תרגמו את זה ל- "תסוגה רבת משתנים") . שלא יובן לא נכון, לא יורד על הסגנון, אוהב אותו, סתם, מחייך על נפיחות הכינוי ,אותו קיבלנו בשעתו בהערצה.
בהשאלה מהשיר הזה, אדגיש ! - this is not a prog post . לכך תידרש עבודה רבה יותר .
הסגנון החל לצמוח במחצית השנייה של שנות ה-60, בתחילה בעיקר באנגליה. הדרייב לכך הגיע בעיקר ממוסיקאים עם השכלה מוסיקלית מגוונת, או כאלו שהושפעו מסגנונות מוסיקליים אחרים, שחשו כי כל מה שנוצר עד אז הגביל אותם מוסיקלית ואינסטרומנטלית וניסו להרחיב את גבולות הרוק, תוך יצירת מלודיות ,הרמונית ועיבודים מורכבים יותר, יצירות ארוכות ששילבו את הז'אנרים לעיל , שימוש בטקסטים ברמה לשונית גבוהה יותר ( לא בכל המקרים נשארתי בפה פעור, יש מקרים לא מעטים שזה סתם נפוח או נשמע כיום קצת אנכרוניסטי) , שילוב כלי נגינה שהיו פחות מקובלים עד אז וכדו' , כאשר האמירה מאחורי זה הייתה: רוק יכול להיות גם אמנות גבוהה. סוג של מרד בתרבות "שירי ה-3 דקות" שאפיינו את המצעדים של אז. התופעה היוותה בין היתר סוג של הרפתקה שכללה ניסויים ספונטניים מסוגים שונים. התקופה הפסיכדלית , בה שולבו כבר ניסויים מוסיקליים, הייתה אחת מהמדרגות עליהן נבנו יסודות הפרוג בהמשך. הסגנון היה דומיננטי מאד החל מסוף ה-60 ובמהלך ה-70. תחיה מסוימת ב-80, ותחיה נוספת במאה החדשה (לא זהה בשני האחרונים לעוצמה של תחילת הדרך, ותוך תזוזה לכיוונים חדשים). לסגנון תת ז'ארנים רבים עם שמות, לא אלאה בכך. בהמשך, עם תזוזתו כאמור לעיל, באו גם הכינויים ניאו פרוגרסיב , פרוגרסיב מטאל ועוד כמה ניאו/פוסט.
אציין רק כי לאחרונה יצא לי לראות כמה הרכבי פרוג חדשים בפסטיבל היי וולטאז' בלונדון ומאוד אהבתי. יש הטוענים שהניצנים הראשונים לסגנון הגיעו בעצם מהביטלס ( קינג קרימזון נהגו לנגן בחזרותיהם את Lucy in the Sky with Diamonds ) שכידוע שילבו וניסו מכל הבא ליד, למרות שבדרך כלל אינם מסווגים ככאלו. להקות נוספות מוגדרות כמקדימי הסגנון, ביניהן הפינק פלויד, mothers of invention , אפילו הג'אז החופשי של קולטריין, ועוד. ואם כבר נגענו בסיווגים, הרי שזה מחבר אותי למשפט הראשון למעלה. אפילו האתרים השונים, המתמחים בז'אנר, בארץ ובחו"ל (גם אם לא יודו בכך) לא סגורים על "הרשימה" . מצאתי בהם(באתרים) סתירות לא מעטות. מין שלא במינו, הרכבים/אומנים שביחס אליהם הרמתי את גבתי העבותה על כך שהם שם, זאת לעומת הרכבים אחרים , לגביהם הרמתי את גבתי השנייה, העבותה יותר, על כך שהם נעדרים.
יש אתרים המנסחים את ההגדרה כך: רוק+ מוסיקה קלאסית = פרוג. בעיני שטחי ביותר (ויסלח לי 'מר פרוג הישראלי' ), במיוחד כשברשימות שם יש אמנים אשר המרחק בין יצירותיהם למוסיקה קלאסית הוא... נכון, הרוק הפרוגרסיבי שילב בתוכו אלמנטים קלאסיים כפי שלא עשה שום סגנון שצמח מהרוק, או מהמוסיקה הפופולארית, אך זה עדיין לא רק. מעבר לכך שכמות הסגנונות המשולבים בפרוג רבה מאד, הרי שיש בו לדעתי גם ואריאציות לא מעטות סביב הסגנונות הללו. ( איני מתיימר כמובן להציג כאן דברים חדשים).
ראשית, קיימת שונות במינון שילוב הסגנונות שנזכרו לעיל. יש כאלו שמרכז הכובד אצלם בא בעיקר ממה שמכונה המוסיקה הקלאסית, יש שנוטים יותר לג'אז , אחרים לרוק כבד, פולק וכדו' . היו גם "עבריינים", שלא "שרפו לגמרי את החמץ", והותירו שרידים של בלוז ביצירותיהן הפרוגיות (הבלוז הבסיסי היה אחת התבניות מהן ביקשו "האבות המייסדים" להתנתק ). יש אלבומי פרוג הנוטים לספר סיפור, מעין יצירה שהיא כמו מחזה, מסע , אפשר לקרוא לזה קונספט (עוד הגדרה...). יש הנוטים בתוך הסגנון למגע רך יותר, המדגיש כלים קלאסיים, קסאחיסטי יותר , המדגיש גיטרות והקשה, מלודיות קליטות יותר , מורכבות יותר, מוסיקה מודרנית, על גבול האטונאלי, הדיסוננטי, בליל של משהו לא מוגדר לחלוטין, אימפרוביזציה, שילוב סממנים מסוג "ארט", סיפורים מיתולוגיים/פנטזיה, שימוש נרחב בקלידים (האמונד, מוג, מלוטרון וכו') ואמצעים אלקטרוניים נוספים שהתפתחו עוד יותר בהמשך - לא בכל המקרים לטעמי) . חלק ניכר מהם משלב את רוב הסגנונות הנ"ל יחד, אבל גם כאן, קיים שוני בדגשים , בכלי הנגינה, באופי השימוש בהם ,דרך ההבעה ועוד. בקיצור, סוג של מוטאנט אוונגארדי (מעניין מי היה מצליח לגייס אותו ראשון, פרופסור x , או מגנטו).
למה אני מספר את כל זה? בסך הכל כהקדמה לכך שלמרות שאיני אוהב לערוך דירוגים, במיוחד במוסיקה, ובמיוחד מבין האמנים האהובים עלי , הרי שאם אחד מנערי טרנטינו היה מצמיד לי אקדח לרקה ומורה לי לבחור בפרוגית אחת, הייתי בוחר (אמנם לא בלב קל) בחבורתו (הגמישה) של רוברט פריפ, כלומר קינג קרימזון. למה? יש שם עבורי בגדול את המינון הנכון והמגוון מכל הדברים שהוזכרו. חוץ מזה, המונה של הקפה מודיע לי שזה פוסט היובל שלי, אז יאללה, בואו נמליך מישהו. יש גם מצב שזה יהיה הפוסט הארוך האחרון שלי, עובר לקומפקט, קל יותר לחנות.
גם כאן אציין- this is not a crimson post .
אחד הדברים שמשכו אותי אל הפרוג הוא כי קיבלתי בו תמהיל של מרבית הסגנונות המרכזיים האהובים עלי- רוק, קלאסית, ג'אז, בלוז, פולק, ועוד (נהוג ליחס למקורות הפרוג תת ז'אנרים נוספים) והשילוב הזה של כולם יחד, שהגיע פתאום, היווה עבורי משהו חדש שדי הסעיר אותי. כל זה בא יפה לידי ביטוי אצל מלכי הארגמן (לא רק אצלם כמובן). אוהב אצלם את המלודי/לירי לצד המתפרע/קסחיסטי וגם את השירים המשלבים באופן נהדר את שניהם יחד. הקולות, שילוב הכלים והסגנונות, יצירות מורכבות ומוטרפות, תוך שימוש בכלי נשיפה, כלים קלאסיים וגיטרות, ברמה גבוהה ביותר, התפרעויות על גיטרה וכלי נשיפה לצד שירה לירית יפה ומלודיות נהדרות, התפתחות הלהקה ויצירותיה, ועוד. ואפילו ניחוחות של מוסיקה אירית ניתן למצוא שם (באלבום סטרלס למשל). חלק מיצירות הלהקה מוגדרות גם כ"רוק סימפוני", (אוהב פחות את ההגדרה הזו , אוהב פחות הגדרות). בין ההשפעות ה"קלאסיות" על קינג קרימזון מונים את המלחינים גוסטב הולסט (the planets ) בלה ברטוק ההונגרי, וגם את ה"טריו" (יש לקרימזון שיר בשם) גלאס/רייך/ריילי. חלק לא מבוטל מיצירותיהם/הופעותיהם משלב אלתורים, השונים באופיים מג'אמים הנהוגים ברוק. היכולת שלהם ליצור שוני מוסיקלי , בין הביצועים/אלבומים, אפשרה להם להפיק אלבומים מבוססי אלתור בעיקר, כמו למשל אחד האלבומים הניסיוניים שלהם Thrak מ-95. אוהב החל מהאלבום הראשון The Court Of The Crimson King , שחלק משיריו הפכו להיות כבר להיות מוכרים מאד, מאד, דרך islands הקלאסי/לירי ועד ל red וכן, כל השאר -פוסידון, לארקס ליזרד ו- אפילו usa (שיש לו משמיצים) , וגם המאוחרים יותר, שזזו קצת לכיוונים אחרים, לא לרוחם של כל חובבי ההרכב, והאחרונים ממש שנוטים לכיוונים ניסיוניים מאוד. (בשנות ה-80 היו להם 2-3 אלבומים שחלק משיריהם נטו לטעמי לכיוון התקופה, לטוב ולרע, ובהמשך ב-90 וב-2000 , התגברה התזוזה לכיוונים האקספרימנטליסטיים עוד יותר). הרבה הרכבים הושפעו מהקרימזונים. איזה סולני שירה ונגנים עברו בהרכב! במובן מסוים סופרגרופ מתחלפת . מה הגרג לייק הזה "ברח" לנו ל- elp ? ולמה בוז בארל, אללה ירחמו (אוהב את שירתו, הקטעים מאיילנדס, רק עליו אפשר לספר כאן סיפור שלם) ברח לנו לאחרונה לשמיים? , וגם ג'ון ווטון הנהדר, גורדון האסקל, ומאוחר יותר ועד היום, אדריאן בלו, טוב. (ג'ון אנדרסון גם ביקר שם פעם). ההרכב שילב במידה רבה, כבר באלבומו הראשון, כלי הנקרא מלוטרון, כלי מקלדת אלקטרו/מכני, המוציא צליל ייחודי ויפה שניתן לשליטה תוך יצירת דימוי לכלים שונים. המלוטרון שולב כבר ב- 60 אצל להקות פסיכדליה ואחרות (למשל גם ב- Tomorrow Never Knows ו- Strawberry Fields Forever - אמרנו כבר שהביטלס היו בעצם הפרוגיסטים הראשונים... ) . אם כי טוענים שבאלבום הנ"ל של קרימזון היה בשילוב של הכלי, בצירוף עם שאר האלמנטים שם, טיימינג וייחוד מסוימים.
אבל לסיכום, לאחר שהאקדח הוסר (טרנטינו עסוק כרגע בנאצים ), ולאחר שראיתי את האחים (הבריונים )שולמן מציצים עלי מהצד, עוד מישהו שלצערי מביט בי מכסא הגלגלים, וחברים נוספים ממדפי האלבומים אצלי, עם מבט עצבן, אני חוזר בי, אין דבר כזה להקה אחת, רובן נהדרות . מה עוד שעכשיו, לאחר שהשקעתי , איני בטוח שלא הייתי צריך לבחור בג'נטל ג'יינט, או בסופט מאשין , או אולי באחרות. גם הן עונות על מרבית המרכיבים שמניתי. אחת המסקנות שלי מכל זה היא שאני כנראה מעדיף את הפרוגיסטים המשלבים ביצירותיהם , מלבד רוק, קלאסי ופולק, גם אלמנטים של ג'אז, כפי שזה קיים בכל אחת מה- 3 הנ"ל, ובנוספות. אבל גם זה לא לגמרי מדויק. אוף, איזה פוסט מבולבל יצא, כמו חלקים מסוימים מחיי .
הבאתי בקליפים שכאן ובקישורים כמה דוגמאות. ( הדבר נעשה די אינטואיטיבית , כך שאם ברחו לי דברים ומישהו רוצה להוסיף דוגמאות, יבורך ).
הקליפ הראשון בגוף הפוסט הוא מהאלבום islands , מ-71 (אלבום רביעי בין 69 ל- 71 ! ) אחד הקלאסיים שלהם, יש בו לטעמי את השילוב המושלם בין קלאסי לג'אז .השיר הזה הוא בעיני מאסטרפיס. גרסת האלבום המלאה הינה באורך של כ-12 דקות. השני, מהאלבום red . שימו לב למעברים בשיר. השלישי, מהאלבום הראשון , In the Court of the Crimson King . רביעי, שוב מאיילנדס, איזה מעבר לאחר הקטע השקט הפותח, ב 1:15, והקטע הג'אזי "קולטרייני" הנפלא שבא לאחר מכן, והסיום המיוחד של השירה, בערך מ- 3:20. החמישי, epitaph הנצחי, מהאלבום הראשון כמובן.
קישורים נוספים:
קטע הופעה מהאלבום הראשון, תראו את גרייג לייק המתוקי שם . formentera laydy מהאלבום איילנדס. red - הופעה חיה. cirkus - מהאלבום השלישי ,lizard. גם כאן המעברים בין השקט לסוער יותר. lizard -עם ג'ון אנדרסון וסיום ג'אזי מיוחד. song for gulls , קטע כלי מהאלבום איילנדס . starless האלבום red חיפשתי דווקא את הביצוע החי מהאלבום usa ,אבל לא היה כאן. משהו מ- larks. וטעימה מהאלבום האחרון , 2003,
|