| הגיע הזמן להתחיל עם איזה פוסט...ואולי עוד מעט יגיעו עוד... כי אני טסה, לעוד טיול, אחרי ממש מעט זמן, מסכנה שכמוני, סיפור עצוב. לא מזמן, בפברואר, חזרתי מתאילנד ולאוס.והנה שוב, לא יכולתי להתאפק, סליחה... אני יודעת שאני ממש לא מעוררת רחמים, אולי קצת עצמיים זה הכל, לא יותר מידי. העניין הוא שילוב של חיידק טיולים ובעיות של דור ה Y בטח שמעתם, שמחפש סיבות, שאלות, תשובות ומשמעות... המבולבל, החופר והמתחפר.
לטיול הזה התכוננתי הרבה זמן, נפשית כמובן, החלק הכספי דווקא לא מסובך בכלל מסתבר. כולה צריך להשכיר את הדירה בתל אביב 750$! והשאר...גם ככה החיים בתל אביב לא זולים, בייחוד להייטקיסית כמוני שצריכה לפצות את עצמה על עבודה משעממת בהרבה דברים אחרים שממלאים חורים – חוגים, מסעדות, ברים, פסיכולוגים...אם מישהו בשלב זה השתכנע להכנס לתחום, don't. בקיצור החיים בתל אביב שווים ערך לחודש טיול בהודו, לאלו שחיים בערך כמוני כמובן.
אז קחו דקה תחשבו על זה, ואם נפל לכם האסימון, תתכננו לנגלה הבאה בבקשה כי נראה לי ששמעתי כבר על יותר מידי שנוסעים עכשיו.
הודו היתה תהליך, שהתחיל מסלידה של הרבה שנים...איכס המזרח, מלא בישראלים, סמים?! ... עד כדי שהוא לא יוצא לי מהנשמה, אפילו נהייתי קצת רוחנית יוגות מדיטציות, לנשום, לקחת אויר וכל מיני חומרים אחרים...
אני, הודו? היום זה כבר לא מפתיע. כל הרעש התל אביבי הישראלי הבועות הביצות...שכבר הייתה לי הרגשה שמשהו הולך להתפוצץ.כשמה בסך הכל רציתי? קצת שקט? להפסיק לחשוב על 20 דברים בדקה, להפסיק להתבאס, להפסיק להתעצבן, ולחזור קצת לכתוב... משהו נתקע ולא הצליח להתשחרר אבל זה בא, אני מרגישה וכבר מחכה ליומן המסע הבא, יום אחד אפרסם גם ספר שיכיל את כל הרפתקאותיי בעולם.
רק מי שנדבק בחיידק יכול להבין שטיולים האלה הם לא בריחה אלא בחירה! וכמה שיותר יותר טוב...בריאות!
אז יש מצב שאני מתחילה שוב לקשקש מפה ובקרוב מרישיקש אני כבר באוירת חגים, שתהיה שנה מדהימה מלאה בחלומות ששווים הגשמה! אני כבר חושבת על כמה...
אם בא למישהו לתת לי המלצות, אתם מוזמנים לנסות. |
