הילד המתוק

היה היה ילד מתוק... יכול להיות שאתה אפילו מכיר אותו...

''זה אני?''

אולי...

כל הילדים בעולם הם מתוקים ומקסימים אבל הילד הזה הוא הכי בעולם. הוא מתוק מהרגע שהוא מתעורר בבוקר ועד שהוא נרדם בלילה וגם, כשהוא ישן. הוא כל הזמן מקסים ומתוק והוא לא צריך לעשות שום דבר מיוחד בשביל להיות מקסים ומתוק.

''הסיפור הזה עלי?''

אהממממ!

לפעמים הילד המתוק רוצה, דבר ראשון על הבוקר, סוכריה. איך אני יודעת? כי אני שואלת אותו: ''מה אתה רוצה לארוחת בוקר?'' והוא אומר לי: ''סוכריה''.

יש אנשים שחושבים שלא טוב לאכול סוכריה לפני הארוחה כי היא תקלקל לילד את התיאבון אבל לא. היא לא מקלקלת כלום. הילד המתוק הוא לא רק מתוק, הוא גם חכם והוא יודע מה טוב בשבילו. אז אני נותנת לו סוכריה והוא מבסוט.

והסוכריה? לא רק שלא מקלקלת את התיאבון לארוחת הבוקר, היא אפילו פותחת לו את כל הדרך אליה. ואומנם, אני מכינה לילד המתוק ארוחת בוקר טעימה והוא אוכל אותה בהנאה ולא קרה שום אסון: לא לתיאבון, לא לארוחת בוקר, ואפילו לא לשיניים של הילד המתוק. והמצב רוח שלו? נפלא! וממש בשמיים.

הילד המתוק הוא גם ילד שמח ומלא מרץ. יותר מכל הוא אוהב את הצבע הצהוב ולכן כולם מביאים לו מתנות צהובות. יש לו טרקטור צהוב, משאית צהובה, ועוד המון צעצועים, בעיקר צהובים.

לילד המתוק יש דמיון עשיר והוא ממציא לעצמו כל מיני משחקים כמו למשל, המשחק בתחנת דלק.

''בדיוק היום שיחקנו בתחנת דלק''.

נכון מאוד

''והיה כיף''.

בשביל התחנת דלק, הילד המתוק זקוק לכל מיני צינורות שדרכם יעבור הדלק מן המשאבה אל המכונית הצמאה. אני נותנת לו את כל החגורות של השמלות שלי והוא בוחר מתוכן את אלה שהכי מתאימות לתדלוק. הוא קושר קצה אחד של החגורה לידית של הדלת, שמיד הופכת למשאבת דלק של משאיות ואת הקצה השני של החגורה הוא מחבר למכונית. יש גם אפשרות לתדלק מטוסים אבל מצינור אחר, שמחובר לכיסא, כי למטוסים צריך דלק מיוחד.

בזמן התדלוק הילד משמיע קולות של ''בשז'בשז'בשז'...'' והוא מאוד רציני וממוקד במלאכה, עד שמיכל המכונית מלא והיא יכולה להמשיך לדרכה.

כל המכוניות של הילד המתוק משתתפות במשחק, גם הטרקטורים, המטוסים ואפילו הקטר של הרכבת. רובם צהובים כמובן.

גם המברשת שיניים צהובה, הסנדלים צהובים, החולצה צהובה, ואם זה היה תלוי בו - כל החדר שלו היה צהוב, ואולי גם כל העולם. עד כדי כך הוא אוהב צהוב.

בימים בהם אני באה לקחת אותו מהגן, קל לי מאוד להבחין בו כבר מרחוק. אני רואה ילד צהוב ומיד יודעת שזה הילד המתוק שלנו.

''אני אוהב שאת באה לקחת אותי מהגן''

גם אני אוהבת.

אני כל כך אוהבת את הילד המתוק , שגם אני מושפעת מהצהוב שלו והבית שלי מתמלא לאט-לאט בכל מיני פריטים צהובים כמו מפיות צהובות, קערה צהובה לסלט, מגבת צהובה... ''יש לך גם נר צהוב''.   נכון מתוקי.

לפעמים אני קונה משהו רק בגלל שהוא צהוב.

היום המיוחד שעליו אנחנו מספרים כרגע הוא יום בו הילד המתוק ואני מבלים ביחד מהבוקר עד הערב ויש לנו יום שלם של כיף.

''באמת היה לנו כיף גדול''

אחרי המשחק בתחנת דלק, הילד המתוק בונה שדה תעופה ענק מקוביות ואנחנו ממריאים וטסים לכל העולם, ובכל מזג אויר. אחרי כל הטיסות, הילד המתוק קצת מתעייף ואז הוא לוקח את הדובי-חיתול-מוצץ ונח על הספה ואני מכינה לו בקבוקי.

כשהילד המתוק גומר לנוח הוא שוב מלא מרץ כמו חדש, ובא לו לקפוץ. הוא עולה על המיטה של ההורים שלו וקורא לי לשמור עליו כי הוא קופץ עליה כמו על טרמפולינה.

הנשמה שלי פורחת כשאני רואה קפיצות כאלה. אני פוחדת שהילד המתוק יפול מהמיטה ויקבל מכה. אני לא רוצה שדבר כזה יקרה, לכן אני פורשת את שתי ידי לצדדים כמו גדר ביטחון. כמה חבל שיש לי רק שתי ידיים ועוד כל כך קצרות... הן לא יכולות להקיף את כל המיטה הגדולה אבל זה מה שיש.

הילד המתוק יודע שאני פוחדת עליו אז הוא משתדל לקפוץ קרוב אלי ובכך הוא עוזר לי לשמור עליו. אין מה להגיד, הוא באמת מתוק ומקסים.

הקפיצות על הטרמפולינה מנערות לו את כל התאים בגוף כמו שמנערים בקבוקון של תרופה לפני השימוש. אני חושבת שמאוד בריא לנער את הגוף, אבל על המיטה???

הילד המתוק מאושר וצוחק, וזה מה שחשוב.

למזלי, הקפיצות מעייפות אותו כהוגן והוא לוקח שוב את הדובי-חיתול- מוצץ ונח קצת על הספה ואני מכינה לו בינתיים ארוחת צהריים שהוא אוהב, שכוללת גם גרעיני תירס צהוב.

אחרי שאכל הוא נרדם לשנת צהריים קצרה ואחריה אנחנו יוצאים לגן השעשועים וגם שם, אם להגיד את האמת, הנשמה שלי קצת פורחת, איזו פחדנית אני. אבל מה לעשות שהילד המתוק הוא גם שובב לא קטן. הוא מטפס על הסולמות, שהשלבים שלהם קצת רחוקים זה מזה בשביל הרגליים המתוקות שלו, ולפעמים צריך לעזור לו, כדי שלא יפול ביניהם. הוא מטפס ומתגלש ואחר כך מגוון ומתגלש הפוך, עם הראש כלפי מטה ואז חולץ את הסנדלים כדי לטפס על המגלשה עצמה, ועושה כל מיני קונצים שהוא ממציא. 

כשהוא מודיע לי שמבחינתו אפשר לחזור הביתה, זה מתאים גם לי ושנינו חוזרים בלב שמח לבית היפה שלו.

השעה כבר לפנות ערב והשמש עושה הכנות אחרונות לשקיעה, ורואים את ההכנות שלה כי יש אור כתום בשמיים, ומין שקט שלפני השקט. זו בשבילינו שעה מאוד רגועה ונעימה, של התכוננות לשנת הלילה. בתכנית: ארוחת ערב, אמבטיה, וסיפורים של לפני השינה.

בבית הילד המתוק משחק בפאזלים שלו ואחר כך רואה קלטת ואז מגיעה ארוחת הערב.

לפעמים הילד המתוק מפסיק פתאום לאכול ואומר: ''זהו! סיימתי!'' וישר קם מהשולחן וחוזר למשחקים שלו כאילו שלא שיחק כל היום. אני רואה שבצלחת שלו נשאר אוכל, והוא לא סיים שום דבר... אני משאירה את הצלחת על השולחן למקרה שירצה להמשיך לאכול.

כנראה שיש לו כרגע משהו מאוד חשוב להשלים במשחקים שלו.

כשהוא מסיים לשחק אני עוזרת לו לאסוף את הצעצועים, ואחר כך אני עושה לו אמבטיה מריחה, ומלבישה אותו בפיג'מה צהובה, ומספרת לו את כל הסיפורים שהוא מבקש: על צפרדי וקרפד, על החתלתול ששכח איך לבקש אוכל, על שולחן השבת של חיים... ואז הוא מבקש שאספר לו שוב את שולחן השבת של חיים ''אבל הפוך ועם בלבולים וצחוקים'' וזה מה שאני עושה, ושנינו מתפקעים מצחוק ועושים חיים משוגעים.

''נכון. זה באמת נורא מצחיק''

לסיום אני שרה לילד המתוק שירי הרדמה ומלטפת לו את כפות הרגליים, והוא כמעט נרדם ואז הוא קם, כמו נחום-תקום ואומר: ''אני עוד קצת רעב'' וישר הולך לצלחת שלו, שאיזה מזל שהשארתי אותה על השולחן, ומחסל בתיאבון את מה שנשאר בה ואומר ''זהו!'' והוא מאוד מרוצה. ''עכשיו אני יכול ללכת לישון''. הילד המתוק שותה קצת מים, מצחצח שיניים במברשת הצהובה, עושה פיפי, וחוזר למיטה.

מחבק את הדובי-חיתול-מוצץ ומיד נרדם.

איזה ילד מתוק הוא הילד המתוק.

לילה טוב.

וסליחה שאני מזכירה זאת אבל  -  כל הזכויות שמורות לרותי תל-צור