באחרונה נודע כי סיסקו ואינטל שוקלות להקים מרכזי פיתוח ברשות הפלסטינית, שייתוספו לחברות פלסטיניות שכבר מבצעות מיקור חוץ עבור סיסקו ישראל. עד כה השקיעה סיסקו בפרויקט מיליון דולר, והיא התחייבה להשקיע 10 מיליון דולר בפרויקטים של מחשוב ותקשורת ברשות.

היוזמה מדהימה בחדשנותה והכדאיות הכלכלית לחברות ברורה: עלות העסקתו של מתכנת פלסטיני ללא ניסיון היא כמחצית מזו של מתכנת ישראלי (כ-1,500 דולר בחודש לעומת כ-3,300 דולר). מעבר ליתרון הכלכלי בהעסקת מתכנתים פלסטינים, שממנו ייהנו חברות האם, הרי שעידוד תעשיית ההיי-טק ברשות גם ישפר בעתיד את מצבה הכלכלי והחברתי של החברה שבה היא פועלת.

עם זאת, כשחברות ההיי-טק מחפשות דרכים לייעול, הן יכולות להתבונן אף קרוב יותר, ממש מתחת לאפן. כשיעשו זאת, יגלו מכרה זהב של מהנדסים מעולים שמסתתרים אי-שם מצפון לאזור התעשייה של רעננה, וליתר דיוק - בגליל. הנתונים מדברים בעד עצמם: בעשר השנים האחרונות סיימו יותר מ-2,200 ערבים ישראלים את המחלקות למדעים מדויקים באוניברסיטאות הישראליות, אך רק כ-500 מהם עובדים כיום כמהנדסי פיתוח ובדיקות תוכנה. נתון זה אינו כולל את הערבים הישראלים שסיימו לימודים באוניברסיטאות בחו"ל, וגם לא את אלו שסיימו לימודים במכללות בישראל. כלומר, כוח האדם הערבי הפוטנציאלי לשוק ההיי-טק גדול בהרבה. בחברה היהודית המצב הפוך: שמספר הבוגרים המתאים בחברה היהודית הוא כ-40 אלף, ומספר המועסקים בתחום הוא כ-74 אלף.

מה שמציק כיום לחברות יותר מכל אינו מחסור בעובדים, אלא עלויות התפעול הגבוהות בישראל. לו החברות היו מחליטות להקים מרכזי פיתוח בנצרת ושפרעם ולא בקייב ובדלהי, הן היו נהנות מרווח כפול. עלות העסקת מהנדס בצפון נמוכה מזו של מהנדס במרכז בכ-20%. כשמוסיפים לזה את תוכניות הממשלה, באמצעות מרכז ההשקעות של משרד התמ"ת שמסבסדות את שכר העובדים ב-25% למשך 3-5 שנים, מגיעים לצמצום משמעותי של עלויות התפעול, באופן שכמעט משתווה לאלה של מיקור חוץ ברומניה, בבולגריה, באוקראינה ובמדינות אחרות במזרח אירופה.

זאת ועוד. העלות הנסתרת של הפעלת מרכז פיתוח במזרח אירופה נעלמת כמעט לחלוטין כשמפעילים מרכז פיתוח בגליל. שלוחה שנמצאת במרחק שעה וחצי מהמרכז מאפשרת למנהלים קשר זמין עמה וחוסכת את הקשיים הקיימים בקיום קשר עם חברה שנמצאת במרחק כמה שעות טיסה. טיפול בתקלה קריטית יכול להיעשות בתוך שעות ספורות, לעומת כמה ימים באופציה המזרח אירופית. ליתרונות אלה יש להוסיף את פערי השפה והתרבות.

כשמחברים את שני הנתונים - הניסיון של התעשייה לחסוך בעלויות אך לשמור על רמה גבוהה של עובדים וההיצע הקיים של מתכנתים ערבים הצמאים לעבודה - קשה שלא לחשוב כי ההיגיון הכלכלי, כמו זה החברתי, תקף הן ברשות הפלסטינית אך לא פחות בגליל.

הכותב הוא רו"ח ומייסד שותף בצופן - ארגון ללא מטרות רווח לקידום היי-טק בחברה הערבית

letters@themarker.com

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20091110_1126990&layer=hp